בפברואר 1917, באמצע מלחמת העולם הראשונה, פרצה ברוסיה מהפכה שבמהלכה הופל הצאר והוקמה רפובליקה בורגנית-דמוקראטית. עוד לפני הפלת הצאר קראו הבולשביקים, בהנהגת לנין, לפועלים ולאיכרים המגויסים, להפנות את הרובים אחורה ולהפיל את הממשלות ששולחות אותם לקטל. אך בכל רחבי אירופה התייצבו רוב הסוציאליסטים לצד ממשלותיהם האימפריאליסטיות, ותמכו במאמץ המלחמה של ארצותיהם בסיסמה "להגנת המולדת" או "להגנת הדמוקראטיה".

לאחר הפלת הצאר הצטרפו סוציאליסטים רוסיים רבים אל מחנה התומכים במאמץ המלחמה הרוסי, כשהם מחליפים את הסיסמה הישנה ("להגנת המולדת") בחדשה – "להגנת המהפכה". אך רוב הבולשביקים לא נפלו בפח: הם המשיכו לחשוב, ולומר זאת בגלוי, כי לפועלים ולאיכרים ברוסיה אין אינטרס להגן על מהפכה שהעלתה לשלטון את אויביהם המעמדיים, את הבורגנות. הבולביקים המשיכו להיאבק נגד המלחמה, ולמען מהפכה נוספת, סוציאליסטית.

מהפכת פברואר, שלהגנתה התנגדו הבולשביקים, ובצדק, העלתה לשלטון ברוסיה הנהגה נאורה ומתקדמת לאין-ערוך יותר מאשר הממשלות השולטות היום באיראן ובעיראק. ובכל זאת ישנם היום קומוניסטים וסוציאליסטים רבים, שטוענים שהם "לניניסטים" אך תומכים ב"הגנת הישגי המהפכה" – מי בהגנת "הישגי המהפכה האיסלאמית" באיראן, ומי בהגנת "הישגי מהפכת הבעת'" בעיראק.

אין ספק שסיסמת הבולשביקים מ-1917 יאה גם למלחמת איראן-עיראק. לפועלים ולפלאחים המגויסים משני צידי החזית אין כל אינטרס להילחם אלה באלה. אין להם שום אינטרס להגן על "המהפכה" שהעלתה לשלטון את מנצליהם ומדכאיהם.

אויביהם האמיתיים אינם נמצאים בחפירות שממולם. אויביהם האמיתיים הם אלה ששולחים אותם לקטל בשם הלאומיות ("שיחרור האדמות הערביות") או בשם הדת ("הגנה על האיסלאם"); אויביהם האמיתיים הם שוברי אירגוני הפועלים והשמאל בשם "אחדות השורה"; אויביהם האמיתיים הם מדכאי המיעוטים הלאומיים בשם "אחדות המולדת"; אויביהם האמיתיים הם התליינים מבגדאד ומטהראן, המוציאים להורג כל מי שחורג מן המסגרת שהם קובעים מעת לעת: קומוניסטים וכורדים, זונות והומוסקסואלים.

הסיסמה המהפכנית היחידה באיראן ובעיראק של היום הינה הסיסמה הבולשביקית הישנה: חיילים, פועלים ופלאחים, הפנו את הרובים לאחור! היפכו את המלחמה למלחמת-אזרחים! הלאה המלחמה, תחי הסולידאריות האינטרנציונליסטית, תחי המהפכה הסוציאליסטית!

אם סיסמה זו נכונה ביחס לאיראנים ולערבים בצבאות הלוחמים, על אחת כמה וכמה שהיא נכונה ביחס לכורדים משני עברי הגבול, ובמיוחד לאלה מביניהם שמאמינים כי תמורת שירות לויאלי לממשלה בעת-חירום הם יקבלו "זכויות" עם סיום המלחמה.

המלחמה בין משטרי הניצול והדיכוי באיראן ובעיראק היא הזדמנות-פז למנוצלים ולמדוכאים, לפועלים ולפלאחים, לנשים ולמיעוטים הלאומיים והדתיים, לפעול יד ביד כדי להשתחרר מעול הניצול והדיכוי.

המנוצלים והמדוכאים באיראן ובעיראק הם הראויים לסולידאריות של המהפכנים בעולם, ולא משטרי הניצול והדיכוי שלהם.

מערכת "מצפן"