בראיון ל"מעריב" ב-18 לאפריל 1980, נשאל אחד ממנהיגי יהודי ארצות הברית, הפרופ' ארתור הרצברג, לדעתו על החלטת הנשיא האמריקאי קארטר להעניק ליהודים העוזבים את ברית המועצות מעמד של פליטים. וכך ענה:
"…היהודים היוצאים מברית המועצות אינם פליטים. אני בטוח בזה. הם משתמשים בוויזות ישראליות לא רק כדי לנשור ולנסוע לארצות הברית, אלא גם כדי להתבולל שם. גם בארצות הברית אינם רוצים לחיות כיהודים. הטרגדיה היא כי בברית המועצות הם משתמשים ביהדותם, כדי להתחמק מיהדותם בארצות הברית. אבל האם לאחר כל הטענות החמורות האלה כלפיהם, מותר לנו לתבוע מנשיא ארצות הברית לא להושיט עזרה ליהודים הבאים לארצו?"
ומשלא הצליח העיתונאי לסחוט מהרצברג דעה נגד קארטר, ניסה בכיוון אחר ושאל: "וזו תופעה חיובית, שאירגונים יהודיים, בכספים יהודיים, עוזרים לנושרים לנסוע לארצות הברית ומסייעים בידם להתבסס שם? אתם חייבים עוד לעזור להם?"
אכן, שאלה ציונית טובה. הלוא הציונות נועדה להקים ליהודים מדינה ולשרת אותה לאחר שקמה. מה לציונות ולסתם עזרה, ל"סתם יהודים" שרוצים לעזוב את ברית המועצות? אם אלה לא באים לישראל, אז שיישארו בברית המועצות. אך לארתור הרצברג, שהוא ציוני נאמן, יש בעיה:
"גם כאן אני חצוי בנפשי… אפילו ליהודי שקרן, שמצהיר בברית המועצות על כוונתו לעלות לישראל ומקבל ויזה ישראלית, בעוד שברור לו לחלוטין שהוא נוסע לארצות הברית, אנחנו איננו יכולים לומר: 'אין אתה אחינו! אנו זורקים אותך ולא נגיש לך שום סיוע!' לא. אין אנו יכולים לנהוג כך! ויש כאן עוד דבר, אולי לא פחות חמור: האם יש ליהודי כמוני, היושב ברווחה בניו ג'רסי ובעצמו אינו עולה לישראל, הסמכות המוסרית לומר ליהודי מברית המועצות: 'אנחנו לא נעזור לך ולא נקרב אותך אלינו, מפני שאתה אינך נוסע לישראל'? זו צביעות…".
"היהודים החוצה!"
ומה הפתרון שמציע הרצברג? – "יהודי ארצות הברית צריכים לשלוח משלחת לברית המועצות ולנהל שיחות עם ראשי השלטון על פתרון בעיית הנושרים. הכלל צריך להיות, שכל יהודי המקבל ויזה ישראלית חייב לטוס ישר, ללא תחנות ביניים, ממוסקבה לתל אביב. אין היהודי רוצה לטוס ישר לתל אביב – לא יקבל ויזה ישראלית! אם הוא רוצה לנסוע לארצות הברית – הסובייטים יחליטו אם להתיר או לא, וארצות הברית תחליט אם לתת לו ויזה אמריקאית או לא".
הבאתי בהרחבה יחסית את דבריו של הרצברג, משום שהוא מייצג את הקו ה"מתון" של הציונות ביחס להגירת יהודים מברית המועצות. בעלי הקו ה"קיצוני" טוענים, כידוע, לפעולה נמרצת למניעת הגירת יהודים מערים שרוב יוצאיהן אינם מגיעים לישראל! וזאת על ידי אי משלוח ויזות ישראליות ליהודים מערים אלה… הקיצוניים הללו מוכנים אף להקשיח ליבם כלפי אותם המהגרים היהודים שלא באים לישראל, וללחוץ על ממשלות שונות לא לעזור להם. העובדה שלחץ כזה זהה ללחצם של אנטישמים, שאינם רוצים שממשלתם תסייע למהגרים יהודים, עובדה זו אינה מטרידה את הציונים הנאמנים האלה. אין זו הפעם הראשונה שהציונים והאנטישמים נפגשים וקוראים: "היהודים החוצה! היהודים לפלסטינה!"
אך אם ההיגיון הציוני, יהיה הוא "מתון" או קיצוני, ניתן להבנה בקלות יחסית, הרבה יותר קשה להבין מדוע משתפת ברית המועצות פעולה עם הציונים, ומדוע היא ממשיכה לאפשר רק ליהודים לעזוב את גבולותיה, כשחלק מהם – לפחות – נוסע לישראל. וזאת עושה ברית המועצות ללא רתיעה מהתעמולה הסינית המנסה להסב את לב מדינות ערב לעובדה שההגירה הציונית הזו עלולה לחזק את מדינת ישראל. את ברית המועצות גם לא מרתיעה העובדה, שהרשות ליהודים לעזוב את תחומיה איננה מפסיקה את מסע התעמולה האנטי-סובייטי שמנהלים תועמלני הציונות ברחבי העולם; למה?
בהכרח מגיע אדם למסקנה שיציאת היהודים משרתת במשהו את האינטרסים של שליטי ברית המועצות. אילו אינטרסים? כיצד?
היהודים מופלים לטובה
ראשית, מסע התעמולה הציוני הצליח, ועדיין מצליח, להאפיל על כמה עובדות חשובות. העובדה המעניינת ביותר היא, שהביורוקרטים הסובייטיים נוהגים אפליה לטובה בתחום ההגירה ביחס לאזרחים סובייטיים ממוצא יהודי. כן, אפליה לטובה! הלוא רק מי שיכול להוכיח כי הוא ממוצא יהודי זוכה לצאת את ברית המועצות בדרך חוקית, והרוב אף זוכים לעשות זאת ללא קשיים מרובים. כל הצעקות והיללות של הציונים ואוהדיהם על איסור הגירת יהודים מברית המועצות מהוות למעשה התפרצות לדלת פתוחה: בברית המועצות אין היהודים – כקבוצה – סובלים מדיכוי מיוחד לעומת קבוצות מיעוט אחרות. יש בברית המועצות דיכוי לאומי, ללא ספק, אך אין סבלם של היהודים מדיכוי זה גדול יותר מסבלם של בני לאומים אחרים, ובוודאי שהוא פחות מסבלם של הטאטארים מ[חצי האי]קרים, למשל, שהוגלו ממולדתם ונאסר עליהם לחזור אליה מאז מלחמת העולם השנייה. הלוא בני העם הטאטארי סובלים מדיכוי לאומי חמור, ומענישה קולקטיבית אכזרית, בעוד היהודים לבדם נהנים מהאפשרות להגר מברית המועצות אם רצונם בכך…
ריכוז תשומת הלב אל מצב היהודים, שאחרי הכל אינו נורא כל כך, מסיט בדיעבד את תשומת הלב של דעת הקהל במערב מבעיות לאומיות קשות יותר בברית המועצות. בכך עושה התעמולה הציונית שירות גדול לשליטי ברית המועצות.
הבעיה הבוערת, של מי?
חמור יותר הוא סילוף דמותה של האופוזיציה למשטר הביורוקרטי. מכונת התעמולה הציונית פועלת היטב להפיץ ידיעות על מאסרם של ציונים, וככל שרבה הצלחת התעמולה הציונית, כך מועט המידע על דיכוי חוגים אחרים של האופוזיציה. לברית המועצות נוח מאוד, כמובן, שבעולם יחשבו כי האופוזיציה היחידה לשלטון הביורוקרטי היא מצד ציונים, שתנועתם הוכרזה כבר על ידי האומות המאוחדות כתנועה גזענית. לשליטי ברית המועצות נוח מאוד שהזרקורים במערב יתמקדו בציונים, ולא באופוזיציה דמוקרטית או סוציאליסטית למשטרם.
התעמולה הציונית משתדלת כמיטב יכולתה לשכנע ש"בעיית היהודים בברית המועצות" היא הבעיה הבוערת ביותר שם. אין ספק כי זוהי הבעיה הבוערת ביותר של הציונות כאן, המוטרדת מ"הבעיה הדמוגרפית" בישראל והמשוועת לתוספת הגירה של יהודים. אי כיבוד זכויות האדם הבסיסיות בברית המועצות, אי כיבוד החירויות הדמוקרטיות, אי כיבוד חופש התנועה בתוך תחומי המדינה, אי כיבוד חופש ההתארגנות הפוליטית והמקצועית – כל אלה הן, לדעתי, בעיות בוערות הרבה יותר בברית המועצות מאשר בעיית ההיתר להגירת יהודים לישראל.
האופוזיציה למשטר הביורוקרטי כוללת אנשים בעלי השקפות פוליטיות שונות, מימין ועד שמאל. המשותף לכולם הוא רצונם לשנות את המשטר בברית המועצות כדי להיטיב את החיים שם ולשפרם (כל אחד, כמובן, על פי השקפתו). הציונים הם יוצאי דופן באופוזיציה הזו, אם הם בכלל משתייכים אליה. הם אינם נאבקים למען כיבוד החירויות הדמוקרטיות לכל אזרחי ברית המועצות; מצידם שסטאלין יקום לתחייה, בתנאי שיוּתר לכל יהודי להגר לישראל, ואם לא ירצו היהודים, מותר יהיה אף לכפות זאת עליהם…
הציונים אף אינם מעוניינים בחופש הגירה לכל. לא ולא. הגירה חופשית מכל מקום לכל מקום אינה מקובלת עליהם כלל ועיקר (קבלת עיקרון כזה תאלצם להכיר גם בזכות כל הפליטים הפלסטינים לשוב למולדתם…). הם מעוניינים בהגירת יהודים לישראל ותו לא.
שחרור חוטפי מטוסים
לא רק שאין הציונים בברית המועצות פועלים יד ביד עם האופוזיציה למשטר שם, אלא שהם גם מתנגדים לשיתוף פעולה כזה. גילה זאת בזמנו חוטף המטוסים ישראל זלמנסון, שהתקבל בישראל כגיבור לאומי עם שחרורו מהכלא הסובייטי (אגב, למה שיחררו הסובייטים יהודים חוטפי מטוסים?).
זלמנסון מתח ביקורת על אנטולי שצ'ראנסקי, שהוא אולי האסיר הציוני המפורסם ביותר, מיד לאחר משפטו, בגלל ששצ'ראנסקי "מיזג את שני התחומים (ההגירה לישראל והמאבק לזכויות האדם בברית המועצות) ובכך נתן לשלטונות תואנה להתנכל לו"! ("מעריב", 25.8.78; קשה לא לחבר זאת עם העובדה שבמשפט הבינלאומי של שצ'ראנסקי, שנערך בבריסל בחודש מאי 1980, ובסופו קרא "בית הדין הציבורי" לשחררו מיד, לא נכח אפילו נציג ישראלי רשמי אחד!). בין השורות מבצבץ רמז להסכם בלתי כתוב בין השלטונות והציונים בברית המועצות: אתם לא תערבו את עניין ההגירה הציונית עם המאבק האופוזיציוני בתוך המדינה, ושום רע לא יארע לכם…
מלבד הרווח התעמולתי שמפיקה ברית המועצות מהגירת היהודים וממיקוד תשומת הלב בה, היא משתמשת בהגירת היהודים גם כאמצעי לחץ על הארצות הקפיטליסטיות, תוך שהיא משתמשת ביהודים כבבני ערובה.
היחסים הכלכליים של מעצמות המערב עם ברית המועצות מהווים מעין מדד שקובע את קצב הגירת היהודים. בארצות הברית, למשל, פועלת קבוצת לחץ חזקה, שמורכבת בין השאר מחברות ענק לייצור נשק שמעוניינות בחזרה לתקופת "המלחמה הקרה" כדי להגביר את מכירותיהן. חברות אלה אינן נהנות מהיחסים הכלכליים עם ברית המועצות, מאחר שאין הן רשאיות למכור לסובייטים כלי נשק. מובן גם מדוע קבוצת לחץ זו מעוניינת בעת ובעונה אחת בהמשך התמיכה המלאה של ארצות הברית במדינת ישראל תוקפנית. לקבוצת לחץ זו שייך גם מה שמכונה "הלובי הישראלי". את ה"לובי" הזה מנסה ברית המועצות לנטרל, באיום של פגיעה אפשרית בקצב יציאת היהודים: אתם תדאגו שלא תוטלנה הגבלות על עסקי הסחר איתנו, והיהודים ימשיכו לצאת…
הרווח הציוני
ישראל היתה בין המדינות האחרונות שהחליטו על החרמת המשחקים האולימפיים במוסקבה, למרות שבגלל תלותה בארצות הברית ועוינותה המוצהרת לברית המועצות היה צפוי שתהיה הראשונה לעשות זאת. אין ספק, שהעמדה ההססנית של ישראל, שהיה בה משום התרסה כלפי ארצות הברית, נועדה לאותת לסובייטים לא לצמצם את יציאת היהודים. רק לאחר פגישה עם השגריר האמריקאי בישראל ניאות הוועד האולימפי הישראלי להחליט על החרמת האולימפיאדה, כאילו תוך רמז שהחלטתו לא נתקבלה באורח חופשי. היה בעמדת התרסה זו גם משום רמז לארצות הברית ול"לובי הישראלי" שם לא להרחיק לכת בצעדים הכלכליים נגד ברית המועצות, כדי שלא לפגוע בהגירת היהודים.
אותם אנשי ציבור בישראל, שתבעו מלכתחילה את החרמת המשחקים האולימפיים, שייכים אל מחנה הציונים הקיצוניים. במחנה זה החליטו זה מכבר כי "הרווח הציוני" מן העיסקה הבלתי כתובה עם ברית המועצות הוא דל, מאחר שרוב היהודים שיוצאים את ברית המועצות אינם באים לישראל. חוגים אלה כעסו כעס רב על היסוסי הוועד האולימפי הישראלי; הם מוכנים כעת לעשות הכל כדי שברית המועצות תסגור את שערי היציאה שלה בפני יהודים. הדיבורים הרבים הנשמעים לאחרונה על "צמצום זרם היוצאים" מברית המועצות הם סימן ראשון לניצחון אפשרי של הקו הציוני הקיצוני, המוכן להקריב את זכות ההגירה של יהודי ברית המועצות לישראל, משום שאלה מנצלים זאת כדי לנסוע לארצות הברית.
ה"עיסקה" של גור: כל השטחים תמורת מיליון יהודים
לוויכוח הזה בין ציונים קיצוניים ומתונים התווסף לאחרונה צד חדש. בסמינר על "אסטרטגיות רבתי לישראל", שנערך מטעם מכון דייוויס ליחסים בינלאומיים של האוניברסיטה העברית בירושלים, ב-5 ביוני 1980, אמר הרמטכ"ל לשעבר של הצבא הישראלי, מרדכי גור, כי "יש לוותר על שטחים, ואפילו ללכת לפשרות בנושא הביטחון, למען ריכוז העם היהודי בארץ בתנאי שלום". הוא הביע את הדעה, כי "אם הסובייטים יציעו לנו מיליון יהודים תמורת ויתור על כל השטחים, הרי צריכים אנו להסכים להצעה זו" ("מעריב", 6.6.80). כמובן שמרדכי גור אינו מתכוון לעיסקה שבה יתירו הסובייטים למיליון יהודים שרוצים בכך לצאת את ברית המועצות. גור מתכוון בוודאי לעיסקה שבמהלכה יאולצו מיליון יהודים סובייטים להגר לישראל, שאם לא כן מה הועילו ציונים בתקנתם?