[מאמר שהתפרסם ב"ידיעות אחרונות", 25.11.1979]
אדם מישראל הדוגל בהשקפת עולם ליברלית מתקדמת מוצא עצמו לעתים קרובות במבוכה רעיונית ומצפונית קשה בבואו להתאים את השקפת עולמו לקטגוריות הציוניות הבלתי נמנעות. הבה ונהרהר בכמה עקרונות יסודיים בהשקפת העולם הליברלית המתקדמת ובהתאמתה למעשה הציוני.
עיקרון ראשון: אין כובשים אף שעל אדמה בכוח הזרוע. ומה על מלחמת העצמאות ותוצאותיה? באיזו זכות מנענו מהפליטים הערבים בכל שטחי הקו הירוק מלחזור לאדמותיהם ובתיהם וכפריהם? תאמרו: לא אנו פתחנו במלחמה. אנו רק עמדנו על נפשנו. ניחא. אבל, ראשית, אין זה עדיין מזכה אותנו להחזיק לאחר המלחמה ברכוש שנלקח בכוח הזרוע; שנית, אם מלחמת העצמאות, בתוקף היותה מלחמה של עמידה על הנפש, מכשירה את הכיבוש, מלחמת ששת הימים לא כל שכן! עוד לא היתה מלחמה בתולדות העמים שבה הכריז צד אחד בגילוי-לב כזה שהוא הולך להשמיד את הצד שכנגד כמו מלחמת ששת הימים. מדוע כיבוש זה כשר וזה פסול? האמת האכזרית היא, שהדוקטרינה של הליברליזם המתקדם פוסלת מכל וכל כיבוש כלשהו, ולפיה כל התיישבות יהודית מחוץ לגבולות החלוקה, לפי החלטת עצרת האו"ם בנובמבר 1947, היא בלתי חוקית. ציונות, אפילו מינימליסטית נוסח של"י, והשקפת-עולם ליברלית מתקדמת, הם תרתי דסתרי. ולא בכדי מרובים כל כך המתנגדים לעצם קיומנו הלאומי העצמאי בקרב תנועות הקידמה הליברלית או המרכסיסטית בכל רחבי העולם. אש"ף זוכה להכרה ולזרועות פתוחות לא רק בגלל הנפט.
עיקרון שני: בהתנגשות בין טובת המדינה והפרט, טובת הפרט קודמת. לא הפרט נוצר למען המדינה אלא להיפך. דוקטרינה נוחה ומלבבת זו, הנשמעת גם אצלנו מפי פרופסורים נכבדים, מנוגדת בכל מהותה למעשה הציוני מראשית ימיו ועד עצם היום הזה. אילו נהגנו לפיה, לא היה קם אף ישוב יהודי אחד בכל ארץ-ישראל. שכן רק בכוחה של האמונה שהפרט נוצר למען הכלל, ולא להיפך, הגענו למה שהגענו עד כה, ורק בדבקותנו בה היום ומחר נגיע למינימום הדרוש לקיומנו כאן כעם עצמאי. שוב ניגוד מהותי תהומי.
עיקרון שלישי: אין כל הצדקה לסבול בהווה למען ההישג המתוכנן בעתיד. זה אחד העקרונות הבסיסיים להתנגדות הליברלים המתקדמים למשטרים דיקטטוריים הדורשים מן האזרח קורבנות בהווה למען הישגים בעתיד. קשה לתאר משהו מנוגד יותר ליסוד יסודה של הציונות מאשר השקפה זו. כן המשמעות של המושג "חלוציות" היא בנכונות זו לסבול היום למען המחר המקווה. ללא נכונות זו בעבר ובהווה ובעתיד הנראה לעין אין לתאר כלל את קיומה של מדינת ישראל ואת קליטת העלייה ופיתוח המערכת הביטחונית וכו'.
עיקרון רביעי: זכותו של הפרט לנתק את עצמו מכל זיקה רומנטית או לאומית לארץ מסוימת וזכותו לחיות בכל מקום שנוח לו מבחינה כלכלית או מבחינת איכות החיים כפי הבנתו וטעמו. שוב ניגוד מהותי ותהומי לתפישה הציונית הדורשת מכל פרט זיקה מוחלטת לארץ-ישראל ועלייה אליה וישיבה בתנאים קשים בהרבה מאשר בחוץ-לארץ. עיקרון זה, המתגלגל על לשונותיהם של כל היורדים למיניהם, הוא אנטי-ציוני ביסודו ובמהותו.
* * *
כל ארבעה העקרונות הנ"ל ורבים אחרים מתאימים מאוד למדינות כמו ארצות הברית והמדינות הדמוקרטיות במערב אירופה, מדינות מבוססות שאין להן בעיות של קליטת עלייה וביטחון וכו' כדוגמת ישראל הקטנה. אולי בעוד מאה או מאתיים שנה נוכל גם אנחנו להשתעשע בדוקטרינות נוחות ומלבבות כאלה. עד אז כל ישראלי המנסה להתאים את הציונות לעקרונות הנ"ל עושה דבר והיפוכו.
על כל פנים, מן הראוי שהישראלים הלוקים באותן דוקטרינות יהרהרו קמעה בינם לבין עצמם בפרשה סבוכה זו!
ידיעות אחרונות, 25.11.1979