מי הם אנשי התנועה הלאומית המתקדמת (תל"ם), שזכו השנה בבחירות לוועד הסטודנטים הערביים באוניברסיטה העברית בירושלים? על היותם פלסטינים לאומיים אין כל ויכוח. היחידים המערערים על כך הם מנהיגי רק"ח, הסבורים, משום מה, שהם עצמם המייצגים של הלאומיות הערבית.

‏מאחר שאין ויכוח על היותם של אנשי תל"ם לאומיים, חובתם להוכיח שהם גם מתקדמים, שהרי זהו שמם: התנועה הלאומית המתקדמת! בסביבה החברתית שבה הם חיים ופועלים – בקמפוסים של האוניברסיטאות – יש למילה "מתקדמים" משמעות ברורה: הנכונות לשיתוף-פעולה של ערבים ויהודים במאבקים דמוקרטיים.

‏מהי עמדתם של אנשי תל"ם בנושא חיוני זה?

‏אירגון השיחרור הפלסטיני (אש"ף), המקובל על חברי תל"ם כמייצג הלגיטימי היחיד של בני העם הערבי הפלסטיני באשר הם, חרת זה מכבר על דגלו את סיסמת המדינה החילונית-דמוקרטית (או חילונית ולא-עדתית), שבה יחיו מוסלמים, נוצרים ויהודים בשוויון ובשלום. אולם, מלבד הסיסמה שעל הדגל, תומך כיום הזרם המרכזי באש"ף, בהנהגת יאסר ערפאת, בכינון מדינה פלסטינית באותם השטחים שמהם תיסוג ישראל ובפיתוח איסטרטגיה רב-שלבית וארוכת-טווח למען שיכנוע יהודי ישראל בצורך לכונן בעתיד מסגרת משותפת, גדולה, שתשתרע על כל שטחה של הארץ, בגבולות המנדט הבריטי.

‏אנו איננו מקבלים את נוסחת ''המדינה החילונית-דמוקרטית" כנוסחת הפתרון לסכסוך העקוב מדם שבין הציונות המנשלת לבין ההמונים הפלסטיניים. בין השאר משום שנוסחה זו מניחה, ביודעין או שלא ביודעין, כי ניתן לפתור את השאלות הלאומיות והחברתיות האלה במסגרת המצומצמת והמוגדרת היטב של גבולות המנדט (פלסטין), ומשום שהיא מתייחסת ליהודים בישראל כאל עדה דתית, נעדרת זכויות לאומיות. אולם, אין ספק שנוסחת המדינה החילונית-דמוקרטית מוכיחה, כי הפלסטינים מציבים לפני יהודי ישראל פרספקטיבה לא-גזענית ולא-רצחנית, ולא כפי שמנסים הציונים לטעון.

‏מי שמגדיר את עצמו פלסטיני לאומי, ורואה באש"ף את נציגו הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני, חייב לפתח איסטרטגיה של שיתוף-פעולה ערבי-יהודי ולהצביע על הדרך שבה יוכלו ערבים ויהודים להיאבק במשותף למען עתיד משותף. אש"ף מוגבל ביכולתו לפעול בכיוון זה בתנאים הקיימים, כשהנהגתו ועיקר כוחו מצויים מעבר לגבול; אך לא כן הכוחות החיים ופועלים בתחומי ישראל.

‏במיוחד אין מצבו של אש"ף דומה למצבם של אנשי התנועה הלאומית המתקדמת – החיים בישראל, לומדים באוניברסיטאות ופועלים בסביבה שבה יש רוב של יהודים-ישראלים.

‏מיקומם המיוחד של הסטודנטים הערבים מטיל עליהם אחריות היסטורית לפעול למען גיבושו וקידומו של המאבק היהודי-ערבי המשותף – למען העתיד המשותף! נגד הציונות – למען הדמוקרטיה!

‏חברי תל"ם, אוזנינו כרויות לשמוע את דעתכם על שאלות חיוניות אלה. עמודי "מצפן" פתוחים לפניכם.

‏מי שמגדיר עצמו "לאומי ומתקדם" ומשתמט מן האחריות ההיסטורית הזו, מרוקן את התואר "מתקדם" מכל תוכן ומתייצב בכך הרחק מאחורי אש"ף. וכאלה לא חסרים, לדאבוננו.

‏אין לנו ספק, כי מדיניותה המסורתית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית תורמת הרבה כדי להרתיע סטודנטים פלסטיניים בישראל מלמלא תפקיד היסטורי זה, בכך שתחת הסיסמה שלה בדבר "אחווה יהודית-ערבית" היא מנהלת מדיניות פסולה: פשרה עם הציונות וחיזור נמרץ ועקשני הן אחרי ציונים "מתונים" והן אחרי עסקנים שמרניים וריאקציוניים בקרב האוכלוסיה הפלסטינית בישראל.

‏הרתיעה שמעוררת מדיניות זו של הקומוניסטים דוחפת רבים לשפוך את המים יחד עם הילד: כלומר – להשליך את הסיסמה של רק"ח ("אחווה יהודית-ערבית!") יחד עם עניין המאבק היהודי-ערבי המשותף.

*     *     *

‏העימות עם רק"ח מוליד עוד תוצאה שלילית בקרב אנשי תל"ם. הם שוקעים בוויכוח עם רק"ח, בציירם את הקומוניסטים כאויבים העיקריים של הלאומיות הערבית בכלל והתנועה הפלסטינית בפרט. המאבק ברק"ח ונגד רק"ח גוזל את עיקר זמנם ומרצם, עד שנדמה כי אויבי הפלסטינים אינם האימפריאליסטים, הציונים והריאקציונרים הערביים, אלא הקומוניסטים.

‏אין זה נכון, לדעתנו, לא להלכה ולא למעשה. חרף הויכוח המר והקשה שיש לנו עם הקומוניסטים, איננו מאבדים את המצפן ואיננו מבלבלים בין יריב לבין אויב, כפי שעושים כמה מאנשי תל"ם.

‏האנטי-רק"חיזם הזה עלול לדרדר את בעליו לאנטי-קומוניזם דלוח וריאקציוני, וכבר היו דברים מעולם במקומות שונים בעולם.

‏מי שטועה ומושך קו-משווה בין הפעילות של תנועת אבנא אל-בלד (בני-הכפר) באום אל-פחם לבין הפעילות בקמפוסים, מוכיח כי לא למד את האל"ף-בי"ת של הפוליטיקה. הסביבה החברתית בכפר היא ערבית-פלסטינית, ולעומתה החברה הישראלית היא חברה "חיצונית". על כן, כל עוד לא קם אירגון ארצי של בני-הכפר (חזית, תנועה, מפלגה וכדומה) נותר שיתוף הפעולה היהודי-ערבי לגבי הפעילים בכפר במסגרת של הצהרת-כוונות וסיסמה סולידארית, מבלי שיתמלא תוכן בפעילות מעשית יומיומית. עיקר המאבק מתרחש בכפר – בתחום הרעיוני, החברתי וגם הפוליטי – בעימות עם הכוחות האחרים: החאמולות, הקומוניסטים, הדתיים וכל השאר. לא כך בקמפוסים, שם החברה היא יהודית-ישראלית ברובה, שם המאבקים העיקריים הם בעלי אופי אחר לגמרי.

‏מי שרואה את המאבק שבין רק"ח ותל"ם כחזות הכל – מפגין עיוורון פוליטי יוצא-דופן, לא רק כשהמדובר בקמפוסים, אלא גם כשהמדובר בחברה הפלסטינית בישראל; בנצרת ובאום אל-פחם, בשפרעם ובכאבול, בחיפה ובטייבה.

‏הנה, בביר-זית זכו הסטודנטים הדתיים ב-45% מהקולות; במכללת א-נג'אח בשכם הם זכו ברוב מוחץ; בעזה יצאו הדתיים למאבק גלוי ואלים נגד השמאל, הכולל תומכי אש"ף למיניהם וקומוניסטים. אך לא רק מהעבר ההוא של הקו-הירוק הולכים הדתיים ומתחזקים. באום אל-פחם מתרחש דבר דומה, וגם בכפרים אחרים.

‏מי שמסרב לראות את המציאות הפוליטית החדשה, ותחת להתכונן לקבל את פניה כיאות שקוע ראשו ורובו בוויכוחים שבין רק"ח ותל"ם, עלול למצוא את עצמו מופתע על-ידי זרם פוליטי חדש (ישן), ריאקציוני במהותו, כשהוא בלתי-מוכן ונטול כלים נאותים להתמודדות.

‏רק"ח, כהרגלה, עלולה להזדנב אחרי התחייה הדתית. בסופו של דבר תקבל – כיאה לה – יריקה בפרצוף; לא יועילו לה עסקניה המלומדים, הטורחים להשלים בין המארכסיזם לבין הדת, ובמיוחד בין הקומוניזם לבין האיסלאם.

‏ומה תעשה התנועה הלאומית המתקדמת?

‏*     *     *

כל ועד של סטודנטים ערבים, יהיה בידי רק"ח או בידי תל"ם, שישקוד באמת על שיתוף-פעולה ערבי-יהודי במאבק נגד הציונות ולמען הזכויות הדמוקרטיות לכל, ימצא בנו – חברי "מצפן" – שותפים למאבק ולא רק מביעי סולידאריות. יחד עם זאת לא נוכל לומר "אמן" אחרי כל מה שיעשו פלסטינים, אך ורק מפני שהם בנים לעם מדוכא, מנושל ומנוצל.

‏כסוציאליסטים מהפכנים אנו חותרים לחיים משותפים של ערבים ויהודים, המבוססים על שוויון מלא, ולהשתלבות שני עמי הארץ – הערבים הפלסטינים והיהודים הישראלים – באיחוד סוציאליסטי של כל עמי האזור. ברוח זו אנו שוקלים את צעדינו ומתכננים את פעילותנו, לקידום המהפכה הסוציאליסטית.

למען חזית דמוקרטית

לפני שלוש שנים, בפברואר 1977, פירסמנו בעיתוננו "מצפן" קריאה להקמת חזית ערבית-יהודית למאבק דמוקרטי. היה זה, כזכור, עוד לפני שרק"ח יזמה את הקמת ה"חזית" שלה. במשך שלוש השנים הללו חזרנו והעלינו את הרעיון. לא היינו בודדים ברצוננו לראות חזית זאת קמה: הרעיון לא היה דמיוני, אלא היה, והוא עדיין מהווה, צורך חיוני לפעילות פוליטית יעילה של כל הכוחות הנאבקים כנגד המשטר בישראל.

‏ב-29 במארס 1980, בעצרת-עם לרגל יום האדמה מטעם רשימת "א-נהדה" בכפר טייבה, קרא תושב הכפר – סאלח בראנסי – להקמתה של חזית כזו. הוא קרא גם לכינוס ועידה מיוחדת לדיון בהצעתו. מנחה העצרת מטעם "א-נהדה" – עבד אל-עזיז אבו-אסבע – ציין כי הצעתו של סאלח בראנסי מקובלת על "א-נהדה". חבר "מצפן", עלי אל-אזהרי, שדיבר אחרון, אמר: "בשם האירגון הסוציאליסטי בישראל – מצפן, אני מצרף את קולי לקולו של סאלח בראנסי למען הקמת חזית ערבית-יהודית למאבק נגד הציונות".

ההפגנה המשותפת בטייבה, יום האדמה, מארס 1980

‏למחרת היום בא אישור נוסף גם לאפשרות המעשית של הליכה ביחד, וגם למשמעות הגדולה שיכולה להיות להליכה ביחד על המשך המאבק. ביום האדמה צעדה בטייבה הפגנה משותפת לתנועת "אבנא אל-בלד", התנועה הלאומית המתקדמת, הליגה הקומוניסטית המהפכנית והאירגון הסוציאליסטי בישראל – מצפן. משתתפי ההפגנה הצטרפו בסופה אל העצרת המרכזית מטעם הוועד הארצי להגנה על האדמות הערביות, וחסן ג'בארין (מ"אבנא אל-בלד" באום אל-פחם) קיבל את רשות-הדיבור בשם כל משתתפי ההפגנה.

‏כתרומה לקידום הרעיון ומימושו אנו מפרסמים בזאת שוב קטעים ממאמר המערכת של "מצפן", שהופיע לפני שלוש שנים, ושבו ביטאנו את דעתנו ביחס להקמתה של חזית כזאת.

*     *     *

‏‏לאחר סידרה ארוכה של דיונים קיבל אירגוננו – "מצפן" – את ההחלטה הבאה:

עלינו לפעול כבר עתה למען הקמתה וגיבושה של חזית דמוקרטית של ערבים ויהודים, שתהיה פתוחה ליחידים, לאירגונים ולמפלגות, ואשר במרכז מצעה יעמדו הסעיפים הנוגעים לביטול כל המוסדות, החוקים, התקנות והנוהגים שעליהם מתבסס המשטר הציוני. אנו נשאף לחופש ביטוי מלא של כל מרכיבי החזית.

‏החלטה זו מבוססת על השקפותינו הידועות ויש לה גם ביטוי בעקרונות היסוד שלנו. הנה קטע מסעיף 12 בעקרונותינו:

כחלק מן המאבק למען מהפכה זאת (המהפכה הסוציאליסטית), מנהל "מצפן" מאבק למען הפלת המשטר הציוני וביטול כל המוסדות, החוקים, התקנות והנוהגים שעליהם הוא מתבסס...

‏כדאי להעיר כי מדיניות של שיתוף-פעולה, בריתות וחזיתות אינה חדשה לנו. עוד ב-1965 קראנו להקמת חזית אנטי-ציונית בהשתתפות המפלגה הקומוניסטית, "אל-ארד", "העולם הזה", "הכוח השלישי" ו"מצפן".

לדעתנו בשלו התנאים להקמת חזית ערבית-יהודית שתיאבק נגד הדיכוי הלאומי והאפליה הגזענית ולמען ההכרה בזכויות הלאומיות והאנושיות של בני העם הערבי הפלסטיני. בחזית כזו יכולים להשתתף, לדעתנו, כל אלה הסבורים שכדי להשיג שלום של ממש – זאת אומרת, כדי לפתור באופן יסודי את הסכסוך הישראלי-ערבי – יש להיאבק נגד הציונות עד להבסתה, ולהשתית את יחסי שני העמים – העם הערבי-פלסטיני והעם היהודי-ישראלי – על בסיס של שוויון מלא.

‏על בסיס ההגדרה הזו נראים לנו הכוחות הבאים כמועמדים להשתתף בהקמת החזית: המפלגה הקומוניסטית הישראלית (רק"ח), רשימות "בני הכפר" ודומיהן (כמו "בני הכפר" באום אל-פחם, החזית הדמוקרטית של נחף, המרכיב הלא-קומוניסטי של חזית נצרת הדמוקרטית ואנשי "א-נהדה" בטייבה), ועדי הסטודנטים הערביים, הוועד היוזם הדרוזי והאירגונים המהפכניים האנטי-ציוניים. כמו כן יכולים להשתתף בהקמת החזית אנשים בודדים, לא מאורגנים.

‏אנו ממליצים על מדיניות של פתיחות מתמדת של החזית בפני כל גורם ואדם שיהיו מוכנים להצטרף אליה. ברוח זו נראה לנו לנכון לנקוט בטקטיקה של פנייה מתמדת, פתוחה ופומבית למפלגות, לאירגונים ולאנשים בודדים, כדי שישתתפו במאבק ויצטרפו לחזית. אנו ממליצים על פנייה כזו גם אם אנו מפקפקים בתוצאותיה המיידיות.

‏(כוונתנו, למשל, לאנשי מחנה של"י, לחברי תנועת הסטודנטים קמפו"ס ולשותפי רק"ח בחזית שלה, כמו שס"י והפנתרים השחורים. גם אם אנו מניחים שאלה, חלקם או כולם, לא ינתקו עצמם מן הציונות וייצאו למאבק נגדה, יש חשיבות פוליטית, חינוכית ותעמולתית לפנייה כזו. ניתן להניח כי צעדים ברוח זו יעודדו את התפתחותם של כוחות אנטי-ציוניים בקרב הגופים הללו.)

‏בקצרה: לא עלינו לפסול, להחרים או לסגור את הדלת בפני שותפים פוטנציאליים. יאמרו הם מדוע הם מתנגדים למאבק שהוא דמוקרטי בסיסי. יסתבכו הם בניסיון-שווא להסביר כי הציונות והדמוקרטיה עולות בקנה אחד.

*     *     *

  • ‏על מה תיאבק החזית?

‏לדעתנו עליה להיאבק נגד תקנות ההגנה לשעת חירום; נגד חוקי הפקעת האדמות הערביות; נגד חוק השבות; נגד כל החוקים והתקנות המאפשרים פעילותם של מוסדות כמו הסוכנות היהודית והקרן הקיימת לישראל.

‏החזית תעודד, תיזום ותשתתף במאבקים דמוקרטיים כמו המאבק נגד יהוד הגליל והפקעת האדמות הערביות. היא תשתתף במאבקים להגנת חופש המאבק של הפועלים, למען זכויות הנשים, למען הפרדת הדת מהמדינה.

‏החזית תתייצב לצד כל המקופחים, המדוכאים והמנוצלים. היא תחרות על דגלה מאבק נגד כל צורות האפליה והדיכוי, יהיה מקורן לאומי, עדתי, מעמדי או אחר.

‏אין בכוונתנו לשרטט כאן מצע. אנו מעלים רק נקודות ונושאים הנראים לנו יסודיים ביותר. ברוח זאת ברור לנו, אם כן, שהחזית תצטרך להיאבק למען שינוי תוכנית הלימודים, כדי שתכובדנה התרבות הערבית וההיסטוריה של האומה הערבית וכדי שיושם חיץ בין התרבות היהודית וההיסטוריה היהודית לבין הציונות.

‏כן יהיה על החזית לפעול למען פיתוחו וקידומו של הכפר הערבי, להגנת הפועלים הערבים ולמען זכותם להתארגן. היא תיאבק למען ההכרה בערבים בישראל כבציבור לאומי שהוא חלק מן העם הערבי הפלסטיני, ולמען זכותו של ציבור זה לבחור לו מוסדות ונציגות בקנה-מידה ארצי. היא תיאבק למען ההכרה בזכות כל הפליטים לחזור למולדתם.

‏אנו גורסים כי מאבק למען כיבוד זכויותיו הלאומיות והאנושיות של העם הפלסטיני חייב לכלול מאבק למען הכרה באש"ף כמייצג עם זה ולמען נסיגה ישראלית מלאה, מיידית ובלתי-מותנית מכל השטחים הכבושים. כן מחייב מאבק זה התנגדות לכל ניסיון ישראלי להכתיב מה יהיה עתידם של השטחים מהם תיסוג ישראל.

‏אנו רואים בערביי ישראל חלק מן העם הערבי הפלסטיני. אנו מכירים בזכותם של הערבים בישראל להגדרה עצמית עד כדי היפרדות. אך אין זה אומר בהכרח כי יש להמליץ על היפרדות. אנו, כאירגון סוציאליסטי מהפכני הכולל בשורותיו יהודים וערבים, נוטים להמליץ בפני ההמונים על חיים משותפים של בני שני העמים ולא על היפרדות.

‏אין זה, כאמור, מצע שלם ומקיף. לדעתנו, גיבושו של מצע כזה חייב להתנהל במסגרת משותפת של כל מרכיבי החזית.

*     *     *

  • האם חייבת החזית לאמץ פתרון מסוים אחד לשאלה הפלסטינית?

לדעתנו – לא.

‏אנו גורסים כי החזית צריכה לכלול את כל אלה המבססים את העתיד על שוויון מלא בין שני העמים, גם אם הם חלוקים ביניהם על הדרכים למימוש המטרה ולהשגתה. למשל: החזית יכולה לכלול תומכים בשתי מדינות, תומכים במדינה אחת, תומכים בפדרציה ישראלית-פלסטינית או תומכים באיחוד סוציאליסטי אזורי. כן יכולים להשתתף בחזית כאלה הרואים את הפתרון במסגרת לאומית ודמוקרטית וכאלה הרואים את השגת הפתרון במסגרת מהפכה חברתית, סוציאליסטית. והרי זהו ההיגיון המונח ביסוד שיתוף-הפעולה בין כוחות לאומיים-דמוקרטיים לבין כוחות סוציאליסטיים-מהפכניים.

  • ‏האם יש סיכוי להשתתפותה של רק"ח בחזית כזו?

‏כרגע – לא.

‏כי פניה של הנהגת רק"ח לחזית עם ציונים ולא לחזית עם אנטי-ציונים.

  • האם לכן יש לסגת מתוכנית החזית או לדחות את הקמתה?

לא.

‏אם נחכה עד שרק"ח תסכים – נעזור בכך למנהיגיה לא להסכים לעולם. אך אם נפעל להקמת חזית, נוכל לעזור בכך לשכנע את הקומוניסטים – אם לא את כולם, לפחות חלק מהם – להשתתף בה.

‏אנו מבססים את ההנחה הזו על כך שרק"ח כמפלגה אמורה להסכים עם כל הנאמר לעיל. אנו ממליצים לנהל כלפי רק"ח מדיניות של דלת פתוחה; לא להיגרר לראיית רק"ח כ"אויב"; לא להידרדר למלחמת השמצות, עלילות ושקרים; לא להיתפס לאנטי-קומוניזם. אנו, כסוציאליסטים-מהפכנים, רואים בקומוניסטים את אחינו ושותפינו למאבק.

  • ‏איך, לדעתנו, צריך לבנות את החזית?

‏החזית צריכה להיות מבוססת על פרוגראמה; הפרוגראמה צריכה להיות מצע משותף כללי ומוסכם. עליה להיבנות מתוך מחשבה שהיא צריכה לכלול אנשים בעלי עמדות פוליטיות שונות והשקפות-עולם שונות. פרוגראמה זו צריכה למצות ולבטא את המשותף בתחום המאבק הדמוקרטי האנטי-ציוני בישראל.

‏החברות בחזית תהיה אישית. מוסדותיה ייבחרו בבחירות כלליות ארציות.

‏היא תאורגן במסגרת של תאים וסניפים מקומיים. היא תשקוד על התרת חופש ביטוי מלא, בכתב ובעל-פה, לכל חבריה, בתוך החזית ומחוץ לה.

‏החזית תפעל באורח חוקי ותשאף לנצל את כל האפשרויות שמעניק לה החוק בישראל.

‏החזית תכיר בשוני ובגיוון הפוליטי שבין מרכיביה ותשקוד על חיים פנימיים ועל צורות פעילות שידחו כיתתיות-חתרנית ופוליטיקה של "מתחת לשולחן".

  • ‏האם הכוונה לחזית בחירות?

לדעתנו – לא.

‏המאבק שאנו מציעים הוא יותר רחב ויותר מקיף ממאבק פרלמנטארי גרידא.

  • האם תשתתף החזית בבחירות?

יתכן.

‏לנו, על כל פנים, אין התנגדות עקרונית להשתתפות בבחירות.

  • האם תוציא החזית עיתון משלה?

‏אנו גורסים שעיתון הוא כלי חיוני במאבק, ומייחסים חשיבות רבה לעיתון משותף של ערבים ויהודים, העשוי לזכות, בתנאים הנוכחיים, בתפוצה לא-מבוטלת.

  • האם כל זה יתכן?

‏בהחלט כן! לדעתנו יש להעיז ולגשת להקמתה של חזית כזו. ויפה שעה אחת קודם.