מה שעוללו החמר-רוז' לעם של קמבודיה, מאז הגיעו לשלטון, מחייב מחשבה ותגובה מצד אלה שאימצו לעצמם את הסוציאליזם המהפכני כמטרת מאבק.
מאבקם כגד שיעבוד עמם וארצם בידי מעצמות זרות היה ונשאר מאבק חיובי ומתקדם וראוי לכל תמיכה. ברם, עשיית שנאת האיכרים העניים לכל מה שמייצגת בעיניהם העיר – לדגל המאבק העיקרי של קמבודיה המהפכנית, הוביל את החברה הקמבודית לשואה ולחזרה אחורה, מבחינה היסטורית, במקום לקדמה.
כי זאת לדעת, הסוציאליזם לא בא לנקום את נקמת העניים במנצליהם, אלא בא להפיח את מרד המנוצלים והמדוכאים בניצול ובדיכוי, למען הקמת מישטר שוויוני, קולקטיביסטי ומתקדם, שבו יוכלו לפעול במשותף, למען עתיד שופע ומבטיח, אלו שהיו העניים המנוצלים יחד עם אלה שהיו המעמדות המנצלים או צאצאיהם.
הרס הערים והגליית תושביהן לאזורים הכפריים עדיין אינם מבטיחים קידמה ואף לא מסייעים, כפי שכולנו יודעים היום, לגידול תפוקת האורז. כמו שהרס הפגודות אינו מבטיח את ניצחון האתאיזם.
המהפכה אמורה לבטל את הפער והניגוד המעמדיים שבין הכפר והעיר, בין עובדי אדמה לעובדים עירוניים, בין חסרי השכלה ואינטלקטואלים.
השנאה המפעפעת בחברה האיכרית הענייה כנגד העירוניים, יכולה להניע ולתדלק מהפכה שתבטל את ניצול הכפר על-ידי העיר ותאפשר הקמת חברה חדשה שתיכון על סולידריות מהפכנית בין הכפר והעיר. אך, מאידך, היא יכולה גם לחולל מהפך אחורנית, לכיוון תקופת האבן… בנקודה זו חשובה מאוד עמדתה הסגולית של ההנהגה המהפכנית. הנהגת החמר-רוז' העדיפה את ההליכה אחורה, בדיעבד, אם לא במתכוון. לא יועילו כל הסיסמאות ה"מרכסיסטיות", החמר-רוז' העמידו עצמם בצד הפיגור והריאקציה החברתית וכך צריכים להתייחס אליהם כל שוחרי הסוציאליזם המהפכני בכל אתר ואתר. ובל יטעה איש לחשוב שכותב שורות אלה מתלהב מהכיבוש הווייטנאמי של קמבודיה, לא ולא.
משהו לכיוון מוסר ההשכל . האידיאולוגיה שהינחתה את החמר-רוז' מנסרת היום, פה ושם, בשולי המחנה המתקדם בעולם, ומתבטאת בתקיפת התיעוש הקפיטליסטי מן הפינה הריאקציונית הגורסת חזרה אל הטבע… אידיאות אלה נשמעות מאוד פסטוראליות ולעיתים גם מלהיבות. אלא שבהפיכתן לכוח פוליטי, הן עלולות להוביל למקום אליו הוביל החמר-רוז' את קמבודיה.
המהפכה הסוציאליסטית אמורה לחולל שינוי חברתי עמוק שיישען, בין השאר, על ההישגים הטכנולוגיים של התיעוש הקפיטליסטי בן זמננו, כדי לעשות את חיי האנשים משוחררים מאימי מחסור במזון, לבוש, דיור, או כל מחסור אחר בצרכי יסוד כלכליים. המישטר החברתי שאמורה מהפכה זו להקים, יתבסס על דמוקרטיה אמיתית בה יוכל כל אדם להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות ובביצוען, לבחור ולהיבחר שלא בדרך המניפולציה, תוך חופש מוחלט של הפצת מידע והבעת דעה. חברה זו תפתח תיעוש מתקדם בהיקף רחב למען רווחת האדם, לא לשם רווח. וכל זאת תוך טיפוח איכות החיים ואיכות הסביבה, בפיקוחם של המוסדות הדמוקרטיים הנבחרים.
מי שמכוון צעדיו אחורנית, חזרה מן התיעוש לעבודת האדמה המייגעת והפרימיטיבית, אמור להחזיר את ההיסטוריה על עקבותיה. וזאת לדעת, אנשים המביעים דעות כאלה, אינם מתכוונים, בדרך כלל, כי הם עצמם יחזרו לעבודת אדמה קשה ומפרכת. הם עצמם אמורים לתפקד כ"מנהיגים-פילוסופים", אשר יצוו על הרס ערים ופגודות, אך לא יצטרכו להוציא לחם מן הארץ במעדרם ובזיעת אפם. זאת יעשו עבורם ההמונים…
[מאמר נוסף על קמבודיה בגיליון זה: הבעיה של ידיעת האמת]
