על שואת הרעב בקמבודיה ועל המספסרים בה • בקמבודיה נחשף רצח-עם הדומה באכזריותו רק לאושוויץ • ב-4 ה‏שנים הושמדו על ידי מישטר פול פוט כ-3 מיליון ילדים, נשים וגברים, ומאות ערים וכפרים נמצאו "ריקים מאדם" • "הפשע התחיל – עם ההפצצות הברוטאליות בפקודת ניקסון וקיסינג'ר" – קובע כתב ה"דיילי מירור" • ''גינוי פלישה זו דומה לגינוי פלישת צבאות בנות-הברית לגרמניה הנאצית" (כותרות מתוך "זו הדרך", בטאון המפלגה הקומוניסטית הישראלית, רק"ח, 17 באוקטובר 1979).

לווייטנאמים יש בעיות רבות ורציניות בקמבודיה. הם לא חישבו נכונה את המחיר הפוליטי, הצבאי והאנושי של הכיבוש, ועתה נראה שהם נאחזים בכל תירוץ אפשרי כדי להאשים במצב שנוצר את מישטר ארבע השנים של פול פוט... במשפט שנערך לא מכבר לפול פוט, שלא בפניו, האשימה אותו ממשלת האנג סאמרין בהרס כלכלת המדינה ובאחריות לרעב השורר שם עתה. התביעה טענה, כי בתקופת שלטונו של פול פוט נעזבו בתי חרושת רבים, הדייגים לא דגו דגים והטווים הפסיקו לטוות. בסעיפים אחרים נאמר, כי פנום-פן היתה מוזנחת, מכוסה בערימות זבל ומוצפת עכברים וחולדות. הווייטנאמים טוענים, כי בתקופת שלטונו של פול פוט הותר למבקרים זרים לטייל רק ברחוב אחד ויחיד של עיר הבירה, ולכן לא יכלו לדווח על המצב האמיתי. הם מאשימים את פול פוט גם בשוד כל אוצרות האמנות של המדינה. אך ככל שהיה מישטרו של פול פוט רע, המצב הנוכחי גרוע ממנו...

‏הייתי אחת העיתונאיות היחידות שהורשו לבקר בקמבודיה בתקופת שלטונו של פול פוט, ולכן הופתעתי מאוד כאשר שמעתי בווייטנאם את הגירסה הרשמית שלה – סיפורים בדויים שמסלפים את רוב העובדות. בביקורי האחרון בקמבודיה, שנערך אשתקד שבועות ספורים לפני פלישת וייטנאם, ביקרתי לפחות ב-10 בתי חרושת, ממפעלים לייצור כימיקלים ותרופות ועד מפעלי טקסטיל וגומי... בשעות הבוקר המוקדמות יכולתי לטייל ברחובות הנקיים של עיר הבירה... המוזיאונים בקמבודיה היו מלאים אוצרות אמנות ונשמרו היטב... (כתבתה של אליזבט בקר, סופרת ה"וושינגטון פוסט", פורסמה ב"מעריב", 19 באוקטובר 1979).

רצח עם בקמבודג'ה. הטרגדיה הפוקדת את העם החמרי בקמבודג'ה היא יחידה במינה גם בשרשרת אסונות העמים הרשומים בדפי ההיסטוריה. כידוע, רצח עם בשם אידיאולוגיה מטורפת אינו תופעה חדשה... אך מה שמייחד את הטרגדיה הקמבודג'ית היא השמדה של כשליש מעם שלם על ידי מנהיגיו (דבר מערכת "הארץ", 12 באוקטובר 1979).

*     *     *

‏שלוש המובאות הנ"ל נועדו להדגים את הבעיה החמורה של המאורעות בהודו-סין: הבעיה של ידיעת האמת. הזועקים "שואה" מעמידים את מחפשי האמת והספקנים במצב של התגוננות מלכתחילה. שהרי בזמננו ידוע מי מכחיש את רצח-העם שביצעו הנאצים, ועל כן כל ניסיון להטיל ספק בנכונות המידע המופץ ‏על קמבודיה נתון בסכנה של שיוך לאותו מחנה. אך במקרה זה, שלא כבעניינם של הנאצים, יש הרבה גורמים כבדי-משקל המעוניינים בסילוף העובדות, כל אחד ממניעים משלו.

‏הפליטים מקמבודיה מעוניינים להשחיר את המישטר ממנו ברחו ולמצוא-חן בעיני מארחיהם המיידיים (תאילנד או וייטנאם) או בעיני מארחיהם הפוטנציאליים (ארצות הברית וארצות מערביות אחרות). האמריקאים מעוניינים לנפח את האסונות כדי להוכיח לבעלי-בריתם "כפויי הטובה", שהתנגדו למעורבותם בהודו-סין, עד כמה היתה נוכחותם שם חשובה ואיזה "תוהו ובוהו" נגרם שם עם עזיבתם ובגללה. הווייטנאמים, ואיתם כל המקהלה של ברית המועצות, גרורותיה ותומכיה, מתאמצים להשוות את פול פוט להיטלר כדי להצדיק את פלישתם לקמבודיה, וכדי "לזכות בנקודות" במאבקם נגד סין העממית, בעלת בריתה של קמבודיה. תומכיו המושבעים של הח'מר-רוז', והם מעטים מחוץ לסין העממית, משתדלים ככל יכולתם לבטל כל האשמה כ"השמצה" כדי להציג את מישטר הח'מר-רוז' באור של קדוש מעונה.

‏מאחורי מסך העשן הזה חשוב לא להיכנע לסחטנות של צד זה או אחר ולהדגיש כמה עובדות יסוד:

1‏. מישטר הח'מר-רוז' בקמבודיה, בהנהגת המפלגה הקומוניסטית הקמבודית, שייך למשפחת המישטרים הביורוקרטיים ["בשיטה שהקימה הביורוקרטיה לא קיים ייצור סחורות כללי ואין בעלות פרטית על אמצעי הייצור העיקריים; אך המוני העובדים הינם מנוצלים ומדוכאים, בהיותם משוללי כל שליטה על עבודתם, אמצעיה ופריה ועל התהליך החברתי כולו... מישטר הדיכוי הביורוקרטי מהווה גם הוא אויב של המהפכה הסוציאליסטית" – מתוך עקרונות היסוד של "מצפן"]. במשפחה זאת מישטרים נאורים יותר ונאורים פחות, הומאניים יותר והומאניים פחות. בין הפחות הומאניים והפחות נאורים ניתן למנות, לצד מישטר הח'מר-רוז', את המישטר הווייטנאמי, ואת ברית-המועצות בימיו של סטאלין. מבחינת המבנה החברתי והחלוקה המעמדית, וגם מבחינת המבנה המדיני והאידיאולוגיה שבבסיסו אין כל הבדל בין מישטרים אלה לבין המישטרים הביורוקרטיים הנאורים יותר, כמו המישטר הנוכחי בהונגריה או בקובה.

2‏. הפלישה הווייטנאמית לקמבודיה היא מעשה תוקפנות נגד העם הקמבודי, ועל כן ראויה לגינוי. פעולת ה"עונשין" הסינית נגד וייטנאם חשפה את פשיטת-הרגל של המישטרים הביורוקרטיים כאשר איפשרה לנשיא האמריקאי קרטר לנקוט עמדה נכונה ולקרוא: "וייטנאם החוצה מקמבודיה, סין החוצה מווייטנאם!". מאחר שהסינים עשו כפי שהצהירו ויצאו מווייטנאם, בלי להתנות את נסיגתם בנסיגה מקבילה של הווייטנאמים מקמבודיה, לא נותר לסוציאליסטים אלא להרים את קולם בקריאה: וייטנאם החוצה מקמבודיה! אם נכונה טענת הווייטנאמים ותומכיהם, שרוב העם הקמבודי מודה להם על פלישתם, עליהם להסביר מדוע אינם משאירים בידי רוב זה את השלטון, ומדוע הם צריכים להחזיק בקמבודיה חיל-מצב המונה כמאה אלף חיילים. אם הווייטנאמים מחפשים סימפטיה במאבקם עם שכנתם מצפון, סין העממית, הרי הדרך הטובה ביותר לזכות בסימפאטיה זאת היא – לצאת מייד מקמבודיה!

3‏. הפלישה הווייטנאמית לקמבודיה לא נבעה ממניעים של "סולידריות עם העם הקמבודי". לווייטנאמים יש סכסוך ארוך עם הח'מר-רוז', אך גם קשיים פנימיים שהפלישה נועדה להשכיחם:

  • ‏בתקופת המאבק נגד האמריקאים השתמש הצבא הצפון-וייטנאמי בשטח קמבודיה כבסיס עורפי. המאבק המהפכני בקמבודיה נראה בעיני הווייטנאמים כשולי, ולכן ניסו פעמים רבות לעצור בעד הח'מר-רוז' כדי להבטיח את בסיסם מפני התקפות-נגד של המישטר הקמבודי הריאקציוני.
  • ברית המועצות הכירה במישטרו של הדיקטטור הפרו-אמריקאי בפנום-פן, הגנרל לון נול, והחזיקה נציגות דיפלומטית בבירתו, עד עצם היום בו נכנסו כוחות הח'מר-רוז' לעיר.
  • ‏כבר בתקופת המאבק לחצו הווייטנאמים על הח'מר-רוז' להסכים ל"יחסים מיוחדים" בין שתי המדינות בעתיד. לחצים אלה נמשכו גם לאחר השחרור, אך ההנהגה הקמבודית סירבה ליהפך ל"שותף זוטר" (יחד עם לאוס) בפדרציה הודו-סינית בהגמוניה וייטנאמית. לאחר כיבוש קמבודיה בידי וייטנאם נוצרו התנאים להסדרת ה"יחסים המיוחדים" הללו.
  • תביעותיה הטריטוריאליות של וייטנאם מקמבודיה לגבי שטחי גבול ביבשה ובים היוו סיבה לתקריות-הגבול שפרצו בין שתי המדינות, שהתפתחו למלחמת גבול בקנה-מידה גדול.
  • ‏לפי תחזיות אירגון החקלאות של האומות-המאוחדות היה צפוי בווייטנאם ב-1979 מחסור של יותר מ-2 מיליון טונות אורז. מחסור זה הניע את השלטונות הווייטנאמיים לעודד הגירה ואף לגרש אלפים מאזרחיה; אחת הסיבות לרעב בקמבודיה היא העברת כמויות אורז גדולות לווייטנאם, והכמויות הגדולות שצורך חיל הכיבוש הווייטנאמי (גורם אחר לרעב הוא התמוטטות החקלאות עקב הפלישה ומלחמת הגרילה שבאה בעקבותיה).
  • ‏בזמן האחרון שלפני הפלישה הפכה וייטנאם ליעד של ביקורת בינלאומית, בגלל המדיניות הגזענית שלה כלפי אזרחיה שממוצא סיני. יש לציין כי בין המגורשים [מווייטנאם] גם כרבע מיליון אזרחים צפון-וייטנאמיים ממוצא סיני, כולל אנשים ששירתו בצבא הצפון-וייטנאמי בעת המאבק לגירוש האמריקאים. הפלישה וסיפורי הזוועה מקמבודיה הסיחו את תשומת-הלב העולמית מבעיית הפליטים הללו.

4 ‏. מלבד ההאשמה ב"רצח-עם", נערך שימוש נרחב ביותר בפינוי הערים כהוכחה לאידיאולוגיה שטנית של "שיבה אל הטבע" או של "איבה לכל טכנולוגיה מודרנית": לא היו דברים מעולם! הערים היו בסיסי שלטונו של הגנרל לון נול. במהלך המלחמה התרכזו בערים, ובעיקר בפנום-פן, רבבות פליטים מהאזורים החקלאיים. בבירה, למשל, צמחה האוכלוסיה מכחצי-מיליון ב-1970 ליותר מ-2.5 מיליון ב-1975. עם שיחרור פנום-פן היה במחסניה מזון לשמונה ימים בלבד, לפי רישומי פקידי המישטר הקודם. פינוי פנום-פן היה חיוני, אם כן, כדי למנוע רעב. המוני הכפריים חזרו לכפריהם כדי לעבד את שדותיהם. גם אם אירעו במהלך הפינוי מעשי עוול וכפייה, אין להתעלם מהמניע האמיתי שעמד מאחוריו. בתי-החרושת המעטים שנותרו בשלמותם לא נהרסו ולא פורקו; אם היו בנמצא חומרי-גלם, ואם הטכנאים והמהנדסים לא נמלטו עם משרתי המישטר הקודם, הם המשיכו לעבוד ולייצר.

5‏. ארבע שנות שלטון הח'מר-רוז' היו שנים של מלחמת אזרחים נגד הח'מר סראי, אירגון לאומי-ימני שהוקם בסיוע ה-CIA ובהנהגת נאמניו של לון נול. המישטר הותקף גם מבחוץ, על-ידי וייטנאם. בתוך הח'מר-רוז' היו שישה ניסיונות הפיכה של יסודות פרו-סובייטיים. רק לאחר שנכשל ניסיון ההפיכה השישי, בו השתתף השליט-הבובה הנוכחי הנג סאמרין, החליטו הווייטנאמים (או הסובייטים) להפיל את הח'מר-רוז' בפלישה מאסיבית.

6‏. התנגדות לכיבוש הווייטנאמי של ‏קמבודיה אין פירושה תמיכה בכל מעשי הח'מר-רוז', או הצדקה של הפשעים שנעשו על ידיו בקמבודיה; כפי שהתנגדות לפעולת ה"עונשין" של סין נגד וייטנאם אין פירושה הצדקת המדיניות הגזענית של ממשלת האנוי נגד אזרחיה ממוצא סיני.

‏7. הסכסוך ההודו-סיני העכשווי איננו סכסוך מקומי. מעורבות בו כל המעצמות הגדולות, אך בעיקר סין העממית וברית המועצות. התנגדות סין לפלישה הווייטנאמית לקמבודיה לא נבעה מהגנה על זכות ההגדרה העצמית של האומות או מהתנגדות לתוקפנות בכלל, אלא מתוך ראיית ברית המועצות (ובעלות בריתה) כאויב המסוכן ביותר בעולם של היום, כ"סוציאל-אימפריאליזם". כדי לפגוע בברית המועצות מוכנה סין לשתף פעולה עם האימפריאליזם האמריקאי ועם תנועות ימניות ריאקציוניות בעולם כולו. כדי  למצוא-חן בעיני בעלות-בריתה הפוטנציאליות מוכנה סין העממית (ובכך אין ברית המועצות שונה) להתנגד ולפגוע במאבקים חברתיים בעלי אופי מהפכני. כך תמכה סין תמיד בנסיך סיהאנוק ולא בהנהגת המפלגה הקומוניסטית הקמבודית, גם בעת שזו ניהלה את המאבק נגד לון נול והאמריקאים. סין העממית חוששת גם היא מכל עירעור של הסדר החברתי הקיים, וכל שהיא חותרת אליו במדיניות החוץ שלה הוא שיקומו במדינות רבות ככל האפשר ממשלות האוהדות אותה (ועוינות את ברית המועצות), יהיו יסודותיהן המעמדיים אשר יהיו.

[מאמר נוסף על קמבודיה בגיליון זה: מסע לאחור]