זה אולי לא כל כך מוצדק, אבל זה אנושי – לא כן?

‏המכתב שלהלן לא נועד במקורו לפרסום. כותבו הסכים, בתשובה לבקשת מערכת "מצפן", לפרסמו בתנאי שיהא זה בעילום-שם. הסיבה לכך מצויה בתוך המכתב עצמו.

שלום רב חברים!

‏אני שולח לכם בזה המחאה בסך 100 ל"י כדמי מינוי על עיתון "מצפן". ברצוני לנצל הזדמנות זו ולאמר לכם כמה דברים:

‏לידיעתכם, חברים, עדיין לא ירדתי מן המצבה ההולכת ומצטמצמת של השמאל הישראלי: אומנם אירגונית אינני משתייך כיום לשום מסגרת (להוציא את חברותי ב"ליגה לזכויות האדם והאזרח"), אבל פוליטית "האירגון הסוציאליסטי בישראל – מצפן" הוא כיום האירגון הקרוב ביותר להשקפותי הפוליטיות והרעיוניות. נשאלת אם כן השאלה הפשוטה, למה אני לא מסיק את המסקנה הפוליטית הנדרשת ומגיש לכם בקשה להצטרפות? – התשובה לכך היא מורכבת, ואנסה לפרק אותה לגורמים.

‏קודם כל, זה ללא ספק עניין של יוקרה אישית; אינני אוהב להכות על חטא ולעשות "ביקורת עצמית" בסגנון ידוע. התקן של "חוזר בתשובה" לא נראה לי בשום נסיבות שהן (חוץ מזה, אני גם עייף, הסתובבתי כבר ביותר מדי אירגונים!). שנית, עדיין קיים אצלי המשקע של זיכרונות לא כל כך נעימים של יחסים אישיים מעורערים בתקופת חברותי ב"מצפן", וזה באמת לא משנה כיום מי היה אז "הצודק" ומי לא! בכל אופן, ברור לי אישית היטב היום (מה שלא כל כך היה ברור לי אז...) שהמצטרף לאירגון פוליטי מיליטנטי מכל סוג שהוא, חייב להיות מוכן קודם-כל לתרום לקידומו של אותו אירגון בכל הדרכים האפשריות, ורק במישור המשני לראות בו גם מסגרת לביטוי עצמי, ובהחלט לא להיפך!

‏סיבה שלישית לאי-רצוני להצטרף ל"מצפן" היא העובדה המצערת שאני כיום כבר בן 45‏, עם אי-אלה מיחושים פיזיים פה ושם, אותו גיל שבו כל אדם "נורמאלי" מתחיל להתייחס ביתר רצינות לבעיות "פעוטות" כגון זכויות סוציאליות, פנסיה וכו'. כעובד-מדינה חלות עלי אי-אלה מגבלות חוקיות (ולא כל כך חוקיות...) על פעילות גלויה באירגון פוליטי שמאלי. בקיצור, אני גם קצת מפחד; זה אולי לא כל כך מוצדק מבחינה פוליטית, אבל זה אנושי – לא כן?

‏אבל, למען האמת, הסיבה העיקרית לאי-רצוני לחזור לפעילות פוליטית שוטפת היא העובדה שהעמדתי לעצמי כמה אתגרים, שלדעתי אוכל לתרום בהם הרבה יותר למטרות השמאל בישראל מאשר לו הייתי פעיל מן השורה באחד האירגונים. ואלה המשימות שהטלתי על עצמי:

א. הארכיון "ישראל-פלסטין", שאותו התחלתי לנהל עוד בתקופת חברותי ב"מצפן" (זוכרים?), הוא היום כבר בן 11 שנים, ולמרות ממדיו הצנועים יחסית הפך למוסד בפני עצמו, מעין "מכון אנטי-שילוח" בזעיר אנפין. אומנם, במשך השנים נאלצתי לצמצם במקצת את ממדיו (בגלל כושר הקיבול המוגבל של דירתי, ובגלל מגבלות הזמן הפרטי שלי), אך הוא מורכב היום מכמה מאות תיקים ותיקי-משנה שמנסים לשקף את מדינת ישראל והשטחים הנתונים לשליטתה מהבחינה הכלכלית והחברתית (ובאופן חלקי גם הפוליטית). הקריטריונים לאיסוף הנתונים למאגר המידע שברשותי, הם אלה:

  • הזיקה בין מדינת ישראל הציונית והאימפריאליזם האמריקאי .
  • ההגדרה הלניניסטית בדבר אופיה המעמדי של המדינה (מנגנון המדינה: צבא; משטרה; בתי משפט; בתי סוהר; פקידות).
  • הניגוד היסודי בין יהודים וערבים (ישראלים ופלסטינים) בגלל אופיה הציוני של החברה הישראלית.
  • הניגוד בין מנצלים ומנוצלים בתוך ישראל.
  • "השאלה העדתית" – החפיפה בין המוצא האתני לבין המעמד החברתי-כלכלי בחברה הישראלית.
  • נושאים שמחוץ להקשר הישראלי-פלסטיני, כגון בעיות הקומוניזם; האימפריאליזם; השאלה הכורדית; עתיד האנושות לאור התפתחות המדע וכו'.

ב. אני עסוק בכתיבת חיבור רב-היקף, המורכב מכמה חלקים נפרדים בנושא הישראלי-פלסטיני. החלק שבכתיבתו אני עוסק כרגע, דן במכלול היחסים בין ישראלים ופלסטינים ב-33 השנים האחרונות (1947–1980). אף על פי שחיבור זה עוסק בעיקר (אבל לא רק) במעש הציוני נגד העם הערבי-הפלסטיני, בכל זאת אין כוונתו לשמש כתב-קטיגוריה נגד הציונות, בנוסף על אלה הקיימים כבר ממילא. הכוונה שלי אחרת לגמרי: ברצוני לחשוף את המשקע רב-השנים של שנאה, פחד, בוז וחשדנות הדדית שנוצר בין הישראלים והפלסטינים, והמהווה מכשול פסיכולוגי אדיר ורב-עוצמה בדרך לדו-קיום בין שני העמים.

‏בברכת חברים נאמנה,
(––)

‏נ.ב., אין לי עניין וזמן לבוא לחוגים הפתוחים השוטפים שלכם, אבל אשמח לבוא לאירועים מיוחדים. כמו-כן אני מוכן להתחייב לתרומה כספית צנועה מדי חודש. חברי "מצפן" המעוניינים בכך, מוזמנים לבקר אצלי ולעיין בממצאי הארכיון שלי.

_____

מאבק בלתי פוסק בדת

‏לידידי שלום,

‏קראתי בעיון כל סעיף מהסעיפים המקובצים בספרון "עקרונות יסוד". הרעיונות המובאים בספרון זה אינם חדשים לי, כי הם מהווים סיכום קצר לתורת מרכס ולנין.

‏התורה המרכסיסטית לניניסטית מהווה עבורי נר בהליכתי בשבילי החושך של הקפיטליזם והפאשיזם.

‏דבר אחד שאינו מוזכר בעקרונות הוא המאבק הבלתי פוסק בדת. ברור הוא, שהקפיטליזם והאימפריאליזם מסתייעים בדת לצורכיהם הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים. לכן עלינו, הסוציאליסטים, לכוון את מאבקנו כגד הדת, כפי שאנו נאבקים נגד אויבים אחרים. לכן היה עליכם, חברי "מצפן" להתייחס למלחמה בדת כ"עיקרון יסוד".

איתכם במאבקכם,
‏אביר מר, חיפה

נ.ב., אסור לנו לתת את ידינו להקמת מדינה פלסטינית, אשר תהיה מבוססת על משטר קפיטליסטי ושכל מטרתה היא ניצול הפועל על-ידי המעמד הבורגני.