‏ב-9 בינואר השנה התפרסמו לראשונה תשקיפים (של "אי.די.בי" ושל "בנק דיסקונט") בהם כלול פרק בדבר "פעילות ויסות בבורסה במניות החברה ושינויים מהותיים בהחזקה של ניירות ערך". בפרק זה נאמר, בין השאר, כי הבנק ויסת את המסחר בניירות הערך שלו בעת מתן פקודות המוגשות בכתב לפני התחלת המסחר על ידי מתן הוראות קנייה בלבד ועל ידי אי מתן הוראות מכירה. "בתקופות של מתן הוראות קנייה כאמור עלו שערי ניירות הערך או נסחרו ללא שינוי". במחצית השנה שלפני פרסום התשקיף ביצעה "אי.די.בי" כ-20% בממוצע מסך כל הקניות והמכירות במניות הרגילות שלה בבורסה, ואילו "בנק דיסקונט" ביצע בממוצע 40% ‏מכלל העסקות במניותיו! במילים ברורות, ובשפה המקובלת, יש כאן עיסוק בספקולציות. בסוף אותו פרק אף מודיע בנק דיסקונט על כוונתו להמשיך ולפעול כספקולנט: "בכוונת הבנק, ללא כל התחייבות מצידו, להמשיך בפעולות ויסות כאמור… בעתיד הנראה לעין".

‏בעובדות אלה אין כמובן שום חידוש, אלא למי שעדיין מאמין כי המשק הקפיטליסטי והשוק הקפיטליסטי בנויים על פעולה חופשית של כוחות השוק, של ההיצע והביקוש. ה"חופש" הזה של השוק הקפיטליסטי דומה ל"חופש" הפוליטי שמבטיחה המדינה הבורגנית: ‏חופש לעשירים.

*  *  *

‏דבר שונה באותו עניין. עם ההעלאה הגדולה במחירי מוצרי החלב בישראל, לאחר ביטול הסובסידיות, ירדה צריכת מוצרים אלה בצורה משמעותית. נוצרו עודפים גדולים. על-פי "חוקי השוק החופשי" ניתן היה לצפות שיצרני החלב יוזילו את מחירי מוצריהם כדי להיפטר מהעודפים. לא כך. בארץ הם ממשיכים למכור במחירים גבוהים. ואילו את העודפים הם מייצאים בזיל הזול. עודפי החמאה, למשל, נמכרים במחיר של 1,200 דולר לטונה, מחיר שהוא שליש מהוצאות הייצור! אילו נמכרה החמאה במחיר דומה לצרכן הישראלי, הוא היה יכול לקנות חבילת חמאה (200 גר') במחיר 8.50 ל"י בקירוב… עודפי גבינות-הצאן נמכרים, ככל הנראה, במחיר של 3,000 ‏דולר הטונה, כמחצית מעלות ייצורן.

‏ובכן, מה המיוחד בכך? הלוא כך עובד הקפיטליזם. אך במקרה זה עושה את העסקות הללו חברה הסתדרותית, "תנובה", המשווקת את התוצרת החקלאית של המושבים והקיבוצים, שחלק מהם עדיין מכנים את עצמם משום-מה "סוציאליסטיים". "תנובה", שאמורה להיות שייכת ל"חברת העובדים" – כלומר, לציבור חברי ההסתדרות – אינה מחפשת איזושהי דרך למכור עודפים אלה במחיר מוזל לציבור השכירים. מה פתאום? האם בשביל זה קיימת "חברת העובדים"? אך אם לא בשביל זה, אז בשביל מה?