ממשלת הנישול והניצול חשפה את פרצופה עד תום.
כולנו רואים, כולנו יודעים: [יגאל] הורביץ עוסק בהגברת עול הניצול, [אריאל] שרון עוסק בהרחבת ממדי הנישול, וראש הממשלה, כרוח על פני תהום, מוליך אותם בצוותא, כסומא בערפל.
עוני ושפיכות-דמים ‒ זוהי בשורתה של הממשלה להמוני היהודים והערבים בארץ. ומה מנגד? פירוד. פיצול. השמצות. החרמות.
הגיעה השעה לשים קץ למצב זה, ולגשת לכינונו של כוח נגדי ‒ למען כיבוד הזכויות האנושיות והלאומיות של בני שני העמים: העם היהודי-ישראלי והעם הערבי-פלסטיני.
ויש רבים המצפים לכך, הן בקרב ה"גדולים" (בשורות רק"ח ושל"י), הם בשורות ה"בינוניים" (בני הכפר וועדי הסטודנטים הערביים) והם בקרב ה"קטנים" (מצפן, שס"י ואחרים).
כינונו של כוח כזה עשוי לשמש מנוף לפעולה המונית הן בקרב הפועלים, הן בקרב תושבי שכונות העוני והן בקרב המוני הפלסטינים.
האם אפשר לכונן כוח כזה? אנו סבורים שכן. בתנאי, כמובן, שמרכיביו הפוטנציאליים לא ינסו לכוף זה על זה את השקפותיהם ואמונותיהם, ויתרכזו במשותף.
של"י רשאית, כמובן, לשמור על השקפתה הציונית, בתנאי שלא תנסה לכפות אותה על אחרים. ורק"ח רשאית, כמובן, לשמור על נאמנותה לברית-המועצות, גם זאת מבלי שתנסה לכפות אותה על זולתה.
אנו מציעים כאן את העיקרים הבאים, כבסיס אפשרי לכינונו של כוח כזה ‒ לעיונך ולתגובתך:
- למען נסיגה ישראלית מלאה, מיידית ובלתי-מותנית מכל השטחים הכבושים.
- נגד כל ניסיון ישראלי להכתיב להמונים הפלסטיניים מי ייצגם.
- נגד כל ניסיון ישראלי להכתיב מה יהיה עתידם של השטחים שמהם תיסוג ישראל.
במילים אחרות: פירוק כל ההתנחלויות ונסיגה ישראלית מלאה מכיבושי 1967, הכרה באש"ף כנציגותו של העם הערבי הפלסטיני והכרה בזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית, לרבות הקמת מדינה עצמאית.
האירגון הסוציאליסטי בישראל ("מצפן") ‒ המרכז
23 בנובמבר 1979
חוגים וחוגי-בית על הנושאים הבאים מתנהלים בקביעות: הציונות ושורשי הסכסוך הישראלי-ערבי; מהפכה ושלום במזרח הערבי; התנועה הלאומית הערבית; על השאלה היהודית ‒ הסוציאליזם מול הציונות. המעוניין להשתתף או להזמין מרצה, מתבקש לפנות אלינו.
