ההתקדמות העצומה של הטכנולוגיה בדור האחרון דוחפת את קברניטי המדינות הקפיטאליסטיות המתועשו של אירופה המערבית לפעול להתקרבות, לשיתוף-פעולה ואף להאחדת כמה ממנגנוני הבקרה הכלכלית של מדינותיהם. כל זאת מתוך שכנוע עמוק, שאם לא יעשו כן, יהיו למירמס תחת מרכז העוצמה הקפיטאליסטי של ארצות הברית ויתקשו להתחרות ביעילות עם יפאן או עם מרכזי-עוצמה אחרים היכולים להתפתח.
מה שאנו רואים בקהילייה של השוק המשותף, ולאחרונה גם במערכת הבחירות לפרלמנט האירופי, אינו סימן להיעדר ניגודים, ואפילו ניגודים חמורים, בין המעמדות השליטים של המדינות האלה. אך זהו סימן לכך שצורכי המשק, צורכי הקידמה הטכנולוגית והחשש מפני הישחקות במאבקי הכוח העולמיים גוברים לעתים על כמה מהניגודים ומכתיבים הגברת הפעולה המשותפת.
מבחינה היסטורית אין ספק, שהמגמה לאיחוד באירופה היא מגמה מתקדמת. סוציאליסטים מהפכנים צריכים להתייחס אליה בחיוב ולפעול במיסגרתה במרץ, למען מהפכה שתאפשר איחוד אירופי על בסיס של מישטר סוציאליסטי, שיבטל את מישטרי הניצול הקפיטאליסטיים במערב ואת מישטרי הדיכוי הביורוקראטיים במזרח.
ומה עושות, תחת זאת, רוב מפלגות הפועלים – הסוציאליסטיות והקומוניסטיות – במערב אירופה? הן נגררות אחרי ההנהגה הבורגנית של ארצותיהן, ולעתים אף מהוות אבן נגף למגמת האיחוד. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, אשר במערכת הבחירות לפרלמנט האירופי העלתה סיסמאות לאומיות ריאקציוניות, ובמסווה של דאגה מתחסדת למעמד הפועלים הצרפתי "שלה" התנגדה לצירוף המדינות העניות של אירופה הדרומית (יוון, ספרד ופורטוגל) לשוק המשותף.
סוציאליסטים מהפכנים חייבים לצעוד בראש התנועה לאיחוד, בגוש אחד, מעבר לגבולות ולהבדלים הלאומיים; כאשר הם פועלים ללא ליאות לאיחוד תנועות הפועלים של אירופה, לרבות איחוד התנועה האיגוד-מקצועית; כאשר הם מפתחים כבר עתה תודעה בוציאליסטית אינטרנציונליסטית ופועלים לגיבוש תוכנית כל-אירופית משותפת למהפכה סוציאליסטית, יחד עם חוגים סוציאליסטים מהפכניים במזרח-אירופה.
וכיצד אפשר לכתוב על המגמה לאיחוד אירופה בלי להתייחס למגמת האיחוד באזורנו? וכיצד אפשר לכתוב על יחסם של הקומוניסטים לאיחוד אירופה בלי להתייחס לעמדתן של המפלגות הקומוניסטיות במזרח הערבי לשאיפת ההמונים באזורנו לאיחוד? בעוד המעמדות השליטים בארצות ערב נאלצו – לא במעט בלחץ ההמונים, אך גם מתוך אינטרסים כלכליים ופוליטיים – להקים ולמסד מיסגרות משותפות (כמו הליגה הערבית, שהוקמה בזמנה בחסות האימפריאליסטים הבריטים), הנה המפלגות הקומוניסטיות באיזור לא מצאו לנכון להקים מיסגרת אזורית משותפת משלהן.
בעוד שתפקידם של סוציאליסטים במזרח הערבי – כמו גם באירופה – הוא לצעוד בראש מגמת האיחוד, תוך מאמץ לגיבוש תוכנית כלל-אזורית משותפת למהפכה סוציאליסטית, נגררות המפלגות הקומוניסטיות אחרי הזרם "במיקרה הטוב", או מנסות לעצור אותו, במיקרה הגרוע.
בצרפת הקימו שני אירגונים מהפכניים רשימה מאוחדת לבחירות לפרלמנט האירופי, תחת הסיסמה: "למען ארצות הברית הסוציאליסטיות של אירופה". רשימה זאת זכתה ביותר מ-600 אלף קולות (יותר מ-3% מהמצביעים בצרפת). במזרח הערבי אין עורכים בחירות לפרלמנט אזורי. אך גם ללא בחירות ניתן וצריך להעלות את הסיסמה:
- למען איחוד סוציאליסטי של המשרק!