המהפכה האיראנית הגיעה לפרשת דרכים היסטורית כבר ברגע הפלתו של השאה. האם תיתקע המהפכה בשלב "הרפובליקה האסלאמית" או תעבור לשלב של שינויים חברתיים מהפכניים?
הבעיות לא איחרו לצוץ. רבבות נשים סרבו לקבל את תכתיבי ה"צניעות" של ח'ומייני ואף יצאו להפגין נגדם. המיעוטים הלאומיים הגדולים – תורכמנים, כורדים, ערבים, באלוצ'ים – תבעו זכויות לאומיות ואף יצאו להילחם בנשק ביד, כשחשו כי המימשל המרכזי בטהראן מתמהמה להיענות לדרישותיהם. פועלים רבים סרבו לשוב לעבודה, אלא אם כן זו תנוהל על ידי ועדים נבחרים מטעמם.
אירגוני השמאל המהפכניים מצד אחד וליברלים בורגניים מצד שני סרבו אף הם לקבל את הדרישות הדתיות של הממסד השיעי, ויצאו להיאבק נגדן – כל אחד בדרכו ובשיטותיו. הוויכוח חדר אפילו לתוככי הממסד הדתי עצמו, כשמנהיגים שיעיים שונים מתייצבים זה לצידו של ח'ומייני וזה נגדו.
בגיליון זה של "מצפן" מתפרסם מאמר ארוך (בעברית בלבד – התרגום לערבית יפורסם בגיליון הבא) מפרי עטו של העיתונאי הבריטי השמאלי, פ'רד האלידיי, הסוקר את השתלשלות המהפכה האיראנית ואת הבעיות שהתעוררו בעקבות הצלחתה הגדולה הראשונה.
המהפכה האיראנית נתנה דחיפה גדולה להתעוררות דתית בחברה המוסלמית. אך תופעת ה"ח'ומייניזם" אינה מיוחדת לאיראן, או לארצות מוסלמיות בלבד. האיסלאם אינו הדת היחידה הזוכה בזמן האחרון לתחייה מסוימת. המשבר שבו נמצאת החברה התעשייתית המפותחת, והרגשת באין-אונים שחש הנוער לעומתה, הביאו לנהירה אל כל מיני כתות דתיות ומיסטיות. נהירה זאת גררה גם תחיית-מה של הדתות הגדולות והממוסדות. בחברה היהודית בישראל לבשה תופעה זו אופי שונה במקצת, כאשר אל ההתעוררות הדתית מתלווה לרוב גם אידיאולוגיה שוביניסטית וגזענית מבית-מדרשם של גוש אמונים והליגה להגנה יהודית של כהנא.
בחברה המערבית ניתן גם כיום להתמודד עם האידיאולוגיה הדתית באמצעות כתבים חילוניים ואתיאיסטיים מן המאה ה-17 ואילך. לאך כן בחברה הערבית, שבה לא נערך ניסיון רציני רב-היקף להתמודד עם הדת. לכן קשה למצוא כתבים דומים מהמסורת של המאבק הפוליטי והחברתי בחברה הערבית. אי לכך יש לעודד היום הפצת כתבים חילוניים ואתיאיסטיים במזרח התיכון. מסיבה זאת בחרנו לפרסם בגיליון זה קטעים נרחבים מתוך מאמר שכתב סוציאליסט-מהפכן מן המע'רב – אל-עפיף אל-אח'דר – כתרומה לביקורת הדת.