רבותי! התכנסנו היום לחגוג את חג ה-1 במאי. באירופה המערבית נחוג יום זה על ידי הפועלים זה מכבר, כשהוא מלווה תמיד בהפגנות גדולות. בל ניפול ברוחנו בגלל שתנועה זו אינה חזקה אצלנו כמו במערב: הן אצלנו היא חידוש. תנועת הפועלים, כיוון שקמה, מתקדמת בצעדי-און. כך היה במערב, כך הם פני הדברים גם אצלנו. נביא לדוגמה ולו את עירנו... [מטעמים של הצורך לשמור על כמה סודות במחתרת, לא נדפס במקור החלק הבא של הנאום].

אלה הן משימותינו העיקריות [אגיטציה ופרופגנדה בקרב הפועלים], ועלינו לכוון יחדיו את מלוא כוחנו להשגת המטרה היקרה – שחרורו המלא של העמל.

רבותי! עוד אדבר מעט בשאלת האשה.

ראשית, אל לנו לשכוח ששאלת האשה איננה שאלה נפרדת, אלא היא חלק מהשאלה הסוציאלית הגדולה. נתבונן עד כמה נכון הדבר. אנו סבורים כי לשחרור האשה די בכך שלא תהא תלויה בגבר מהבחינה החומרית. אך האומנם די בכך?

כאשר הייצור היה מפותח רק במידה מועטה, עשתה האשה את עבודת הבית; עם התהוות הייצור הממוכן, פחתה עבודתה בבית, כיוון שבית החרושת מפיק את אותם החפצים שהיא הפיקה, אלא במחיר נמוך יותר. עם זה, נאלצה היא לעזוב את קן ביתה. כי ככל שהתפתח הייצור, פחת והלך שכר עבודתו של בעלה. נסיבות אלה אילצו גם אותה ללכת לבית החרושת כדי להשתכר לקיום משפחתה. היא נעשתה יותר עצמאית, בלתי תלויה בבעלה, אך חרף זאת, היא נפלה בידי מוצץ-הדם, הקפיטליסט.

הנה כי כן, נמצא, שבגלל התרחבות הייצור, הגיעו הנשים ליתר עצמאות וחופש במשפחה. אך כלום לחופש כזה חותרות אנו? כדי להשיב על השאלה, נתבונן בנזק שגרם לנו אורח החיים החדש הזה.

כאשר עבד הגבר לבדו, היה ביכולתו לפרנס את כל המשפחה. עם התהוות התעשייה הגדולה, החלה האשה להתחרות עם הגבר. בשל כך פחת שכר עבודתו של הגבר, ורבים אף נשארו מחוסרי-עבודה. אין, כמובן, להסיק מכך שעלינו לשאוף לביטולה של עבודת האשה. דבר זה לא יקל במאומה על מצב הפועלים. שכר-העבודה לא יגדל, כיוון שהקפיטליסט יעבוד במכונות משוכללות יותר, ומצב העובדים לא ישתפר. ובכן, גם מעמדה הקודם של האשה כעקרת-בית, גם מעמדה החדש כפועלת בבית-החרושת, אינם הולמים כלל את מושגינו על שחרורה האמיתי של האשה.

למרות שהאשה נהפכה מעקרת בית לפועלת תעשייה, מצבה בבית ובהווי המשפחתי לא הוטב בהרבה. מאידך גיסא, הסבל של האשה כפועלת בית החרושת, המשועבדת לשררת ההון, הוא קשה אף מסבלו של הגבר. הסיבה לכך היא שלאשה ניתנת בבית החרושת עבודה קלה יותר, ולפיכך שכרה נמוך מאוד, הגם שאינה נופלת במאומה מן הגבר מבחינת כושר העבודה וההתפתחות השכלית.

מכל האמור נראה בעליל, כי מקורו העיקרי של שיעבוד האשה הוא המשטר הכלכלי הקיים. לכן אין אנו, הנשים, יכולות להפריד את שאלתנו מן השאלה הסוציאלית הכללית; לכן גם זהה ענייננו לעניינם של הפרולטרים כולם. לכולנו אויב אחד, נגדו עלינו להיאבק שכם אחד. כולנו נזכה לחופש מלא רק בחברה סוציאליסטית – ולכן עלינו להתאמץ ולקרב את בואה.

(1 במאי 1892)

‏‏

[דפים אדומים מס' 6. תוכן העניינים. הפרק הקודם: נאום של פועלת מאת פאניה לוין-רזניק; הפרק הבא: נאום של פועל מאת אברהם מרדכי (מוטל) מייזל]