הדיכוי בשטחים הכבושים נמשך. שלטונות הכיבוש מטילים עוצר על מחנות פליטים (ג'לזון ועאידה), סוגרים מכללות (בית-לחם וביר-זית), מחזיקים אנשים במעצר מנהלי, ואוסרים על אחרים לערוך מסיבות עיתונאים. שני צעירים נורו ונהרגו לפני כחודש וחצי במהלך הפגנה (חלחול), ואדם אחר נפצע לפני שבועיים (ביר-זית). בשני המקרים נראו מתנחלים נושאי-נשק פותחים באש על המפגינים.

השתוללות המתנחלים נמשכת. הם "משליטים סדר" באמצעות טרור, רדיפה אחר "חשודים", התפרצות לבתיהם ו"החרמת" תעודות הזהות שלהם. הם גם מממשים "זכויות היסטוריות" על-ידי פלישה למבנים ריקים או בתים מיושבים, על-ידי גדיעת כרמים.

השלטונות אינם עומדים בדרכם. נהפוך הוא, הממשלה מחרימה אדמות חדשות לבקרים להקמת התנחלויות חדשות. בלב גס היא מנשלת פלאחים מעל אדמתם. פלאחים אלו אינם "איכרים עבריים חלוצים" שהתנחלו לפני שנים מועטות על אדמות הבדווים בסיני, והמעסיקים את בעלי האדמה האמיתיים כשכירים בגני-הירק "שלהם". לא, שורשיהם של פלאחים אלה באדמתם אינם ראויים להתחשבות. הם הרי "רק" ערבים פלסטינים...

לא. שלטונות הכיבוש אינם עוצמים עין לנוכח מעשי הבריונות של בני-טיפוחם ה"בלתי-סדירים". לא, אין הם מסתירים שההשתוללות היא לרוחם. "המתנחלים מהווים חלק מהמערך הביטחוני שלנו בגדה", התבטא קצין בכיר בממשל הצבאי. "אנו משרתים את הממשלה בכך שאנו מגשימים את מדיניותה המוצהרת", אמרה בביטחון מתנחלת מקרית ארבע.

*

ממשלת ההתנחלות, שהיא גם ממשלת "תוכנית האוטונומיה", מנהלת קרב מאסף נואש נגד ‒

  • ההכרה בזכויותיהם של בני העם הערבי הפלסטיני;
  • רצונו של העם הערבי הפלסטיני בחרות;
  • תביעתם של כל הערבים הפלסטינים להכיר באירגון השחרור הפלסטיני ‒ אש"ף כנציגותם המוסמכת.

בקרב מאסף זה אין שלטונות ישראל מכירים בגבולות. סיסמתם היא: "נכה בכל מקום ובכל זמן שנמצא לנכון". ואכן, אחרי שהיכו במחנות הפליטים בנבלנון ובערי הגדה, הם היכו בכפרי המשולש והגליל; אחרי שהתקיפו את הסטודנטים באוניברסיטאות בית-לחם וביר-זית, הם עצרו סטודנטים באוניברסיטאות תל אביב, ירושלים, באר-שבע וחיפה.

בשבועיים האחרונים נעצרו כשלושים סטודנטים ערבים בכל הארץ. רבים אחרים הוזמנו לחקירות במטות המשטרה. בכפר אום אל-פחם נעצרו חמישה תלמידי בית-ספר וארבעה מפעילי תנועה המיוצגת במועצה המקומית ‒ אבנא אל-בלד (בני הכפר). חלק מהעצורים שוחרר לאחר תום מועד מעצרם, ואחרים נעצרו תחתם. החקירות נסבו על עמדותיהם ופעילותם הפוליטית של העצורים. החשדות שהעלו נציגי המשטרה בבתי-המשפט, בבקשותיהם לצווי המעצר, הינן "התארגנות עוינת לשינוי המשטר במדינה", ו"תוכניות לשיבוש ביקורו של הנשיא אל-סאדאת בבאר-שבע". לחיזוק החשדות טענו אנשי המשטרה כי "החשודים דורשים להכיר באש"ף כנציג הפלסטינים", וההוכחה לכל זאת: "כרוזים ועלונים".

הדברים מדברים בעד עצמם: המעצרים הינם בעלי אופי פוליטי מובהק. הם נועדו לדכא את התגברות ההכרה הלאומית בקרב הפלסטינים בישראל; לגזול את חופש הביטוי הפומבי שלהם, ולשוות לדרישותיהם הפוליטיות אופי פלילי.

כתשובה לדרישת הפלסטינים להכיר בהם כעם בעל זכויות שוות מפעילה ישראל את פצצת המטוס, את אלת הכובש ואת צווי בית המשפט. שכן היא נלחמת בכל בני העם הפלסטיני ‒ יהיו אלה חברי אירגונים מזוינים, מפגינים ומפיצי כרוזים, או פשוט אנשים שנמאס להם לחיות בצל הכיבוש, הנישול והדיכוי.

אנו קובעים ‒

  • אין ולא יהיה שלום בין עמי האזור ללא הבטחת זכויותיהם האנושיות והלאומיות של בני העם הערבי הפלסטיני.
  • תנאי חיוני לכינון שלום בין העם היהודי-הישראלי לבין העמים הערביים הינו ההכרה באירגון השחרור הפלסטיני ‒ אש"ף.

יופסקו מיד המעצרים הפוליטיים!

האירגון הסוציאליסטי הישראל ‒ מצפן

תא אוניברסיטת תל אביב

יוני 1979