אל חברי של"י
בכרוז של של"י, שהופץ השבוע בתל אביב לרגל ה-1 במאי, לא נזכר העם הערבי-הפלסטיני, אפילו במשפט אחד. וכשאין פלסטינים בכרוז, אין גם צורך להתייחס לזכויותיהם האנושיות והלאומיות.
הפלסטינים ‒ יוק!
אין זה אפילו אופורטוניזם. זוהי פשיטת-רגל מוחלטת, של הנהגה מפוצלת ומסוכסכת, שחלק ממנה מזדנב אחרי מפ"ם (כן, יש עדיין מפלגה כזאת…) וחלק אחר מתכנן דילוג מעל מפ"ם, כדי להיטמע במפלגת העבודה (שם זמני…).
זהו ההסבר לסירובה העיקש של הנהגת של"י לצעוד ב-1 במאי השנה בהפגנה משותפת של קומוניסטים וסוציאליסטים, יהודים וערבים, למרות שאיש לא התנה את השתתפותה של של"י בתנאים מגבילים כלשהם. של"י היתה חופשית לצעוד בהפגנה המשותפת כחטיבה עצמאית, תחת דגליה וסיסמאותיה. תחת זאת בחרה בבדלנות, בפלגנות ובהסתה נגד ההפגנה היהודית-ערבית.
אך לא רק את הפלסטינים מחקה הנהגת של"י, היא הגדילה לעשות: גם מעמד הפועלים נעלם מהכרוז, ויחד עמו נעלמה הבורגנות. מלחמת המעמדות איננה, והסוציאליזם ‒ הס מלהזכיר!
ומה נשאר? "השכירים נדפקים ושכרם יורד", בגלל "ארליך וידידיו הפרזיטים, מגלגלי הכספים…". כך כתוב בכרוז של של"י, כחול על גבי לבן (יופי של צבעים לכבוד ה-1 במאי…).
בעשותה כן, מחקה הנהגת של"י את עצמה.
המאבק נגד הניצול המעמדי ונגד הדיכוי הלאומי לא יינזק אם הנהגת של"י תיעלם. יתכן שההיפך הוא הנכון. ואילו חברי של"י, השואפים בכנות להיאבק נגד הניצול והדיכוי, ימצאו לבטח מסגרות אחרות וכלים חדשים למאבק.
האירגון הסוציאליסטי בישראל ("מצפן") ‒ המרכז
4 במאי 1979
