מאמר מערכת: סאדאת אינו בוגד

כפי שהדגשנו למעלה, המוני המצרים, הפלסטינים ושאר העמים במזרח התיכון שסבלו במלחמה, ימשיכו לסבול ולשלם את מחיר השלום, מחיר שיתבטא בעיקר ביציבות גדולה יותר של המשטרים הערביים והמשטר הציוני.

אולם, לגבינו סאדאת אינו "בוגד" לא באזרחי מצרים ולא בפלסטינים בעשותו שלום עם ישראל. סאדאת, כמו כל השליטים הערביים מנאצר דרך אסד ועד באכר, מנהל מדיניות התואמת את האינטרסים המעמדיים שלו, ויש לציין שאין הוא הפחות פיקח או פחות מפוקח מהשאר. אין אנו נסחפים בסערת הרגשות הצבועה של עיראק, סוריה ולוב בנושא זה.

אנו, כסוציאליסטים מהפכניים, איננו רואים כל צורך להתנגד לנורמליזציה בורגנית בחסות ארצות-הברית בין ישראל לבין העולם הערבי בכלל ולמצרים בפרט. זאת בתנאי אחד ויחיד: שיהא זה תהליך שהופך גם את הקיום הלאומי והאנושי הפלסטיני לנורמלי, לפחות לפי הנורמות המקובלות כיום. כלומר, בתנאי שתוכרנה הזכויות האלמנטריות של הפלסטינים להגדרה עצמית ולהשתתפות שווה בתהליך האזורי הזה.

אפילו בהסכם החלקי עם מצרים נאלץ המימסד הציוני להתאים את עצמו לתקופתנו, ולחתום על מסמך שמגביל יצירת עובדות מוגמרות של קולוניזציה ציונית (ואף כולל פירוק התנחלויות). דבר זה מצביע על כך, שכדי שתקום נורמליזציה בורגנית בעלת תוקף היסטורי, חייבת המדינה הציונית לסגת מרוב כיבושי מלחמת יוני 1967, ולהשליך לאשפתות את חלומות ההתפשטות צפונה, מזרחה ודרומה.

גם אז יישאר הצורך הדחוף לחולל דה-ציוניזציה של מדינת ישראל, כלומר – להופכה למדינה נורמלית שאזרחיה, ללא הבדלי לאום, דת ועדה, יהיו שווים כלפי החוק והמינהל. זאת אומרת, להופכה ממדינת היהודים למדינת תושביה, על כל המשתמע מכך.