תל אביב, כידוע, "נבנתה על חולות". כך רגילים לספר, בין היתר, ותיקי העיר.
חיים פסמניק, שהוא עתה בן 79 שנים, קנה מגרש ברחוב דיזנגוף בסוף שנות ה-20. כיום, למעלה מיובל שנים לאחר שרכש את "המגרש הקטן והנידח", הוא מטייל לו על המדרכה היוקרתית, מעיף מבטי סיפוק על רכושו – חמש חנויות וקומות הדירה שמעליהן – ואומר ("מעריב", 16.6.78): "לך וספר לצעירים שהכל התחיל כאן מסתם חולות. אפילו דרך לא היתה כאן. שני צעדים מפה היה פרדס ערבי, ומהצד השני כרם".
בנשימה אחת – "סתם חולות" שהם למעשה פרדס ערבי וכרם.
ממשיך חיים פסמניק לספר: "כשהתחלתי לבנות, עדיין היה הערבי יושב בכרם הקטן שלו, מוכר לנו ענבים ישר מהגפן בגרוש וחצי רוטל. רוטל אחד זה כמו שלושה קילו היום…"
ב-1925 התארגנה קבוצת אזרחים לרכישת אדמה והקמת שכונת מגורים בקצה הצפוני של העיר. חיים פסמניק היה ביניהם. הוא נבחר כחבר ועד הקבוצה, ועוד באותה שנה הם התארגנו לערוך סיור באיזור. "כל אחד לקח אתו קצת אוכל ומים", נזכר פסמניק ומצטחק. "כדי להגיע ממרכז העיר אל החלקה של השכונה, בערך בסביבות שדרות בן-גוריון של היום, היה צריך לעשות טיול רציני בתוך חולות, דרך כרמים ערביים… " (*)
כמה שנים לפני קום המדינה החל פסמניק לבנות על הבית הקטן את הבית הנוכחי. "ולך ספר למישהו היום, שכשאנחנו באנו לכאן בפעם הראשונה עוד היו כאן רק חולות ושועלים…" – את הערבים שהיו כאן שכח פסמניק להזכיר בסוף סיפורו. בצורה זו הסיפור נראה לו, כנראה, הרבה יותר משכנע.
(*) בשנת 1936 כלל שטח השיפוט של תל אביב כ-4,500 דונאם שכבר היו בבעלותם של יהודים. 51% מתוכם היו מקודם כרמי ענבים, 20% היו פרדסים, 18% אדמה מעובדת ורק 11% היו חולות. מחבר "ספר תל-אביב", שהופיע באותה שנה בהשתתפות העירייה, מחלק את שטח הכרמים חלוקת-מישנה כדלקמן: 15% – "כרם"; 44% "כרם וחול" או "חול וכרם"; 41% – "חול ומעט כרם" או "חול ומעט גפנים" (המספרים מחושבים על-פי הטבלה בעמ' 293-288 בספר הנ"ל).