בחודש פברואר 1978 ביקרה בישראל משלחת "קרן המטבע הבינלאומית". קרן זו, שהיא בעצם מעין בנק הפועל בשירות האינטרסים של האימפריאליזם האמריקאי, מקציבה מענקים והלוואות למדינות "נזקקות". אך תמורת הקצבות אלה תובעת הקרן מילוי מספר תנאים, שהם בעיקרם תנאים פוליטיים.
ואכן, המשלחת הנ"ל שביקרה בישראל, "מתחה ביקורת על המדיניות התקציבית של הממשלה, ועל מימדי ההזרמה והאינפלאציה הגלומים בה" ("מעריב", 6.3.78). המשלחת אף הגישה "תזכיר" לשר האוצר, שמחה ארליך, ובו קבעה: – "שוררים הבדלים ניכרים בין מדיניות הממשלה לבין המדיניות המתקבלת על דעת המשלחת".
אך משלחת הקרן לא הסתפקה בהשמעת ביקורת כללית. היא נכנסת גם לפרטי פרטים של מדיניות הממשלה. היא "משבחת" את הרפורמה במטבע החוץ, אך "מדגישה שהצלחת הרפורמה מותנית במדיניות מוניטארית ותקציבית מרסנת". המשלחת "הציעה" לשר האוצר לאמץ יעד של עליית מחירים בשיעור 25 אחוז בלבד בשנת התקציב 1978, ולשם כך היא "המליצה" לדחות את מועד חידוש הצמיחה של התוצר (!) כפי שמתכנן משרד האוצר.
משלחת קרן המטבע גם השמיעה ביקורת על מדיניות השכר של הממשלה. תשלום תוספת היוקר בחודש ינואר היה "מצער", לדעת המשלחת. היא "הביעה דאגה" בדבר סיכוי מדיניות השכר, מחמת גל תביעות השכר.
ועוד נאמר בתזכיר, כי המשלחת "רואה בדאגה" את המעבר מחסכונות בלירות לחסכונות במטבע חוץ, והיא "ממליצה" להגדיל את כוח המשיכה של תוכניות חסכון בלירות. כתב "מעריב" מוסר בשם דובר משרד האוצר כי "האוצר כבר נקט צעדים כאלה". אכן, צייתנות ראויה לשמה.
המשלחת גם "המליצה" להניח לשער החליפין להתפתח "באופן חופשי", תוך מניעת ירידה תלולה מדי של השער באמצעות מדיניות מוניטארית מרסנת. "לדעת המשלחת" אין להשתמש ברזרבות מטבע החוץ כדי למנוע ירידת השער.
"מעריב" לא מצא לנכון לדווח ביתר הרחבה על "המלצות" המשלחת. יתכן ואלה כל העובדות שהותרו לפרסום. אך גם מהן מתגלה בבירור מידת ה"עצמאות" של מדינת ישראל, וכן גם הצורה בה שולט האימפריאליזם האמריקני ב"בעלות בריתו". אכן, ישראל אינה הדוגמה היחידה. אולי זכור לקוראים כיצד עיכבה אותה קרן המטבע הבינלאומית את מתן ההלוואות לפורטוגל, ב-1975, כדי לאלץ את ממשלתה להפעיל יד קשה כנגד הפועלים. גם ממשלת איטליה זכתה לאחרונה לכמה "מילות עידוד" מן הקרן, במטרה לחזק את ידי הימין במאבקו לבלום את עליית כוחו של השמאל.
ואם כך נוהגת ארצות-הברית בשותפות חשובות שלה, קל להבין מדוע מתקוממים כה רבים באמריקה הלטינית, באפריקה ובאסיה נגד שיטותיו של האימפריאליזם האמריקאי ונגד האימפריאליזם הזה עצמו.