כפי שאפשר היה לצפות – ככל שגובר הלחץ הבינלאומי על ישראל, כך מגבירה היא את לחצה על הפלסטינים הנתונים לשרירות לבה. בעוד הוויכוחים על האוטונומיה נמשכים בעולם כולו ובתוך המימסד הישראלי, מראה ממשלת בגין את נחת זרועה לכל הפלסטינים שמעיזים להסיק מסקנות בדבר אפשרויות לפעולה פוליטית כלשהי בגדה וברצועה. בחודשים האחרונים פתחה ישראל במערכה לבסס את שלטונה בגדה המערבית על-ידי המשך ההפקעות, פיתוח מזורז של ההתנחלויות הציוניות, מאסרים המוניים של סטודנטים – מאסרים הכרוכים בעינויים או בסתם הטרדות – והגברת הפיקוח על העיתונות המקומית. עשרות סטודנטים ממכללת ביר-זית וממוסדות חינוך אחרים נחקרים מדי יום ביומו על הפעילות הפוליטית בבתי-הספר הגבוהים; הם נלקחים למעצר בשעות הקטנות של הלילה ומוחזקים ימים, שבועות וחודשים מבלי שיוגש נגדם כל כתב-אישום.
כוונותיה של ממשלת ישראל ברורות. היא רוצה להבהיר לעצמה ולתושבי הגדה באיזה סוג של אוטונומיה מדובר: מדובר באוטונומיה שמורידה את מעמדן של הגדה והרצועה מהמעמד המכובד-יחסית והמעוגן בחוק הבינלאומי של "שטח כבוש", למעמד הנחות של גטו פלסטיני – כלומר, ישות משפטית הנתונה לשרירות לבם של הכובשים והמאצילה חותם של חוקיות על המשך הקולוניזציה והכיבוש.
אולם, הגברת הדיכוי בגדה מהווה רק צד אחד של המטבע. צידו השני הוא השוד הגדול שמתנהל עתה ברחבי הנגב – שוד של אדמות, צאן ובקר של השבטים הבדואים, שבטים שעברו כבר בעבר את שבעת מדורי הגיהנום של "ריכוז" והפקעות מידי הממשלות הישראליות (ראה כתבה בנושא בגיליון זה).
עתה עומדת ממשלת ישראל לגזול מן הבדואים את מה שהיא תיאלץ להחזיר בסיני. מכאן אנו למדים על קו-אופי חשוב ביותר של ההסדר: כאשר חוסמת המציאות את התוקפנות הישראלית כלפי העמים הערביים, מתפתחת ביתר שאת הדינמיקה הציונית של הפקעות וגירושים המופנים כלפי תושביה הערבים של ישראל, מן הנגב עד לגליל, מהמשולש ועד נצרת.
מערכת "מצפן" אל החלק הבא של מאמר המערכת: מהפכה חיה באיראן אל החלק הקודם של מאמר המערכת: סאדאת אינו בוגד