הסקירה הבאה הופיעה במקורה בירחון "אל-איקתיסאד אל-ערבי" (הכלכלה הערבית) מס' 21, מרץ 1978.
"שמש הינא" הוא סרטו של הבמאי והתסריטאי התוניסאי רדא בהי, צעיר בשנות השלושים לחייו, הנושא תואר דוקטור לבימוי סרטים מפאריס.
"שמש הינא" הוא סרטו הארוך הראשון של הבמאי התוניסאי. הסרט הוקרן בלונדון בסתיו הקודם וזכה בביקורת חיובית מצד מבקרי הקולנוע. והתוצאה – או יד המקרה – היתה הקרנתו, ב-28 בינואר 78' על-ידי רשת הטלוויזיה הבריטית (בי.בי.סי), יומיים לאחר פרוץ ההתנגשויות הפנימיות בתוניס (במהלך השביתה הכללית) שעלו בחיי כמאה תושבים.
הסרט מציג בצורה יסודית את המצוקה החבויה מאחורי "הפנים המאושרות" של תוניסיה, ארץ התיירות המפורסמת בבתי-המלון המפוארים שלה, בחווילות היפות שלה ובבתי-הקפה רחבי-הידיים המתפשטים על מדרכות הרחובות. והוא מציג גם את חריפותו של הפער ממנו סובלת החברה התוניסאית, הנתונה במבוכה אם לפנות פנייה שלמה לכיוון החברה המערבית, ובמיוחד הצרפתית, או להתחייב להישאר במסגרת המורשת הערבית המוסלמית. מבחינה אחרת מטפל הסרט גם בסתירה שבה חיים התושבים, סתירה הנובעת מפלישת התיירות לארץ. כפי שמראה הסרט, מציבה התיירות את האדם במצב שבו מעורבים יחדיו גם שביעות-הרצון וגם הדחייה; שביעות-רצון מן המצב הקיים, המייצר עבורו את צורכי המחייה, ודחיית המצב הקיים, בגלל שהוא עומד בסתירה ליסודות הפיתוח של האיזור.
העלילה של "שמש הינא" היא פשוטה; הסרט מראה כיצד משפיעה בניית מרכז תיירות בהון גרמני על חייו של כפר שתושביו מתקיימים על דיג. עם סיום הבנייה מתברר כי הכפר עבר כאילו הקזת-דם רצינית. הכפר נעשה בבחינת כתם בנופו של מרכז התיירות. עוד קודם, במהלך הבנייה, התנפצו כמה מהערכים המסורתיים שנחשבו על-ידי תושבי הכפר כסמלים של מורשתם. כמה תושבים נוטשים את רשתות-הדיג, אשר נבלעות על-ידי החופרים והדחפורים.
הסרט מראה גם את אלה מהתושבים אשר מגינים על עצמאותם ומנסים לעמוד בפני תהליך ביטול זהותם. אך אלה מוצאים את עצמם חלשים יותר ויותר בפני כוחו של השינוי. אחד הרגעים הטובים והמרגשים שבסרט מראה את הדייג סאהר (השחקן אחמד א-סנוסי) אשר שב ומתקומם ברגע שחרורו מן הכלא, אליו הובל בגלל חלקו בשביתת הדייגים.
מתגלה גם הפתעתו של סאהר, כשהוא ניצב לפני חנות-המזכרות לתיירים, למראה אל-אמין, נפח הכפר (השחקן מחמוד מרסי), הלובש את התלבושת המקומית כדי למשוך את עיני התיירים המבקשים לצלם תמונות אקזוטיות. אל-אמין ניסה להתנגד בתחילה, אלא שבלחץ הדלות הכיר במצב הקיים והצטרף אל עשרות תושבי הכפר האחרים אשר קיבלו ברצון את המציאות הכלכלית החדשה בכפר.
הזעזוע מתגלה כאשר נפגשים שני האנשים. הם מופתעים ברגע הראשון… ונופלים איש על צוואר רעהו במרירות ובייאוש. כל אחד מהם נכשל, ואיש מהם לא הגשים אלא כשלון·
אין ספק כי תוכנו החברתי-הפוליטי של הסרט מונע ממנו להגיע אל השוק המסחרי, כי מהבחינה האמנותית נבדל הסרט לטובה בצורה הפשוטה והקלה של הצגת הדברים, הגשתם והדיון הרעיוני בעת ובעונה אחת.
"שמש הינא" עשוי בכישרון רב, והוא מושלם מבחינת העברת נקודת השקפתו של רדא בהי – זהו סרט יפה ומשפיע, הנמנע מנטיות רגשניות וייחודו בוקע על-ידי הצגת החיים כמות-שהם.
הצופה בסרט מועבר אל הכפר, ושימוש מעולה במצלמה (צילם תיאופאן דה-סאנד) גורם לצופה לעקוב אחר מאורעות הסרט בעיניהם של תושבי הכפר, כפי שהם רואים את הפלישה הגדולה של התיירים ואנשי-העסקים הגרמניים, וכן כמה פקידים בכירים מקומיים.
המוסיקה (ניקולא באיופאני) ממלאת תפקיד חשוב בשילוב מאורעות הסרט ותמונותיו, תוך שימוש בכל האפשרויות הטמונות בלחנים המערביים והמזרחיים כאחד.
על אף בהירות התוכן הפוליטי ב"שמש הינא", אין רדא בהי מציג לפנינו תשובות פשוטות. להיפך, הוא משאיר אותנו בסיום מול סימן שאלה גדול. והוא חושף גם את המבוי הסתום, שאינו מיוחד לתוניסיה או לבעיית התיירות. זהו המבוי הסתום של המודרניזציה והתוצאות המתלוות אל הניסיון להגשימה בחברות העולם השלישי בכלל. רדא אינו מכחיש שהחיים בכפר היו קשים ומפרכים לפני בניית מרכז התיירות, אבל הוא מציב סימן שאלה על דרכה של החברה במהלך פעולת השינוי.
סרטו מראה כיצד פעולת המודרניזציה אינה יכולה להיעצר לאחר שהחלה, וכיצד אנו יכולים לגרום לתוצאות שליליות והפוכות ללא כוונה.
והשאלה נשארת בעינה:האם יכולה חברה כלשהי, אשר מקורותיה הטבעיים מוגבלים, להתקדם ולהתפתח בשירות אינטרסים זמניים ללא התחשבות בעתיד?