הדיבורים הפראיים, בדבר הצורך לגרש את בני העם הערבי הפלסטיני מארץ-מולדתם, חוזרים ונשנים תדיר בכל ‏אמצעי-התקשורת. נציג המפלגה הליבראלית בעיריית תל אביב, דוד שיפמן, השמיע דברים ברוח זו בראיון לרדיו; העיתונאית אורה שם-אור הטיפה לכך בטלביזיה, ואיש היחידה 101, מאיר הר-ציון, המליץ על כך ב"מעריב".

‏אין אלה "אנשי שוליים" או "יוצאי דופן". הם מבטאים דווקא הלכי-רוח נפוצים בישראל, לא רק בשורות "גוש אמונים" ובקרב חסידי הרב כהנא. גם מפקד בכיר בצבא-ישראל, האלוף (מיל.) בנימין פלד, מי שהיה מפקד חיל-האוויר, דוגל במדיניות מטורפת זו. וכמוהו ישנם אחרים, במדים ובלעדיהם.

‏לנו אין ספק בדבר: הציונים האקטיביסטים היו מבצעים ברצון גירוש כזה, אילו היה הדבר בכוחם. אלה שהגו את "תוכנית ד'" של ההגנה והצבא, ופעלו לפיה ב-1948-49, כמו אלה שפקדו על הטבח בדיר-יאסין, מוכנים לסיים עתה את מה שהחלו אז – לגרש מארצם את אותם פלסטינים שלא גורשו ממנה לפני יותר מ-30 שנה.

‏השבוע הזהיר שר החוץ, משה דיין, את הפלסטינים שבשליטת ישראל, לבל ייסחפו במה שהוא מכנה "זרם האיסלאם הפאנאטי". אם יעשו כן, אמר דיין, "ישלמו ביוקר רב מאוד, כפי ששילמו בשנת 1948..." ("ידיעות אחרונות", 24 ‏בינואר 1979).

‏הדברים ברורים.

‏יתכן כי דווקא בגלל הקשיים שבהם מצויה היום ממשלת ישראל, ונוכח האפשרות שתיאלץ לסגת משטחים שנכבשו ב-1967, ילכו ויגברו ההתנכלויות כלפי אותם פלסטינים שייוותרו בשליטת ישראל. זהו ההיגיון הפנימי של המדיניות הישראלית: "יהוד" והתנחלויות כרוכים ‏בהפקעת אדמות ובנישול; אלה מעוררים התנגדות וזו גוררת את הגברת הדיכוי; ומדיכוי לגירוש הדרך אינה רחוקה. סילוק סטודנטים ערביים מהאוניברסיטאות, על הזדהותם עם אש"פ, הוא אות וסימן לבאות.

‏אנו מזהירים:

‏כל ניסיון לגרש את בני העם הערבי הפלסטיני מעל אדמתם ומארצם ייתקל לא רק בהתנגדותם של בני עם זה. גם הנאורים שבקרב היהודים בישראל, כמו רבים אחרים בכל אתר ואתר, יצטרפו למאבק נגד מדיניות מטורפת זו.

עם המשלים עם כך שגזענים ישלטו בו, יעצבו את חייו ויקבעו את גורלו – כורה במו ידיו את קברו. וכבר היו דברים מעולם...

‏אנו קוראים לגיוסה של דעת-הקהל הנאורה, בארץ ובעולם, נוכח הסכנה. אל מול פני הגזענות – אין מקום לשאננות!

מרכז האירגון הסוציאליסטי בישראל (‏מצפן)
27 ‏בינואר 1979