שלום עכשיו: נסיגה עכשיו!

כשהביא עימו מנחם בגין את הסכמי קמפ-דייוויד, בשובו מארצות-הברית, מצאו עצמם רבים מקרב לוחמי-השלום נבוכים ומבולבלים. אך תוך זמן קצר גילו ראשי שלום-עכשיו מוצא מן המבוכה והבלבול: הם קראו לחבריהם ואוהדיהם לתמוך בבגין, "אדריכל השלום", שהשכיל "לוותר" ו"להתפשר" למען השלום.

היש הונאה עצמית גדולה מזו?!

אין זה סוד, שראש ממשלת-ישראל ניכנע ללחצו של "האח הגדול", להחזיר למצריים את אשר למצריים. בגין ושות' לא ויתרו ולא התפשרו. הם נאלצו להחזיר חלק מן השלל, אותו גזלו בכוח הנשק, לפני אחת-עשרה שנים.

ממשלת בגין, כממשלות קודמיו (רבין, גולדה וכל השאר), היא אויבת השלום, גם כשהיא נאלצת לסגת תחת לחץ. הדיו עוד לא יבשה מעל הסכמי קמפ-דייוויד, ובעל הדבר כבר נתפס כשהוא מניח פצצות-זמן מתחתם: הוא ממשיך להכחיש את קיומו של העם הערבי הפלסטיני, וחוזר לדבר על "ערביי ארץ-ישראל", נשבע נאמנות לסיפוח ירושלים ומבטיח להמשיך בשוד האדמות ובהתנחלויות.

האם הוא ושכמותו מסוגלים להפוך את ההסדר עם סאדאת לשלום אמת עם עמי-ערב ובמיוחד עם העם הערבי הפלסטיני? לא ולא!

שהרי אין ולא יהיה שלום מבלי שתכובדנה הזכויות הלאומיות והאנושיות של בני העם הערבי הפלסטיני. כי השאלה הפלסטינית היא לב הסכסוך המתמשך באזורנו מזה דורות – זוהי שאלת הגלייתם, נישולם ודיכויים של בני העם הערבי הפלסטיני.

ההסדר – שייחתם כנראה בין האדונים בגין וסאדאת – ידחה מלחמה נוספת בין ישראל למצריים, אך השאלה הפלסטינית תיוותר כגחלים לוחשות, שתאיימנה בתבערה חדשה.

השלום לא יושג באמצעות ה"אוטונומיה" של בגין, או "המימשל העצמי" של סאדאת, או הגיטו הפלסטיני של בגין-סאדאת-קארטר. הניסיון לפתור את הסכסוך הישראלי-ערבי תוך כדי רמיסת זכויותיהם של הפלסטינים לא עלה בידי בן-גוריון ועבדאללה ב-1948; הוא לא יצלח גם בידי בגין וסאדאת ב-1978.

אנו קוראים לאנשי שלום-עכשיו למאבק-עכשיו:

  • למען פירוקן המיידי של כל ההתנחלויות!

  • למען נסיגה ישראלית מלאה, מיידית ובלתי-מותנית מכל השטחים הכבושים!

  • נגד כל ניסיון ישראלי להכתיב מה יהיה עתידם של השטחים מהם תיסוג ישראל!

  • נגד כל ניסיון להכתיב להמונים הפלסטיניים מי ייצגם!

יוכרו הפלסטינים באשר הם שם בארצות ערב, בגדה, ברצועה ובישראל כיישות לאומית לכל דבר.

תוכר ותכובד זכותם של בני העם הערבי הפלסטיני להגדרה עצמית.

יוכר אירגון השחרור הפלסטיני (אש"פ) כנציגות של העם הערבי הפלסטיני.

אלה הן אבני היסוד לכל הסדר של שלום באזורנו.

האירגון הסוציאליסטי בישראל ("מצפן")

המרכז

ספטמבר 1978