התנועה המאוחדת "חיילים החוצה" (United Troops Out Movement‏) היא תנועה ארצית הכוללת אנשים המאמינים כי ה"צרות" באירלנד נגרמות על-ידי מאות השנים של השליטה הבריטית ועל-ידי המשך הנוכחות הצבאית והכלכלית של בריטניה שם.
‏לתנועה יש סניפים בכל רחבי בריטניה, שחבריהם מנהלים מאבק סביב שתי התביעות הבאות:
"חיילים החוצה מאירלנד!"
"הגדרה עצמית לעם האירי!"
‏התנועה מאמינה כי נוכחות החיילים הבריטיים באירלנד היא המכשול הרציני ביותר לכל פתרון של הבעיות שם. לא רק שאין לחיילים אלה שום זכות חוקית להימצא שם (אירלנד היתה המושבה הראשונה של אנגליה – הארץ נגזלה מתושביה האירים לפני כמה מאות שנים – אלא נוכחותם שם גם מבטיחה שמעמד הפועלים בצפון-אירלנד לא יוכל להתאחד כדי למצוא פתרון משלו.
‏שבע שנים כבר נמצא הצבא הבריטי כצבא כיבוש בצפון אירלנד, צבא המדכא את עמה באמצעות כפייה ואכזריות ושומר על חלוקתה של אירלנד ועל המשך היות חלקה הצפוני מושבה בריטית. אף על פי כן, רק מעטים הרימו את קולם במשך שבע השנים הללו נגד אי-הצדק הטמון בבסיסו של הכיבוש הזה.
‏"אין זה מפתיע. הם דואגים להשאיר אותנו ללא ידיעה. אין מדווחים על רוב מה שקורה באירלנד, ומה שמספרים לנו הוא מעוות בצורה שכמעט לא-תיאמן. המאבק למען זכויות האזרח והגדרה עצמית, למען חופש מדיכוי צבאי ומאפליה בחסות המדינה מוצג כהיפוכו הגמור: כמאבק של גנגסטרים לא-מוסריים וכיוצא באלה. או שמספרים לנו כי המצב שם יותר מדי מסובך כדי להבינו, וכי שום דבר אינו מספיק חד וחלק כדי לקבוע עמדה לגביו.
‏"גם העובדה שהמעמד השליט יוצא מגדרו כדי לחפות ולהסתיר את פעולותיו איננה מפתיעה. יש סכנה (לפחות לגביו) שאם תצא האמת לאור הם יאבדו את מהימנותם בעיני הנשלטים על ידיהם, וכך תועמד גם זכותם לשלוט בסימן שאלה..." (במילים הנ"ל מציגה התנועה את עצמה בפני הציבור הבריטי).
‏בגיליון אוקטובר 77' של ביטאון התנועה "חיילים החוצה" מצאנו את הרשימה הבאה:

כיבוש ואונס

‏משמעות התגברותו של המאבק נגד האונס שמנהלות קבוצות הנשים בבריטניה היא, בין היתר, שיותר ויותר ידיעות, המקשרות חיילים, אונס והשירות הצבאי בצפון אירלנד, מתפרסמות. המקרה המפורסם הוא זה של חייל המשמר אשר [אנס ו]קיבל מאסר על-תנאי בגלל שהתעתד לשרת בעיר דרי, בצפון אירלנד. אך מלבדו היו עוד מספר דוגמאות, במשך השנים האחרונות, של חיילים שאנסו בבריטניה והשתמשו להגנתם בעובדת שירותם הצבאי בצפון אירלנד. הקשר האירי אינו מקרי. על כל מקרה אונס שביצע חייל בבריטניה היו הרבה יותר מקרים – רבים מהם כלל לא הגיעו לבתי המשפט – של אונס ושל תקיפת נשים בצפון אירלנד. תקיפות כאלה מאפיינות למשך זמן את תפקיד "שמירת השלום" של החיילים הבריטיים. מספר אנסים התקבלו בברכה בחזרתם לגדודיהם, ורבים אחרים אף לא הועמדו לדין.

‏היחס האכזרי כלפי האוכלוסייה הקאתולית בצפון – ואונס הוא השימוש ה"טוב" ביותר של כוח אלים נגד נשים – הוא בדיוק האופי של ההתנהגות שהופיע בכל המלחמות ‏הקולוניאליות, כפי שיכולות להעיד נשות קניה, עדן, קפריסין, אלג'יריה ומקומות רבים נוספים. דבר זה אינו מפתיע, בשעה שחיילים צעירים המשרתים באלסטר (צפון אירלנד) לומדים להתייחס אל הקאתולים כאל גזע תת-אנושי, וכאשר קציניהם פוקדים עליהם ומעודדים אותם להשתתף בחיפושים בלתי-חוקיים על גופן של נשים איריות כדי להשפיל את הקורבנות.

‏כל אלה מהווים חלק מהתנאים הנחוצים כדי לאפשר את שירותם של חיילים נגד אוכלוסייה הנאבקת לחרותה. ואין זה מפתיע, לכן, שחיילים אשר יחסם ה"נורמלי" לנשים הפך אכזרי עוד יותר, ימשיכו בהתנהגות דומה בחזרתם לבריטניה.

‏טוב שהפמיניסטיות בבריטניה מתחילות לתפוש את הקשר האירי הזה, כפי שהיה בהפגנה המשותפת שנערכה לאחרונה בליברפול, על-ידי חברות קבוצת הפעולה של הנשים ממרסיסייד וחברי תנועת "חיילים החוצה". אך נחוצה עוד פעילות רבה יותר, ובדחיפות, כדי להבהיר לכל אחד בבריטניה שהתנהגותם של החיילים בצפון אירלנד חושפת את המטרה האמיתית להימצאותם שם – דיכוי אנשים הנאבקים לחרות ארצם.