מפליא אותי לראות את מאמרו של פרד הולידיי "ציונות, גזענות וחופש הביטוי" מתפרסם ב"מצפן" (גיליון 83), תוך הסכמת המערכת לגישתו וללא הסתייגות מפורשת מנקודה עקרונית וחשובה. גישתו הבלתי עקרונית של הולידיי לחופש הביטוי מביאה אותו לפיתולים מסובכים לצורך הסברת עמדתו המוזרה, הכוללת שלילת חופש הדיבור מ"החזית הלאומית" באנגליה מחד ותמיכה בחופש הדיבור לציונים מאידך. יחס כזה לחופש הביטוי עלול לדעתי להרחיק בעלי תודעה דמוקרטית מן ההשקפה הסוציאליסטית, ולדחוף אותם לזרועות הריאקציה. לכן יש לדעתי צורך להיכנס לדיון, ולנסות להתוות גישה עקרונית בשאלה זו.

‏מושג "הדיקטטורה של הפרולטריון"

אחד הגורמים החשובים להיעדר עמדה עקרונית, בשאלת חופש הביטוי, בקרב חברים מהשמאל המהפכני הוא הבנה מסולפת של מושג "הדיקטטורה של הפרולטריון". העיוות שנעשה למושג זה על-ידי הביורוקרטים הסטאליניסטיים, והשימוש בו לדיכוי חופש הוויכוח, הביא לדחיית רבים מרעיונות הסוציאליזם המהפכני.

‏מארכס ראה בכל מדינה מכשיר, אשר מאחוריו עומד כוח מאורגן לצורך דיכוי של מעמד אחד בידי מעמד אחר. לפיכך ראה מארכס בכל משטר קפיטליסטי דיקטטורה של הבורגנות. החוקים, המשטרה, מערכת המשפט ובתי-הסוהר עומדים תמיד הכן להגנה על הסדר החברתי הקיים. ה"דמוקרטיה" קיימת כל עוד מסכימים הפועלים לשליטת הבורגנות, ואינם פוגעים באינטרסים הבסיסיים שלה. וגם אז קיימת הדמוקרטיה רק לעשירים שכספם מאפשר להם להגיע לאמצעי התקשורת כדי להביע את דעתם.

‏‏המהפכה הסוציאליסטית אמורה להביא למשטר הנשען על הכוח ‏המאורגן של הפועלים, ולפיכך השתמש מארכס במונח "דיקטטורה של הפרולטריון". ה"דיקטטורה" מתבטאת בעובדה שהכוח המאורגן של הפועלים הניצב ביסוד המדינה ימנע מכל כוח להפוך מדינה זו למשהו אחר מאשר "מדינת פועלים". כלומר , יסוד כמו בעלות חברתית על אמצעי הייצור יהיה בלתי ניתן לשינוי בכוח. הדיון והוויכוח יהיו חופשיים ופתוחים, אלא שלצורך שינוי במשטר יהיה צורך בשכנוע מעמד הפועלים המאורגן במועצותיו.

‏משטר כזה מבטסס מעצם טבעו על הרצון ועל האינטרסים של ציבור היצרנים, המהווה גם את רוב האוכלוסייה. אפשרויות הביטוי יהיו נרחבות ביותר , היות שיבוטל המונופול הקפיטליסטי על הדפוס (המאפשר ביטוי רק לבעלי-הון). לפיכך יהיה זה משטר שיעניק למילים חופש ביטוי את מלוא משמעותם האמיתית, וישחרר אותן מהזיוף ומהשקר האופפים אותן בחברה הקפיטליסטית.

‏מאבק בגזענות וחופש הביטוי

הגזענות והשוביניזם הם, באופן כללי, ביטוי אידיאולוגי לשליטה הבורגנית. כל הטפה להפרדה ולחלוקה חברתית, שאינה מבוססת על החלוקה המעמדית, משרתת את הבורגנות ומטשטשת את הניגוד היסודי שבין הפרולטריון לבין הבורגנות. לכן אפשר לראות את הגזענות כביטוי (בניין-על) לשליטה של הבורגנות בחברה הקפיטליסטית. לצערנו אין שליטה זו מתבטאת רק בתחום החומרי-כלכלי אלא ‏גם בתחום המחשבתי. רבים מהפועלים בחברה הקפיטליסטית מקבלים את האידיאולוגיה של המעמד השליט. הדרך להביא ציבור גדל והולך להינתקות מאידיאולוגיה זו היא דרך הסברה עקבית וחשיפה של הסתירה הקיימת בינה לבין פיתוחו של מאבק מעמדי רציני.

‏כל הניסיונות של מהפכנים למנוע מגזענים במות ציבוריות מעידים על הונאה עצמית, כיון שבכך אין הם משנים במאום את העובדה שרבים מהפועלים (אי מהסטודנטים) הם בעלי תודעה גזענית. במקום לחשוף את האידיאולוגיה הגזענית מנסים הם להסתירה ולהרחיקה מעיניהם. בכך אין הם משנים את יחסי הכוחות, ולא מקדמים לא ‏חינוך מהפכני ולא התארגנות.