חבר "מצפן", גיורא נוימן, נידון לפני כמה שבועות לחודש מאסר בפועל ול-750 ל"י קנס, על-ידי שופט השלום בחדרה, עמירם שרון. האשמה: הקרנת סרט ללא אישורה של "המועצה לביקורת סרטים ומחזות" (בלשון העם "הצנזורה"). הסרט: "כפר קאסם", דובר ערבית, צולם ובויים על-פי נוסח פסק הדין שניתן במשפטם של 11 אנשי משמר-הגבול, אשר ב-29 באוקטובר 1956 טבחו בדם קר 49 אזרחים בכפר קאסם – גברים, נשים וטף. הסרט הוחרם על-ידי המשטרה בעת שהוקרן בחודש דצמבר 1976 בכפר אום אל-פחם, באסיפה פוליטית משותפת לתנועת בני-הכפר ולמצפן.
אולם, למרות העובדה שגיורא הואשם בעבירה טכנית בלבד, והודה בעובדות שפורטו בכתב האישום, הנה ראה השופט לנכון להפוך את משפטו למשפט פוליטי. הוא תבע לחזות בסרט, ובפסק הדין התייחס לתוכנו. בכך מינה את עצמו גם לצנזור, גם למבקר סרטים וגם לפוסק בעניינים פוליטיים.
הוא קבע בפסק הדין כי "למעשה יש בו (בסרט) משום הסתה חסרת רסן של המיעוט הערבי כלפי מדינת ישראל" (ראו "מעריב", 21 בפברואר 1978). מעניין כי גם הפעם, כמו במקרה הסרט "חירבת חיזעה", לא נשמעה שום הערה בנוגע לאמיתות העובדות המתוארות בסרט. השופט אכן קבע כי הסרט "מתאר מעשה זוועה באוכלוסיה חפה מפשע", דבר המוכיח כי בישראל הצגת האמת במערומיה נראית לשופט כ"הסתה נגד מדינת ישראל". אך אולי היה עליו, במקום למתוח ביקורת על הסרט, למתוח ביקורת על אלה ששחררו את רוצחי כפר קאסם זמן רב לפני תום תקופת המאסר שבית הדיו פסק להם?! או אולי היה עליו, במקום למתוח ביקורת על הסרט, למתוח ביקורת על אלה האחראים לרצח כפר קאסם ולמעשי זוועה אחרים?! שהלוא הם-הם אשר גורמים ל"הסתה חסרת רסן של המיעוט הערבי כלפי מדינת ישראל" .
אין צורך להזכיר כי השופט גזר את העונש המרבי הקצוב בחוק; אך הוא לא הסתפק בכך והעיר כי הוא מצטער שאין באפשרותו לגזור עונש חמור יותר…
על גיורא הגן עורך-הדין מוחמד קיוואן מאום אל-פחם, אשר מייצג אותו גם בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. ביצוע גזר הדין נדחה ב-45 יום, כדי לאפשר לנאשם לערער. הסרט נשאר בינתיים בידי המשטרה.