חלפו 60 שנה מאז מהפכת אוקטובר.
זוהי תקופה לא מבוטלת מבחינה היסטורית.
בתקופה זו עוצבו כבר שני דורות בידי המשטר שצמח לאחר המהפכה. משטר זה עצמו, בברית המועצות ובארצות אחרות, אינו חופשי מזעזועים פנימיים, שביתות המוניות וניסיונות התקוממות, כמו אלה שפרצו ב-1956 (בהונגריה) וב-1968 (בצ'כוסלובקיה); אולם גם אם זעזועים אלה יגרמו בבוא היום לשינוי מהותי במשטר, אין כבר שום אפשרות להתייחס למערכת החברתית-כלכלית-פוליטית שנתייצבה שם כאילו זוהי סטייה חד-פעמית, ובלתי משמעותית, מן התהליך ההיסטורי.
ברית המועצות הפכה ממדינה נחשלת לאחת משתי מעצמות-העל בעולמנו, ומשטרים דומים לשלה קמו בסין, ביוגוסלביה, בקובה, באירופה המזרחית ובאפריקה. כל המשטרים הללו – כל אחד בנפרד וכולם יחד כמערכת – מהווים תצורה חברתית בעלת כושר קיום עצמאי – הנושא את עצמו והפועלת לפי חוקיות פנימית משלה. לכן, גם אם משטרים אלה ייעלמו מן ההיסטוריה, עדיין הם בחזקת תצורה היסטורית יציבה בדומה לקפיטליזם או לפיאודליזם.
כל תצורה חברתית בת-קיימא היא בעלת מבנה פנימי ומניעים פנימיים שאין להבינם במושגים שאולים מתצורות אחרות.
מהו המבנה – ומהם המניעים – של המערכת החברתית, הכלכלית והפוליטית שנתייצבה ונתמסדה ברוסיה, סין וכו'?
יש עונים בפשטות – זהו הסוציאליזם. אנו דוחים תשובה זו. אנו שייכים לציבור השולל את הסדר הפוליטי ברוסיה (ולא רק את מדיניות השלטון שם) ואנו מתנגדים לאפיין את המשטר בארצות אלה כ"סוציאליזם".
בקובענו כי המשטר ברוסיה או בסין אינו סוציאליזם אין כוונתנו לגנאי. אם המשטר בסין מספק לכל תושב שם ספל אורז ליום – וזאת בלבד – הרי זה צעד עצום קדימה בהשוואה למשטר הקודם, בו רעבו – ומתו מרעב ומגיפות – מיליוני סינים. על אחת כמה וכמה שכל המשטרים הללו מעניקים לכל אזרחיהם שירותי בריאות, חינוך ושיכון ממלכתיים, בעוד שבמשטרים הקודמים סבלו מיליונים מדיכוי, עוני, מצוקה, מגיפות, מלחמות ובערות. אולם, הערכה מאוזנת של משטרים אלה אינה פוטרת מניתוח המבנה והדינמיקה הפוליטית-כלכלית-חברתית שם.
נשאל בפשטות: אם אין זה סוציאליזם – מה זה?
על כך ניתנו בעבר, בקרב השמאל המהפכני, שלוש תשובות:
- מדינת פועלים מנוונת.
- קפיטליזם ממלכתי.
- קולקטיביזם ביורוקרטי.
התשובה הראשונה מבטאת את הרעיון כי הסוציאליזם הוא, בעיקרו של דבר, הלאמת אמצעי הייצור; ומאחר שבארצות אלה הולאמו כל אמצעי הייצור, הרי שקיים שם הבסיס הכלכלי לסוציאליזם, וזהו העיקר. הניוון מתבטא במדיניותה של ההנהגה במפלגת השלטון, לא בעצם מבנה השלטון (איסור קיום אופוזיציה בקרב מפלגת השלטון ומחוצה לה, וכו').
התשובה השניה מבטאת את הרעיון כי החברה ומערכת השלטון בארצות כברית המועצות הן למעשה וריאציה של הקפיטליזם, שאותם כוחות חברתיים ומניעים חברתיים (כמו מניע הרווח) פועלים גם שם, אלא שהם מופעלים לא על-ידי אנשים פרטיים אלא על-ידי השלטון עצמו.
התשובה השלישית מבטאת את הרעיון כי המשטר בברית המועצות מהווה תצורה חברתית ופוליטית חדשה, בעלת ייחודיות משלה, השונה איכותית מן הקפיטליזם והסוציאליזם כאחד.
תשובות אלה מחייבות עיון בבעיות יסוד כגון: סוציאליזם מהו, וקפיטליזם מהו. אולם, בטרם ניכנס לוויכוח רעיוני, עלינו לברר שורה שלמה של פרטים עובדתיים. למשל:
- מהו ההרכב המעמדי של החברה בברית המועצות?
- אם אין שם "מעמדות", האם יש שם שכבות בעלות אינטרסים מנוגדים?
- אם יש שם ניגודי אינטרסים בין שכבות חברתיות – מה הם?
- אם אין שם ניגודי אינטרסים בין שכבות חברתיות, מהו הכוח החברתי, והמניע, העשוי להוביל לשינוי המשטר מבפנים?
- אם אין ניגודים מהותיים בקרב שכבות חברתיות שם, היש סיכוי לשינוי המשטר מבפנים?
- איזו שכבה שלטת בארצות אלה ומה מאפיין אותה?
- איזו אידיאולוגיה שלטת בארצות אלה?
- כיצד מעניקה האידיאולוגיה, המופצת על-ידי השלטון, לגיטימציה לשלטון?
- לפי מה נקבע שכר העבודה בברית-המועצות – ומי קובע אותו?
- מדוע קיים איגוד מקצועי בברית המועצות, ומה הוא עושה במציאות?
- האם קיים ניגוד בין כוחות הייצור לבין יחסי הייצור בברית המועצות?
- אם קיים ניגוד כזה – מה מקורו? אם אינו קיים – מה הסיכוי למהפכה?
- לפי מה נקבע ערך החליפין של סחורות בברית המועצות?
- האם הקטגוריות הכלליות של מארכס – כמו חוק הערך – חלות על הכלכלה בברית המועצות?
- אם לאו, לפי מה נקבע ערך החליפין? אם כן, מדוע כוח העבודה הוא בחזקת סחורה שם?
- מדוע מתנגד השלטון, בברית המועצות, בסין ובקובה, לקיומה של אופוזיציה בתוך מפלגת השלטון או מחוץ לה?
- מהי האידיאולוגיה השלטת בארצות אלה, וכיצד היא משרתת את השכבה השלטת?
שאלות אלה ודומות להן נשאלו בשמאל המהפכני מאז תום העשור הראשון למהפכת אוקטובר. הן גרמו לוויכוחים, חילוקי דיעות ופילוגים לא מעטים. אין זה רק ויכוח על ברית המועצות, זהו למעשה ויכוח על מהות הסוציאליזם, ומשום כך יש לכל סוציאליסט עניין בוויכוח זה. למעשה, התשובות שסוציאליסט נותן לשאלות אלה מבטאות את מהותו הפוליטית, וקובעות את המטרה לקראתה הוא חותר.
טרוצקי, סגנו של לנין במהפכת אוקטובר, ניסח את הבעיה כך: "או שמדינת סטאלין היא תצורה חולפת, עיוות של מדינת פועלים בארץ נחשלת ומבודדת, או שזהו קולקטיביזם ביורוקרטי' (לפי ברונו ריצ'י, "הביורוקרטיזציה של העולם", פאריס 1939), דהיינו תצורה חברתית חדשה, המחליפה את הקפיטליזם ברחבי העולם" (מכתב לג'יימס קאנון 12.9.1939).
באחד ממאמריו האחרונים שכתב לפני הירצחו על-ידי שליח סטאלין, הציג טרוצקי את הבעיה כך: "האם הביורוקרטיה מייצגת גידול זמני על האורגניזם החברתי, או שמא הפך כבר גידול זה לאיבר היסטורי שאי אפשר בלעדיו?" ("ברית המועצות במלחמה", 25.9.1939, מתוך הקובץ "להגנת המארכסיזם", ניו-יורק 1965).
בהמשך אותו מאמר נותן טרוצקי את תשובתו לשאלה:
"אם מלחמה זו [מלחמת העולם השנייה] תגרור, כפי שאנו משוכנעים, מהפכה פרוליטרית, הרי שתוביל בהכרח להפלת הביורוקרטיה בברית המועצות ולהתחדשות הדמוקרטיה הסובייטית שם על בסיס כלכלי ותרבותי גבוה לאין ערוך מזה של 1918. במקרה זה תינתן תשובה אוטומטית לשאלה אם הביורוקרטיה הסטאלינית היא 'מעמד' או גידול על גופה של מדינת הפועלים. כל אדם ייווכח כי בתהליך התפתחותה של המהפכה העולמית היוותה הביורוקרטיה הסובייטית רק סטייה חולפת.
"אולם, אם יתברר כי המלחמה הנוכחית תגרור לא מהפכה, אלא שקיעה נוספת של הפרוליטריון, אזי נשארת אפשרות אחרת:
ריקבון נוסף של הקפיטליזם המונופוליסטי, המשכת התמזגותו עם המדינה, והחלפת הדמוקרטיה, במקומות בהם היא קיימת עדיין, במשטרים טוטאליטריים. חוסר יכולתו של הפרוליטריון ליטול לידיו את הנהגת החברה יוכל להוביל בנסיבות כאלה לצמיחת מעמד מנצל חדש מתוך הביורוקרטיה הבונפרטיסטית, פאשיסטית. זה יהיה לכל הדיעות משטר של שקיעה המבשר את שקיעת הציביליזציה.
"תוצאה דומה עלולה לקרות אם הפרוליטריון במדינות קפיטליסטיות מפותחות יתגלה, לאחר כיבוש השלטון, כבלתי מסוגל להחזיק בו, ויעבירנו, כמו בברית המועצות, לידי ביורוקרטיה בעלת זכויות-יתר. במקרה כזה ניאלץ להודות כי הסיבה לסטיייה הביורוקרטית אינה נעוצה בנחשלות-הארץ או בהסגר האימפריאליסטי אלא באי יכולתו המהותית של הפרוליטריון להפוך למעמד שליט. במקרה זה יהיה צורך לקבוע לאחר מעשה כי קווי האופי של ברית המועצות כיום [ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה] הם סנונית ראשונה של משטר מנצל חדש, בהיקף בינלאומי.
"סטינו הרחק מהמחלוקת הטרמינולוגית אודות התואר המאפיין את ברית המועצות. אל יתלוננו מבקרינו. רק מתוך פרספקטיבה היסטורית ניתן להצטיידבהערכה נכונה לגבי שאלה כמו החלפת משטר חברתי אחד במשנהו.
"הברירה ההיסטורית, אם לבטא אותה בקיצוניות, היא כזאת: או שהמשטר הסטאליני הוא סטייה מבחילה מן המעבר מחברה
בורגנית לחברה סוציאליסטית, או שמשטר זה הוא שלב ראשון בחברה נצלנית חדשה. אם תתאמת התחזית השנייה אזי כמובן תהפוך הביורוקרטיה למעמד מנצל חדש. כל כמה שנתקשה לעכל אפשרות כזאת, הרי אם יתברר במציאות כי הפוליטריון העולמי אינו מסוגל למלא את התפקיד המוטל עליו בתהליךההיסטורי, לא יהיה מנוס מן המסקנה כי הפרוגרמה הסוציאליסטית, המבוססת על הניגודים הפנימיים בחברה הקפיטליסטית, נסתיימה כאוטופיה.
"מובן מאליו כי במקרה כזה תידרש פרוגרמת 'מינימום' חדשה להגנת אינטרס עבדי החברה הביורוקרטית הטוטאליטרית". (מתוך "ברית המועצות במלחמה", 25.9.1939, בקובץ "להגנת המארכסיזם", ניו-יורק 1965).
* * *
מלחמת העולם השנייה נסתיימה מבלי שפרצה מהפכה נגד הביורוקרטיה הסטאלינית בתוך ברית המועצות. הביורוקרטיה הסטאלינית יצאה מנצחת במלחמה, וחזקה לאין ערוך בתוך ברית המועצות עצמה ובעולם כולו מאשר בעת כניסתה למלחמה. משטרים ביורוקרטיים דומים צמחו בארצות רבות נוספות, חלקם בהשפעת לחץ רוסי, חלקם באופן עצמאי. במלים אחרות:
המציאות עצמה נתנה תשובה מוחצת, חד-משמעית, לשאלה שהציג טרוצקי –שלטון הביורוקרטיה הוא תופעה היסטורית בת-קיימא ההולכת ומתפשטת בכל העולם.
אי אפשר להתייחס לביורוקרטיזציה כאילו היתה סטייה ארעית וחולפת מן התהליך ההיסטורי. מה שנראה היה למהפכנים לפני 50 שנה כסטייה מהתהליך ההיסטורי נתעמק ונתרחב עד כדי כך שהפך להיות התהליך ההיסטורי עצמו. למרות זאת מסרבים רבים בקרב השמאל המהפכני – עד היום – להסיק את מלוא המסקנות הנובעות מן העובדה ששלטון הביורוקרטיה הוא תצורה חברתית חדשה המחליפה את הקפיטליזם. סירוב זה הוא מובן. המסקנות המתחייבות מהכרה בקיומה של תצורה חברתית חדשה, שאינה סוציאליזם מנוון או קפיטליזם ממלכתי, הן מרחיקות לכת, משום שהן מחייבות ביקורת יסודותיה של השקפת העולם שתרמה להקמתה של תצורה זו, ואשר ממשיכה לשרת תצורה זו.
* * *
בכל חברה, האידיאולוגיה השלטת היא האידיאולוגיה של השכבה השלטת.
בכל חברה מבוססת האידיאולוגיה השלטת על מונחי יסוד והנחות יסוד המסווים ומצדיקים את הסדר החברתי הקיים, ואת שלטונה של השכבה השלטת.
ברית המועצות אינה יוצאת מהכלל בעניין זה. גם שם יש שכבה שלטת ואידיאולוגיה שלטת, המופצת על-ידי השלטון בכל הכלים העומדים לרשותו. שום שלטון אינו מפיץ אידיאולוגיה החושפת אותו או מעמידה אותו בסכנה. מהפכן שאינו חרד להגיע למסקנות לא נעימות חייב לברר כיצד תורמת האידיאולוגיה המופצת על-ידי השכבה השלטת בברית המועצות לביסוסה של שכבה זו.
בירור זה הוא תנאי הכרחי לעיצוב פרוגרמת מינימום חדשה להגנת אינטרס עבדי החברה הביורוקרטית הטוטאליטרית.
תגובה על מאמר זה, מאת משה מחובר, התפרסמה בגיליון הבא של "מצפן"