אבל, מחאה – ומאבק!

ב-8 בנובמבר 1977 נכנסו לכפר מג'ד אל-כרום 200 שוטרים ושוטרי משמר הגבול, כדי לאבטח הריסת בית שנבנה בלי רשיון. רבים מתושבי הכפר נהרו אל המקום כדי להתנגד להריסה ויידו אבנים בשוטרים, אך לא הצליחו למנוע מהדחפור להרוס את הבית. כשהשוטרים החלו לצאת מהכפר, חסמו התושבים המוחים את הכביש הראשי עכו-צפת. השוטרים, ש-22 מהם נפצעו, קיבלו פקודה "לירות באוויר". מהירי נהרג תושב הכפר אחמד אל-מסרי, בן 28.
הכרוז הבא הופץ בתום 40 ימי האבל על מותו.

א ב ל ,   מ ח א ה  –  ו מ א ב ק !

האבל על מותו של אחמד אל-מסרי הוא אבל כנה; והזעם על רציחתו בידי קלגסי המשטרה הוא זעם מוצדק.

אלא שאל לנו להסתפק באבל ובזעם –

חובתנו לתרגם אותם לשפת המאבק: מאבק ערבי-יהודי משותף נגד הדיכוי, האפליה והנישול, המופעלים נגד בני העם הערבי הפלסטיני – בישראל ובשטחים הכבושים.

הניסיון מוכיח, כי מדיניות דכאנית זו, המופעלת נגד הפלסטינים, מנוגדת גם לאינטרסים של יהודי ישראל. שכן עם המדכא עם אחר אינו יכול להיות בעצמו חופשי.

המדיניות הנקוטה בידי ממשלות ישראל סיבכה ועודנה מסבכת את יהודי ישראל בסכסוך עקוב מדם עם העולם הערבי כולו; מדיניות זו, יחד עם הוגיה, מתכנניה ומבצעיה, הם האחראים לדם הנשפך באזורנו – דמם של המוני ערבים ויהודים. מדיניות זו היא שהופעלה לפני ארבעים יום במג'ד אל-כרום והיא אחראית להרג ולהרס.

*   *   *

אנו קוראים להמוני הערבים והיהודים בארצנו, לא לסמוך על מעצבי הפוליטיקה, המתיימרים לפתור את בעיות עמי האזור. פוליטיקאים אלה כבר הוכיחו בעבר, כי הם מסוגלים לכל תעלול ופשע והם עלולים למכור את האינטרסים של העמים במחיר הסדר שייצב את שלטונם ויאפשר להם להמשיך לדכא ולנצל את עמיהם.

דווקא בשעה זו, כשנעשים נסיונות לעקוף את האינטרסים והזכויות של העם הערבי-הפלסטיני ולתפור הסדר בלי נציגיו המוכרים של בני עם זה – אש"פ – קוראים אנו להתלכד למאבק ערבי-יהודי משותף.

למען השלום, למען כיבוד הזכויות הלאומיות והאנושיות של שני עמי הארץ, העם הערבי-הפלסטיני והעם ההודי-ישראלי.

17 בדצמבר 1977