סיפורי ילדים עובדים

10 בנובמבר 1977

in גיליון-83: נובמבר 1977, מסמכים

‏לידי מערכת "מצפן" הגיע טופס של עלון בית-הספר "הנוטר העברי" (תל אביב) אשר הופיע לפני כשנה וחצי. כפי שכתב מנהל בית-הספר, ב. בן-אריה, "השתחררנו מהמצוקה הכספית שהיתה מנת-חלקנו במשך השנים האחרונות, וילדי שכונת-התקווה וכפר-שלם נהנים כעת כמו חבריהם בבתי-ספר מבוססים מעזרי-לימוד משופרים, יוצאים לטיולים, מבקרים בתערוכות ונהנים מתנאי לימוד הולמים". בדברי המנהל לרגל הופעת עלון בית הסר לא מצוין דבר על ייעודו העיקרי – הכשרת "פועלים טובים" מבני שכונות העוני. עובדה זו מתגלה מחיבורי התלמידים עצמם. תחת הכותרת "הידד! אנו עובדים" הופיעו החיבורים הבאים:

 

‏מקרה שקרה בזמן עבודתי

‏מזה חודשיים בערך שאני וילדי כתה ט' עובדים בעבודות שונות. אני עובד במכונאות. בהתחלה הייתי עובד במוסך "פולקסוואגן". אחרי חודש קרה משהו לא נעים ואני לא מתרגש מזה, כי התפתיתי ולקחתי שעון של אחד העובדים והצלחתי לשקר את כולם, אך המורה שלי וגם ורדה גילו את זה. משהתגלה חשבתי שזה יהיה כתם לכל החיים והם פיטרו אותי. ומצאתי עוד מקום עבודה במכונאות רכב. במקום זה חסרים הרבה פועלים וקיבלו אותי.

 ‏ואליכם, הילדים, אני פונה שלא תעשו מעשה כזה, כי זה כמו כתם שחור לכל החיים. פשוט אסור להתפתות גם אם זה קורץ.

 ‏ואחרי שקיבלו אותי למקום חדש אני ‏מקפיד לבוא לעבודה כל בוקר בשעה שבע וחצי, אומר "בוקר טוב" – כאילו התחלתי חיים חדשים.

 ‏דיברו אלי יפה ועשיתי כל מה שאמרו לי לעשות. היום אני כבר שולט פחות או יותר בשמות הכלים, וכן יודע להרכיב ולפרק חלקים שונים, ומקבל משכורת נאה, ואמנם היום בשכונה טופחים לי על השכם ואומרים

"כל הכבוד, דוד. כל עבודה שאתה מקבל, קח אותה ברצון. כי אין כמו עבודה ולימודים". וכאן המקום להוכיח לשתי המורות שעזרו לנו להשתלב בעבודה ובלימודים.

‏מכל הלב!

‏דוד אברהמי
כתה ט'

העבודה במוסך

אני עובד במוסך התערוכה. בתחילה היה קשה בעבודה אך התגברתי. הייתי מקבל שריטות ולכלוך שנדבק לפנים ולבגדים, אבל לא היה כל כך נורא. היום יותר טוב בעבודה. כי היום אפשר להגיד שאני בתוך המקצוע. המקצוע הוא – מכונאי רכב. אמנם אני עכשיו מפרק מנועים ועושה שירותים אחרים. לפעמים גם מנקה את המוסך בסוף היום, אבל אין דבר – גם את זה צריכים לעשות. יש שני מנהלים ושמם אברהם וחיים. אברהם הוא מנהל טוב, אבל חיים קצת צועק ובסך הכל אפשר להגיד שאני מאוד מרוצה מהעבודה.

 ‏כמובן שגם הלימודים בבית-הספר מאוד עוזרים לנו בעבודה, בחיים ובכלל. אני מודה למורה רחל וליועצת ורדה שעשו הרבה למעננו, תודה.

‏מרדכי זדה
כתה ט'

עבודתי

אני עבדתי בנגריה. העבודה היתה קשה. ‏עזבתי את הנגריה והלכתי לעבוד בתכשיטים. מקום העבודה הוא בקרית-המלאכה, לא רחוק משכונת שפירא. אמנם קשה לי להגיע מחולון כל בוקר בשעה שבע כפי שדורשים ממני, אבל אני משתדל להגיע בזמן.

 ‏כשרצינו לעבוד לא רצו לקבל אותנו בתכשיטים, אבל המורה שלי ישבה ודיברה עם המנהל ושכנעה אותו כמעט שעתיים לקבל אותנו.

 ‏כשהתחלנו לעבוד ראיתי מחלקות שונות. ‏מחלקה אחת – יציקת טבעות, מחלקה שנייה – מלטשת טבעות וכל מיני תכשיטים.

‏יעקב נסים
כתה ט'

‏יום עבודתי הראשון

קמתי בבוקר מוקדם בשעה שש וחצי. ‏התרחצתי, התלבשתי, אכלתי ויצאתי לתחנת האוטובוס, בדרכי לעבודה למוסר "אריה" למכוניות "אופל". התרגשתי, כי לא ידעתי אם אצליח בעבודה במכונאות ואם אחזיק מעמד כדי שיהיה לי מקצוע בחיים. לצערי הפועלים הערבים הציקו לי, ואני לא יודע אם אמשיך בעבודה.

‏אלי קנדינוף
כתה ט'

עבודה בספּרות

בהתחלה, כאשר התחלתי לעבוד, היה קשה מאוד ואילו עכשיו אני מרוצה מן העבודה שלי. קיבלתי משכורת ראשונה, קניתי למורים עוגיות והם כמובן אמרו לי "תודה רבה לך, כוכבה". אך לא היה בעד מה, כי הגיע להם. עכשיו אני חופפת ומגלגלת, וכמובן נותנים לי טיפ ואני מודה להם. הן גם צוחקות איתי. המנהלת שלי קונה לי מה שאני רוצה.

 ‏אני מבקשת ממנה ללכת לכל מיני מקומות ולפעמים אני חוזרת עם משהו ביד כמו מוס-שוקולד. ישנו בחור שמביא מוס-שוקולד, ואני לא מבינה מה פתאום. פעם לא היה דבר כזה. הוא גם נותן לי הרבה מחמאות על העבודה שאני עושה במספרה. אני חופפת את הראש ואני עושה "פן". נותנים לי כסף ואני נותנת את הכסף לבוסית שלי. וגם את הטיפים שלי.

‏אפשר להגיד שעכשיו אני מרגישה שהשתניתי הרבה מהתחלת השנה. המורה שלי מאוד אוהבת אותי ואפילו היא לקחה אותי לבית שלה ושתינו קפה. ובכתה הבנים מאוד מכבדים אותי ולא מרביצים לי. וכך העבודה שלי בסדר וגם הלימודים. ובשנה הבאה אולי אני אלך ללמוד בקורס לספרות, ובשביל זה אני לומדת היטב בכתה ושומעת למורה שלי, כי היא רוצה שיהיה לי טוב בעתיד, וגם כל הכתה מרוצה מהעבודה – אפילו שזה טיפה קשה לנו.

‏כוכבה בן-טולילה
כתה ט'

העבודה

אני עובד, והמקצוע שלי – פחחות רכב. ‏אני מאוד מרוצה מהמקצוע. המחנכת שלי באה לבקר אותי, והבוס שלי מספר למחנכת שלי על זה שאני עובד טוב, ומה שהבוס אומר לי – אני עושה.

‏כל יום אני קם מן המיטה בשעה שש בבוקר. אני מכין לעצמי אוכל להפסקות. בשעה ארבע אני בא הביתה. אני אוכל ורואה טלביזיה, ובשעה אחת-עשרה בערב שוכב על המיטה וקורא ספר עד שנרדם. בשעה שש בבוקר אמא שלי מעירה אותי ואני הולך לעבוד. שלושה ימים אני עובד ושלושה ימים אני לומד. וכשאני בא לבית-הספר, המורה שלי שואלת אותנו על העבודה ומתעניינת ורוצה לעזור לכל אחד מאיתנו וככה היא באה פעם בשבוע ומדברת עם הבוסים שלי על המשכורת ועל השעות ואומרת לי שהכל יהיה בסדר אפילו שקשה.

‏אני וכל הכתה יודעים שקשה, אבל אנחנו יודעים שהעתיד שלנו יהיה טוב, כי אנחנו עובדים ולומדים.

‏יוסי עזזיאן
כתה ט'

הפוסט הקודם:

הפוסט הבא: