מאמר מערכת: הדיכוי גובר, גם בתוך הקו הירוק

10 בנובמבר 1977

in גיליון-83: נובמבר 1977, דבר המערכת

‏‏שלטון ה"ליכוד" החל, לאט אבל בטוח, בהחמרת מעשי הדיכוי. אם זה מאסר תושבים ש"העזו" לשיר שירים לאומיים בחתונה במג'ד אל-כרום ואם זה החרמת קאסטות מוקלטות של שירים לאומיים מסוחרים בגדה המערבית; אם זה הריסת בית בירושלים המזרחית המסופחת ואם זה הריסת "מבנים בלתי-חוקיים" בכפרים הערביים בתוך ישראל; אם זה התבטאות גזענית על היות האזרחים הערבים בישראל "זרים", כדברי שר החקלאות, ואם זה הגברת גל ההתנחלויות בתוך "הקו הירוק" כחלק מהתוכנית הגזענית של "יהוד הגליל"; אם זה מעצר "לחקירה" של פעילים דמוקרטים וסוציאליסטים אנטי-ציונים (בעיקר ערבים) ואם זה ניסיונות להאשים פעילים פוליטיים בעבירות על החוק כצורה של "אזהרה" להפסיק את פעילותם. הדיבורים על "יד קשה כלפי ארגונים עוינים" הולכים ומשמשים מסווה להפרה חמורה של החירויות הדמוקרטיות ולפגיעה גסה בזכויות הפרט.

‏לא לחינם הזדרזה הלשכה הפוליטית של רק"ח לפרסם, כבר למחרת הבחירות לכנסת – ב-19 במאי – ב"זו הדרך", גילוי דעת שבו נאמר, בין השאר:

‏"...במצב החדש שנוצר קוראת הלשכה הפוליטית של המפלגה ‏הקומוניסטית הישראלית את כל מפלגות הפועלים, את כל המפלגות, הארגונים והאישים הדמוקרטיים לאחדות פעולה במאבק להדיפת הימין הקיצוני, למניעת הקמת ממשלה בראשות הליכוד, להגנת ‏החירויות הדמוקרטיות וענייני העם העובד, למניעת מלחמה חדשה, שעלולה להיות קטלנית מכל קודמותיה, להעלאת המדיניות הישראלית על דרך השלום, הריאליזם המדיני, שהיא גם הדרך לפתרון השאלות הכלכליות והחברתיות".

‏ניסיון מר לנו בחליפת מכתבים עם רק"ח. בדרך כלל אין אנו מקבלים תשובה על פניותינו. ובכל זאת כתבנו אל הלשכה הפוליטית כי "במצב החדש שנוצר לאחר הבחירות לכנסת אנו מוחלים על כבודנו ופונים אליכם שוב בהצעה לפתוח משא ומתן על דבר האפשרות לקידומו ולפיתוחו של מאבק משותף, ברוח קריאתכם המצוטטת לעיל". מכתבנו נשלח ב-17 ביוני השנה. עד היום לא קיבלנו את תשובתה של רק"ח...

‏הדבר אינו מפתיע אותנו. עם היוודע תוצאות הבחירות החליטה כנראה הנהגת המפלגה הקומוניסטית "להתקפל", "להוריד פרופיל" ו"לחכות עד יעבור זעם". מדיניות כזו הובילה, קודם כל, לכך שנוכח גל ההתנחלויות בגליל וגם במשולש אין התנגדות מאורגנת; "הוועד הארצי להגנה על האדמות" משותק, למעשה, והוא עתיד כנראה להתעורר רק כדי להכין טקסים "סולידיים" ו"מכובדים" ביום השנה ליום האדמה. התקפלות מכוונת או בלתי-מכוונת זו רק מעודדת את הממשלה להמשיך ולהחריף את התקפותיה. באין התנגדות רצינית חשים מנהיגי ה"ליכוד" כי הם יכולים לעשות כרצונם. ואילו רק"ח חוזרת למדיניותה הידועה והמשופשפת: להפיץ אשליות כאילו תעשה ארצות-הברית את המלאכה עבורה, או ברית-המועצות, או שתיהן גם יחד.

‏אך העובדה המוכחת היא, כי בכל משא ומתן העומד להיערך עתה בין ממשלת ישראל לבין הממשלות הערביות, בשיחות ישירות בז'נבה או בשיחות בלתי-ישירות בארצות-הברית, דרך המתווך האמריקאי או דרך המתווך הסובייטי, נושא אחד בוודאי לא יעלה על הפרק: עניין זכויותיהם הלאומיות והאנושיות של הפלסטינים החיים בתוך ישראל. יהיו ההסדרים אשר יהיו, ותהיינה הנסיגות שאולי תבצע ישראל עמוקות ככל שתהיינה, אין חולקים במסדרונות הדיפלומטיים על ריבונותה של הציונות בכל השטחים הכלולים בתוך "הקו הירוק".

‏עובדה זו נוטים לשכוח גם ה"יונים" מתנועת העבודה הציונית, וגם מנהיגי רק"ח. הראשונים נזעקים על ההתנחלויות בשטחים וממלאים פיותיהם מים נוכח ההתנחלויות בגליל ובמשולש; והאחרונים ממשיכים להפיץ אשליות כאילו תוכניתה של ברית-המועצות, המקובלת על רק"ח (עם החלטת האו"ם 242 ‏או בלעדיה), היא התוכנית הנכונה והריאלית להשגת שלום אמיתי ופתרון מלא של הבעיות באזורנו. וגם תוכנית זו, כידוע, אינה כוללת שום מילה על הצורך בשינוי מצבם של הפלסטינים בישראל. כאילו הם אינם מהווים גורם בכל משא ומתן על שלום בין העם היהודי-הישראלי לבין העם הערבי-הפלסטיני.

‏ולכן, כל הסכם שייחתם עם המשטר הציוני ועל-ידי המשטר הציוני, גם אם יהיו להסכם כזה צדדים חיוביים (כמו נסיגת הצבא הישראלי משטחים כבושים), לא יגרום לנו להפסיק את מאבקנו להפלת המשטר הציוני ולביטול כל המוסדות, החוקים, התקנות והנוהגים שעליהם
‏הוא מתבסס. כי המשך קיומו של השלטון הציוני משמעותו המשך הנישול, הדיכוי והפקעת האדמות של הפלסטינים בתיך ישראל. וכל עוד נמשך הנישול ונמשך הדיכוי לא יהיה שלום בארצנו.

‏במצב הנוכחי אין מנוס מן החובה ללכד את השורות למאבק כנגד מזימותיה החדשות-ישנות של הממשלה; ואנו חוזרים על קריאתנו לכל המפלגות, האירגונים והבודדים, הדמוקרטים והסוציאליסטים, הערבים והיהודים, להתלכד בחזית משותפת לניהול המאבק הדמוקרטי בתוך ישראל, לפני, בזמן ואחרי כינוסה של ועידת ז'נבה וגם אם זו לא תתכנס כלל.

 

תל אביב, 18 בספטמבר 1977: חברי מצפן ואוהדים במשמרת-מחאה נגד גל ההתנחלויות משני עברי "הקו הירוק", לפני בניין מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית. הסיסמאות: יהוד הגליל – יעד גזעני!; כל התנחלות – מכשול בדרך לשלום; אריאל שרון! הפלסטינים אינם זרים בארץ!; ההתנחלויות – גזל העם הפלסטיני!

הפוסט הקודם:

הפוסט הבא: