טוהר הנשק - מגיב

10 בנובמבר 1977

in גיליון-83: נובמבר 1977, מסמכים

‏‏ב-19 באפריל 1977 ‏הועברו לידי ישראל גופותיהם של משה מרזוק ושמואל עזאר, שהוצאו להורג במצרים ב-31 בינואר 1955. השניים היו מעורבים במה שמכונה על-ידי התעמולה הציונית "עסק הביש". שירותי הביטחון הישראליים החליטו ב-1954‏ לפגוע ביחסי מצרים-ארה"ב. לשם כך הם הפעילו יהודים-ציוניים, אזרחי מצרים, והורו להם להניח פצצות במוסדות אמריקאיים, בריטיים וגם במקומות ציבוריים אחרים.

‏הכוונה היתה לעורר רושם שהמשטר המצרי החדש, בראשות נאצר, אינו יציב ולכן "לא כדאי" לארצות-הברית לסמוך עליו. רשת החבלה הציונית הניחה פצצה בספריה האמריקאית באלכסנדריה, בתיבות-דואר, ואף ניסתה להניח פצצת-תבערה בבית-קולנוע מצרי. רק במקרה לא נגרמו אבידות כבדות. החוליה נחשפה ואנשיה הועמדו לדין. רובם נשפטו לתקופות מאסר ארוכות; אלה מהם שהגיעו לישראל במסגרת "חילופי שבויים" לאחר מלחמת 67' זכו לכבוד מלכים ולחנופת ההנהגה הציונית כולה.

22 ‏שנים לאחר הוצאתם להורג של מרזוק ועזאר הועברו שרידי גופותיהם לידי ישראל. אך מאחורי הטכס הצבאי שנערך לארונות נחבאה עובדה מעניינת. כפי שדיווח "מעריב" ב-20 באפריל, "ישראל הסכימה להעביר למצרים 58 אסירים שפוטים, מחבלים ופושעים שריצו עונשי מאסר בכלא עזה ובכלא אשקלון" תמורת גופות אנשי הרשת. כשנזכרים בסירובה העקשני של ממשלת ישראל לשחרר אסירים פלסטיניים תמורת אנשים חיים, ניתן לחוש עד כמה מוזרה נכונותה של הממשלה "להיכנע לטרור" כדי "להציל" גופות.

‏מאחר שהנושא של "רשת הריגול והחבלה הציונית" עלה אל דפי העיתונים באותה הזדמנות, הופיעו גם סיפורים אחרים על "גבורתם" של הג'יימס בונדים הישראלים. ראו למשל הסיפור על מרעילי הבארות, אשר הופיע ב"ידיעות אחרונות" ב-20 באפריל:

"לפני שנים מעטות, לאחר קשיים לא מעטים, ולקראת פירסום ספרו של מפקד 'המסתערבים', ירוחם כהן, התירה הצנזורה, בלא חמדה, לפרסם את נסיבות מותם של שניים מה'מסתערבים': סגן דוד מזרחי וסגן עזרא חורין (עפגין)... מזרחי וחורין חדרו לרצועת-עזה במאי 1948‏, שבוע ימים בלבד לאחר הכרזת העצמאות. הם פנו לאסוף מידע על הצבא המצרי, שפלש ימים אחדים קודם לכן למרחב הדרום. בתום פעילות בת מספר ימים, נלכדו השניים בידי חיילים מצריים. מידיעה ששודרה ברדיו קהי'ר נתברר כי הואשמו בהרעלת בארות. לפי הידיעה, נתפסו מזרחי וחורין בשעה ששפכו מימיה מלאה בחיידקי טיפוס ודיזנטריה לתוך אחת הבארות בעזה".

‏עד כאן "ידיעות אחרונות". יותר מחמישה חודשים עברו מאז פירסום הכתבה, ואין תגובה משום גורם מוסמך. אין תגובה ואין הכחשה...

‏פעולות נבזיות של טרור זדוני לא היו, אם כן, מונופול של האצ"ל ושל הלח"י. הפלמ"ח "טהור הנשק" התעלה מעל ומעבר בנסותו לפתוח את עידן המלחמה הבקטריולוגית באיזור כבר ברגעיה הראשונים של המדינה הציונית.

הפוסט הקודם:

הפוסט הבא: