עד כמה שלא ייראה הדבר משונה, טיעוניו של פרופסור מילטון פרידמן הם טיעונים רציניים. אלה המקבלים את עקרונות המשטר הקפיטליסטי כרצויים וכטובים ביותר לאנושות, יתקשו להתמודד עם נימוקיו של מילטון פרידמן.

‏החברה הקפיטליסטית נמצאת במבוכה מבחינה זאת, שקברניטיה בטוחים היום הרבה פחות מאשר בשנות ה-30, ה-40 וה-50 כי בידם שיטה לבקרת הפעילות הכלכלית במשקים הלאומיים השונים. התיאוריה של קיינס והבאים אחריו, האומרת שהמדינה מסוגלת להביא לגידול התוצר הלאומי וההכנסה הלאומית באמצעות הגדלת אמצעי התשלום במשק ובתנאים של אבטלה משמעותית, וזאת תוך כדי יצירת אינפלציה מבוקרת, תיאוריה זו הוכיחה את עצמה עד כה. אך לאחרונה מתחוללים תהליכים כאלה בכלכלה הקפיטליסטית, המעמידים בספק את מידת השליטה שיש למנגנוני המדינה בהכוונתם.

‏מקובל היה לחשוב שאינפלציה דוהרת היא בת-לוויה מובהקת למצב של תעסוקה מלאה, או תעסוקת-יתר, ושל צמיחה כלכלית מהירה מדי. מקובל היה שאת האינפלציה ניתן לרסן לממדים נסבלים, כאשר רמת האבטלה אינה עולה על 3% מכוח העבודה, באמצעות מיתון קצב הגברת הייצור וההשקעות. מסתבר שחלק ניכר ממשקי המדינות הקפיטליסטיות סובל עתה מאבטלה גבוהה (8%-6%) בד בבד עם אינפלציה גבוהה.

‏מנגנוני הוויסות הקיימים של המדינות הקפיטליסטיות מתקשים להתמודד עם מצב זה. התרופות, אם יש כאלה, אינן בנמצא.

‏מילטון פרידמן מבקש תרופות בתורה הכלכלית הקפיטליסטית הקלאסית, האמורה לחשוף כל דבר מכל צד לחוקי השוק, שהם אולי האכזריים ביותר שניתן לתאר. הגשמת משטר הבנוי על "אינדיבידואליזם אידיאלי" איננה אלא חשיפת הרוב המכריע של הציבור, חסר ההון ומעוט ההון, לדיקטטורה בלתי-נסבלת של המיעוט עתיר-ההון ונושאי כליו. מול אי-שקט חברתי האמור לפרוץ, מציע מילטון פרידמן להפעיל את כוחה הברוטלי של המדינה לדיכוי מתקוממים ולכפיית חוקי השוק ביד-ברזל.

‏מיותר להכביר מילים על אופי השקפותיו של הפרופסור הנודע. מה שחשוב הוא, לשים לב לכך שדובר כה מוסמך של הכלכלה הקפיטליסטית מודה, קבל עם ועדה, כי המשטר הקפיטליסטי יוכל להמשיך ולהתקיים רק באמצעות כפיפת המוני בני-אדם לחוקי-השוק, על כל המשתמע מכך.

‏זאת אומרת שלדעת מילטון פרידמן פשט "הקפיטליזם הנאור" את הרגל.

‏הואיל ואין אנו פרופסורים לכלכלה אלא ‏סוציאליסטים, יורשה לנו להציע שיטה שונה לחלוטין: כי אולי פשט הקפיטליזם את הרגל כמשטר האמור לתת תשובות מתקבלות על הדעת לבעיות החברה? ‏אולי צריך להציב סימן שאלה על עצם שיטת השוק הקפיטליסטי, החברה ההישגית ובית המשוגעים שהכל מתחרים בו עם הכל כל הזמן?