התארגנות חילונית - א. בנטוב (אהוד עין-גיל)

10 בנובמבר 1977

in גיליון-83: נובמבר 1977, מאמרים

‏‏בחודש אוקטובר 1976 הוקמה התנועה החילונית הישראלית על-ידי אנשים שהתאספו מאזורי הארץ השונים. הוקמה אגודה, שנרשמה כחוק, ונקבעו מטרות ועקרונות פעולתה. בתנועה מאוגדים אתאיסטים, הומניסטים, אגנוסטים, רציונליסטים וחילונים מתוך הכרה.

‏כפי שמסרו נציגי התנועה בהודעה לעיתונות מיום 30 ביוני 1977, קבעו חברי התנועה לעצמם ארבע מטרות, ואלו הן:

  1. לשחרר את האזרח הישראלי מן המערכת הדתית הכפויה עליו בתחומי החוק, החינוך ואורח-החיים בכלל;
  2. ליצור מסגרת חברתית וחוקית שתספק לחבר האגודה את השירותים שהוא נזקק להם כאדם וכאזרח, והניתנים היום לפי קריטריונים דתיים או מעין-דתיים;
  3. לתת ביטוי להשקפות חילוניות בישראל;
  4. להיאבק למען הפרדה בין הדת הממוסדת והמדינה בישראל.

תמצית עקרונות התנועה, כפי שנמסרה באותה הודעה לעיתונות, כוללת את הסעיפים הבאים:

  1. התנועה תפעל בדרכי הסברה נאותות, בהופעות ציבוריות על-ידי נציגיה, במוסדות ציבוריים ואמצעי-תקשורת ציבוריים;
  2. התנועה היא גוף בלתי-תלוי, ותפעל אך ורק בהתאם למטרותיה, ולא לפי שום צרכים מפלגתיים, כלכליים או פוליטיים של גופים אחרים, ואפילו חבריה נמנים בחלקם על גופים אחרים;
  3. התנועה תפעל באופן שיכבד את רשותו של כל אדם ואדם לאמונה, דת וכל השקפת-עולם חברתית אחרת, ותהיה פתוחה לכל אדם אשר יזדהה עם מטרותיה של התנועה ויפעל למענן.

‏כמו כן נאמר באותה הודעה לעיתונות, כי התנועה החילונית הישראלית "תיאבק באמונה המיסטית כבסיס להשקפת-עולם, ותעמיד מולה את ההסתמכות על התבונה שבאדם ויכולתו של האדם לפתור את בעיותיו באמצעות התבונה שבו. האנושות עומדת בודדה מול הטבע אשר היא יונקת ממנו וגם נלחמת בו, לצורך המשכיות הקיום שלה ולשיפור תנאי הקיום. אין מי שיציל את האנושות זולת האנושות עצמה. ואין מי שימנע מלחמות ושפיכת-דמים בקרב בני-אדם זולת בני-האדם עצמם. החברה הישראלית איננה עם נבחר או עם סגולה: היא חלק מאנושות זו, ותהליכי החברה האנושית כולה חלים עליה".

‏עוד נאמר באותה הודעה, כי "הואיל וקיים ערפול, אולי מכוון, במושגים שבין עם ודת, כאשר לכאורה לא ניתן להבדיל ביניהם, תעודד התנועה ויכוח על ההגדרות, לצורך קביעת מונחים ברורים אשר ישחררו את החברה הישראלית ממגדל בבל אשר היא נתונה בו...

‏"התנועה החילונית הישראלית, כתנועה אל-מפלגתית, תקרא אליה אנשים מכל השכבות והחוגים, מבלי שתתייחס לשייכותם המפלגתית ולהשקפותיהם הפוליטיות – מעבר לתחום שבו היא עוסקת – ומבלי לפגוע בחברותם המפלגתית. תנועה זו לא תהיה תנועה מונוליטית – תהיינה בה דעות שונות על בסיס ההשקפה החילונית. יישום המסקנות הפוליטיות יהיה עניינו הפרטי של כל חבר במסגרת המפלגה הפוליטית שהוא פעיל בה".

‏לתנועה יש בינתיים שלושה סניפים: ‏בתל-אביב, בירושלים ובחיפה. התנועה גם מוציאה ביטאון בשם "מבע חופשי''.

‏לתנועה חילונית יש במציאות הישראלית משמעות רבה יותר מאשר בארצות אירופה, למשל. זאת משום שהמשטר בארץ מושתת, בין היתר, על עקרונות דתיים ומסורות דתיות אשר מהם שאובה "הזכות ההיסטורית" אותה תובעת התנועה הציונית ליהודי העולם על הארץ. ועל הדת מושתתים במדינת ישראל עקרונות חוקתיים מסוימים, המעניקים זכויות-יתר לכל אדם המוגדר "יהודי" על-פי הקריטריונים של הממסד הדתי. הפיכתה של ישראל למדינה חילונית באמת, בעלת חוקים חילוניים, עשויה להשמיט את הקרקע מתחת לבסיסה האידיאולוגי של התנועה הציונית. זו גם הסיבה לכך שבתוך התנועה החילונית עצמה מתנהל ויכוח על הצורה בה יש להציג את ההשקפות והתביעות החילוניות.

‏התנגשות האינטרסים הסמויה, ובעצם – הגלויה, בין עקרונות חילוניים לבין עקרונות הציונות תחייב בוודאי את אותם חברי התנועה החילונית, שהם גם ציונים, להרהר מחדש ולהחליט: האם הם בעד מדינה חילונית או בעד מדינה ציונית.

הפוסט הקודם:

הפוסט הבא: