[כרוז זה הופץ בבתי ספר תיכוניים]

 אין אלוהים!

בעזרת השם יתברך, ועוזרו, שר החינוך החדש, נפתחה שנת הלימודים. בשנה הקרובה צפוי שיטפון של "תודעה יהודית" שירד על ראשיהם של התלמידים. "אתה בחרתנו", "מסורת ישראל סבא", "נחלת אבות" ו"ההבטחה האלוהית" יהיו מטבעות לשון שימלאו מחברות שלמות, ולא רק בשיעורי התנ"ך.

*     *     *

האופנה החדשה של ה"חזרה בתשובה" אינה פטנט ישראלי. בעולם המערבי צצו בשנים האחרונות כל מיני כתות שונות ומשונות של אנשים שנשבר להם, שמחפשים משהו חדש. במקום חדש הם מוציאים מן הארון דווקא משהו ישן: מיני אלטע-זאכן של מיסטיקה, אלוהימים קטנים וגדולים, סמלים דתיים.

האמונה היא, כמובן, סוג מחשבה שאינו עומד במבחן ההיגיון. העולם המודרני מעמיד בפנינו שאלות ששום דת אינה יכולה להתמודד איתן. להיפך, היא יוצאת מובסת. עצם הצגתן של שאלות אלה הופך את קיומו של אלוהים לבדיחה.

בזמן מלחמת העולם השנייה נרצחו כעשרים מיליון בני-אדם. כשישה מיליון מהם היו יהודים; יותר ממיליון מהטבוחים היו ילדים.

לגבי כל אדם מאמין, לגבי כל אדם דתי, היתה חייבת להיות למאורע זה משמעות אחת: אם דבר כזה יכול לקרות, אז ברור: אין אלוהים!

המאה העשרים נתנה עוד הזדמנויות לאלה שנצמדים עדיין אל אמונתם: הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגאסקי, מלחמות ביאפרה ובנגלה-דש, ההפצצות והשימוש בנשק ביולוגי ובקטריולוגי, שהפעילו האמריקאים בווייטנאם, מעשי העינויים הרבים הנהוגים בבתי הכלא של רוב מדינות העולם – כל אלה ורבים אחרים הן הוכחות נוספות לעובדה: אין אלוהים!

כי אם יש אלוהים – כיצד הוא יכול להרשות זאת?

יש דתיים שמנסים לעקוף את השאלה. הם טוענים שלאלוהים יש היגיון משלו, וכי כל המעשים שנעשו – ברשותו נעשו. רק שהאדם הוא כה קטן וטיפש ואינו יכול לתפוס את ההיגיון האלוהי. ובכן, גם אם היו הדתיים צודקים, הרי אלוהים כזה, בעל היגיון שכזה, יכול להיות רק אויב מרושע של המין האנושי; אלוהים כזה יכול להיות רק סאדיסט, הנהנה לצפות בקורבנותיו, ולועג לאידיוטים שלמרות הכל עוד מאמינים בו.

*     *     *

ה"חוזרים בתשובה" שמדברים במלוא הרצינות על אלוהים, חובשים כיפה וציצית ומגדלים זקן ופיאות, הם אנשים לא הגיוניים ואולי אף מצחיקים. אך הם לפחות ישרים. יש סוג אחר של "חוזרים בתשובה", הרמאים. אלה יסעו בשבת לפיקניק לאכול סטייק חזיר, אך יספרו בהתרגשות עד כמה נפלאה היא המסורת הדתית. את שאלת קיומו של אלוהים הם יעקפו בצורה עדינה. על חיים לפי ההלכה הם לא שמעו כלל. מן הדת הם לוקחים רק את מה שנוח להם: שינאת זרים ("גויים"), שחצנות לאומנית, שוביניזם. אלה אותם טיפוסים שידעו פעם לדקלם טיעונים "ביטחוניים" מדוע אין לסגת מן השטחים הכבושים. היום הם מצטטים את הפסוקים המתאימים מן המקורות.

אנשים אלה חושבים שאם הדת היהודית מבטיחה להם, ורק להם, את הארץ הזאת, אז הדת זה עסק משתלם. אפשר אולי, אפילו, לייצא אותה לחוצלארץ ולשכנע את הגויים שאין צורך להתחשב בזכויות הפלסטינים. הם רק שוכחים, שמה ש"הולך" היום בעולם, יותר ויותר, זה זכויות של עמים ושל אנשים חיים. זכויותיהם של בני האדם נובעות רק מן העובדה שהם בני אדם חיים, ולא משום עובדה אחרת. זכויות שנובעות ממוצא לאומי, מהבטחה של אלוהים, מתורשה, מצבע עור – הולכות ונעלמות מן העולם. זהו סיפור של ימי הביניים.

*     *     *

כל המעוניין/נת להזמין מרצה לשעת חינוך, לתנועת-נוער, לחוג-בית, או להשתתף בדיונים פוליטיים, בפגישה מצומצמת, או בפגישה בארבע עיניים – מוזמן להתקשר ל"מצפן", ת.ד. 28061, תל אביב.

אוקטובר 1977