למעלה מעשר שנים עסק אצ"ל בטרור. בעמוד זה אנו מפרסמים כמה סיפורים שנבחרו באקראי מתוך הספר "מערכות האירגון הצבאי הלאומי" מאת דוד ניב – ספר ההיסטוריה שכתבו אנשי אצ"ל על אירגונם. הסיפורים המתפרסמים כאן הם רק מבחר מצומצם מתוך שפע פעולות הטרור של אצ"ל. הם תומצתו על ידנו, אך מי שרוצה לקרוא אותם במקור יפנה לספרו של ניב (חלק ראשון: עמ' 273, 277; חלק שני: עמ' 78–80, 84, 93–94).
על שאלת מוסר המלחמה והפגיעה בחפים מפשע ניתנה בספר זה תשובתו של זאב ז'בוטינסקי, מורו ורבו של בגין, בקטע הבא, המופיע בעמ' 77:
"אל תעזו להעניש חפים מפשע… פיטפוט שטחי וצבוע. במלחמה, כל מלחמה ומלחמה, הלא כל צד וצד הוא חף מפשע. מה פשע נגדי החייל האויב היוצא כנגדי – אביון כמוני, עיוור כמוני, עבד כמוני, שגייסוהו באונס?… אין מלחמה אלא בחפים מפשע כמו שאין מלחמה אלא מלחמת אחים באחים. לכן ארורה היא כל מלחמה וכל צרותיה, תגר ומגן גם יחד, ואם אינך רוצה לנגוע בחף מפשע – גווע. ואם אינך רוצה לגווע – ירה ואל תפטפט".
קוראים שירצו פרטים נוספים או הפניות למקורות, מתבקשים לפנות למערכת "מצפן".
פצצות בשווקים
ב-6 ביולי 1938, בשעה 6 לפנות ערב, ירד חבר אצ"ל, מחופש כסבל ערבי, אל השוק הערבי של העיר התחתית בחיפה. הוא נשא עימו שני כדי חלב בעלי דפנות כפולות, מלאות יתדות ברזל. כל אחד מן הכדים הותקן כפצצת שעון. הוא הניח את הכדים ליד אחד הדוכנים והסתלק. כעבור שעה קלה התפוצצו שתי הפצצות, והפילו חללים רבים מקרב באי השוק. סיכום ראשון של מספר האבידות העלה 21 הרוגים ו-52 פצועים.
כעבור יומיים התפוצצה פצצה גדולה וקטלנית בכיכר האוטובוסים הערביים שליד שער יפו בירושלים. נהרגו 3 ערבים ו-19 נפצעו.
ב-15 ליולי, יום שישי [ערב פסח], יצא חבר אצ"ל לשוק הירקות הערבי שבמורד ה"בטרק" בירושלים והניח בו פצצה חשמלית. הפצצה התפוצצה שעה קלה לאחר סיום התפילה במסגד, כשקהל רב מילא את רחובות השוק. 10 ערבים נהרגו ולמעלה מ-30 פצועים הועברו לבתי חולים.
ב-25 ביולי, עשרה ימים לאחר הפיצוץ בירושלים העתיקה הוחדרה שוב פצצה גדולה לשוק הערבי בחיפה. משקלה : למעלה מ-30 ק"ג. היא הוסוותה כפח של מלפפונים חמוצים והורדה לעיר התחתית באופנוע. שם הוטענה על גבו של איש אצ"ל שהתחפש לסבל ערבי והוא העבירה אל מרכז השוק. הוא הניח את הפצצה בתוך ההמון והסתלק. הפצצה התפוצצה בשעות הבוקר, במרחק של 20 מטר ממקום ההתפוצצות של ה-6 ביולי (ראו למעלה) וקטלה עשרות אנשים. לפי ההודעות הרשמיות נהרגו 35 ערבים ועוד 70 פצועים נלקחו לבתי חולים. הערכות לא רשמיות של אצ"ל מנו כ-70 (שבעים!) הרוגים.
באותו היום יצאו אנשי אצ"ל לפעולות אחרות, ברחובות חיפה הגובלים בריכוזי אוכלוסיה ערביים: ירי בעוברי אורח ערביים. שניים מאנשי אצ"ל הוצבו בקצה שכונת הרצליה שבמערב הדר הכרמל, והנה ניקרה על דרכם איש שחבש תרבוש לראשו. הם פתחו באש, פצעוהו קשה ונמלטו.
לאחר מכן התברר כי האיש מת מפצעיו וכי היה יהודי ספרדי, מאותם שנהגו לחבוש תרבוש לראשם [שמו משה מזרחי, יליד צפת 1916].
ב-26 באוגוסט נשא איש אצ"ל פצצה אל שוק דיר סאלח ביפו; גם זו מוסווית כפח של מלפפונים כבושים ומשקלה כ-40 ק"ג. הוא היה לבוש בשירואל (מכנסיים רחבים) וחולצה עם פסים.
רעש ההתפוצצות החריד את יפו ונשמע גם ברחבי תל אביב. לפי ההודעה הרשמית נהרגו במקום 24 ערבים ו-35 נפצעו.
התקפה על כפר
ב-29 במאי 1939 הותקף הכפר ביר עדס, הסמוך לכפר סבא ולמגדיאל. אנשי אצ"ל חדרו בטרם שחר לתחומי הכפר, ואף לכמה מבתיו, ופגעו בתושבים. נפגעו 10 מתושבי הכפר – בהם 4 נשים הרוגות וילד פצוע.
פצצה בקולנוע
באותו היום הניחו אנשי אצ"ל פצצות באולם קולנוע "רקס", במורד רח' הנסיכה מרי בירושלים. הפצצות הותקנו כך, שתתפוצצנה בגובה ראשי הצופים בקולנוע, כדי שפגיעת הרסיסים תהיה קטלנית יותר. כן תוכננה התקפת רימונים ויריות על הקהל שיימלט אל מחוץ לאולם לאחר ההתפוצצות.
קציר הדמים – 18 פצועים – היה קטן יותר מכפי שתיכננו אנשי אצ"ל. הסיבה: החוליה שהיתה צריכה לפתוח באש על הקהל שנמלט, לא הצליחה לעשות כן, מחמת שיבוש בלוח הזמנים.
ירי בפרדס
ב-16 באפריל 1936 יצאו שני אנשי האירגון מצוידים באקדחים ורכובים על אופניים אל עבר הכביש הראשי לכפר סבא. ליד גשר הירקון הניחו את האופניים ונכנסו לפרדס סמוך, שם ניצבה בקתה בה התגוררו ערבים. למחרת נמצאו שוכני הבקתה הרוגים. גופת אחד נמצאה בבקתה וגופת השני נמצאה מחוצה לה. הוא מת מפצעיו בנסותו ללכת ולחפש עזרה.
פצצה בבית קפה
ב-22 במארס 1937 יצאו שני אנשי האירגון אל כביש תל אביב–ירושלים כשהם רכובים על אופנוע ובידם פצצה. כשהגיעו ליאזור – כפר ערבי ששכן על אם הדרך, ליד מקווה ישראל – עצרו ליד בית קפה גדול והטילו לתוכו את הפצצה. רבים מיושבי הקפה נפצעו, חלקם קשה.
הטבח בדיר יאסין
ב-9 באפריל 1948 הותקף ונכבש הכפר הערבי דיר יאסין, שבמבואות ירושלים, על ידי כוח מעורב של אצ"ל ולח"י.
תוצאות הקרב: מן הצד היהודי, התוקף – 4 הרוגים; מן הצד הערבי, הנתקף – 254 הרוגים, בהם נשים, ילדים וישישים [זה מספר ההרוגים שנקב בו דוד ניב; בשנת 1987 קבע פרופ' שריף כנאענה מאוניברסיטת ביר זית, שמספר ההרוגים הערבים בדיר יאסין היה בין 107 ל-120].
אל"מ מאיר פעיל, שהיה נציג ה"הגנה" במקום, פירסם עדותו ב"ידיעות אחרונות" (ב-4 באפריל 1972):
"חדירת לוחמי המחתרות לדיר יאסין נתגלתה על ידי הכפריים עוד בטרם נורה על ידי התוקפים הכדור הראשון. את הכדור הראשון ירו איפוא תושבי הכפר. התוקפים פרצו לתוכו ונתקלו בהתנגדות קלושה. רוב התושבים הגברים ברחו על נשקם אל מחוץ לכפר, ואילו בתוך הבתים נשאר מספר מצומצם של גברים והרבה ילדים ונשים. תוך זמן קצר השתלטו הפושטים על מרבית הכפר, פרט לחלקו המערבי…".
בהמשך עדותו מוסר פעיל כי כוח של הפלמ"ח נקרא לסייע לאנשי אצ"ל ולח"י בכיבוש החלק המערבי של הכפר. פעיל עצמו, ששהה בשטח, יעץ לאנשי הפלמ"ח להסתלק מייד, "אחרת יסתבכו". והם אמנם שמעו לעצתו ומיהרו לעזוב את המקום.
בהמשך עדותו מספר פעיל את הדברים הבאים: "היתה שעת צהריים כאשר תם הקרב והיריות נדמו. האווירה נרגעה אך הכפר לא נכנע. לוחמי אצ"ל ולח"י יצאו ממקומות מסתורם והחלו בביצוע פעולות טיהור בבתים. הם ירו מכל כלי הנשק שבידיהם והטילו מטעני חבלה אל תוך הבתים. הם ירו בכל מי שראו בבתים, בכלל זה נשים וילדים; והמפקדים אף לא ניסו למנוע את ההרג המביש.
"אני ומספר תושבים מירושלים התחננו בפני המפקדים, כי יורו לחייליהם לנצור את הכלים – אך לשווא. בינתיים, הוצאו מתוך הבתים כעשרים וחמישה גברים. אלה הועמסו על משאית והוסעו ל'סיבוב ניצחון' בנוסח 'טריומף רומאי', בשכונות מחנה יהודה וזיכרון יוסף. בתום הסיור הובאו למחצבה שבין גבעת שאול ודיר יאסין – ונורו בדם קר. את הנשים והילדים שנותרו בחיים העלו הלוחמים על משאיות והסיעום לשער מנדלבאום…"
עד כאן עדותו של מאיר פעיל, לשעבר קצין בכיר בצה"ל וכיום חבר כנסת מטעם של"י. בחרנו להביא דווקא עדות כזו, כדי להקשות על חלק מן הקוראים, הנוהגים לפטור את עצמם מהתייחסות לנושא בטענה השדופה ש"מצפן מפרסם תעמולה ערבית"…
ובכן, אין זו עדות של תועמלן אש"ף; זוהי עדות של עסקן ציוני פעיל מאוד.
ראויה לציון העובדה, כי בזמנו, כאשר טבח דיר יאסין עורר רעש רב בעולם, נהגו אנשי אצ"ל ולח"י להשיב למבקריהם מן ההגנה בנימוקים כאלה:
"ולמסיתים המטיפים לנו מוסר נזכיר: בשעה שה'הגנה' התקיפה את כפר טוביאס בגליל העליון, שבו נהרגו נשים וילדים בלבד, לא ניתנה כל אזהרה מוקדמת. כן כדאי להזכיר לצבועים את התקפותיהם בפרדס אבו-לבן, במלון סמירמיס, בוואדי ג'וז וכו'" (מתוך כרוז של לח"י, ניסן תש"ח).
ראש הממשלה, מנחם בגין, כתב בספרו "המרד" כך: "תעמולת האויב באה להשחירנו. למעשה היא הועילה לנו. בהלת המנוסה תקפה את ערביי ארץ ישראל… (בחיפה) התקדמו כל הכוחות העבריים בבחינת סכין, שנתקע לתוך חמאה… בהלת בריחה כללית תקפה את רבבות הערבים וזעקה אחת בפיהם: דיר יאסין, דיר יאסין" (עמ' 223, הוצאת אחיאסף; 1965).
אנשי אצ"ל פגעו בערבים בסיטונות, ואת חשבון הדם עשו בצורת מאזן של רווח והפסד.
בספר "מערכות האצ"ל" (חלק שני, עמ' 90) נכתב: "בירושלים הוסיפו חוליות קטנות להתנכל לעוברי-אורח ערבים בקצווי השכונות היהודיות, ובתל אביב הותקפו כפעם בפעם ערבים מיפו שהיו באים לעיר לעבודה… נמצא שהאבידות הערביות בחודש יולי [1938] הגיעו ל-140 נפש, יותר מאבידות היהודים בשנה וחצי…".