כאשר אנו קובעים כי ההסתדרות איננה איגוד מקצועי, אלא זרוע מזרועות המימסד הציוני, אומרים לנו אנשי השמאל הציוני שאנו מפטפטים שטויות; אנשי רק"ח אומרים לנו באותה הזדמנות שאנו הרפתקנים שמאלניים...

השמאל הציוני והקומוניסטים נשבעים אמונים להסתדרות הקיימת; כל שאיפתם היא לרכוש נציגות יותר גדולה למפלגתם בתוך מוסדות ההסתדרות. כאילו בכך תהפוך ההסתדרות לאיגוד מקצועי אמיתי ולוחם.

להלן אנו מפרסמים קטע מתוך דברים שנאמרו על ההסתדרות לפני 26 שנים; דברים אלה מאשרים את צידקת עמדתנו ביחס להסתדרות, אופיה ותפקידיה. קראו את הקטע בעיון ושפטו בעצמכם:

"לא במקרה קבעה ההסתדרות בראשית ימיה שבשורה שלמה של שטחי חיים אין זכות לציבור הפועלים המעוניין להכריז שביתה על דעת עצמו.

"החוק הזה נקבע בהסתדרות יחד עם ציזלינג ואידלסון (חברי כנסת מטעם מפ"ם), על דעתם. מדוע קבעה ההסתדרות את החוק הזה? כיוון שההסתדרות ראתה את עצמה לא רק כ'טרייד יוניון' (איגוד מקצועי), אלא כאחראית להתפתחותו של הבית הלאומי אז, של המדינה בדרך. ההסתדרות ידעה שישנם שטחי חיים שבהם רק כלל ציבור הפועלים יכול להיות נושא אחריות לאומית ופועלית מלאה.

"חוק זה של ההסתדרות חל כיום, במדינה, לא פחות מאשר אתמול. יש שטחי חיים במדינה שבהם אין ההסתדרות יכולה להרשות שקבוצות פועלים קטנות יקבעו בהם על דעת עצמן הלכות חיים מקצועיים ויקבעו על ידי זאת את גורלה של המדינה.

"רבותי, מי שדורש חופש שביתה לא מן השפה ולחוץ, חייב לדעת שהחופש נקנה במחיר אחריות לאומית עליונה. מי שמדבר בשם חופש שביתה המנותק מיסוד האחריות הלאומית העליונה, תובע למעשה אך ורק זכות להפקרות.

"יהיו אשר יהיו חילוקי הדעות בינינו – בפילוסופיה, בהשקפות עולם, במגמות פוליטיות – אך כל עוד אנו עומדים על בסיס ציוני, על בסיס של אחריות ממלכתית, לא יתכן הדבר שמאתיים פועלים בחברת החשמל יוכלו להשבית את החשמל בארץ כולה ולשתק את כלכלת המדינה; לא יתכן הדבר ששש-מאות פועלים יוכלו על דעתם הם לנתק את המדינה מכל קשר עם העולם החיצוני. במקרה כזה שליחותנו ברורה..."

דברי פנחס לבון בכנסת השניה, ב-10 בדצמבר 1951, בעת דיון על שביתת הימאים ("דברי הכנסת", כרך עשירי, עמ' 587).