"אלוהים -  לשלטון בחרתנו!" חזרו ושיננו באוזנינו הבגיניסטים כל השנים.

ועתה, בעומדם על סף השלטון, הם מחזירים לאלוהיהם כגמולו: הם מקלסים ומפארים את שמו, חוזרים ומשננים את דבריו ונשבעים למלא את מצוותיו. במקום אלוהים בצורת רוח ערטילאית, מופיעים לנגד עינינו הרבה אלוהימים קטנים, בצורת בשר ודם: אלוהים בצורת שוטר, שיקפיד יותר על החוק והסדר; אלוהים בצורת קצין, שייקח אותנו עימו אל שדות הקטל לעתים יותר מזומנות; אלוהים בצורת מורה, שישנן את תורתו ללא הרף; וכמובן, אלוהים בצורת שר, שינהל בשמנו את מדיניותו הקדושה.

השוטר האלוהי ייקרא אולי אמנון לין; הקצין האלוהי – אריאל שרון; המורה האלוהי – גאולה כהן; והשר האלוהי – זבולון המר. אכן, פנים רבות לממשלת השמיים. אך האלוהים הוא אחד ואין בילתו. והוא, באמצעות שליחו נביאו – מנחם בגין שמו – ציווה עלינו את ממשלת הליכוד.

האמנם?

עלינו לקרוע את מסכת הקדושה מעל הממשלה המוקמת עתה ולהסיר את המסווה מעל שריה וראשיה. ובעשותנו כן נגלה כי ממלכת השמיים ניתנה אמנם לבגין ולחבריו כנחלה פרטית, מאז ומעולם, אך לא כן ממלכת הארץ, הנשלטת גם על ידי קדושים אחרים: בעלי ההון והתעשיינים, סוחרי הבורסה והספסרים.

שכן בממשלה העומדת לקום בישראל מכהנים שני סוגי אנשים: אלה שעניינם העיקרי בעולם הבא, ואלה שעניינם העיקרי בעולם הזה. הראשונים, בהנהגת בגין, מכוונים צעדיהם לפי ספרי הקודש והאחרונים, בהנהגת ארליך – לפי נתוני הבורסה. כמובן, אין זה מפריע לאיש מהם להציץ מפעם לפעם בניירות של חברו; כדי לתאם עמדות ולכלכל את דרכם המשותפת:

להגביר את דיכויו של העם הערבי הפלסטיני, להוסיף ולנשל את בניו מעל אדמותיהם ולהתנחל במקומם; להגביר את ניצולם של הפועלים וכלל השכירים בישראל, להוסיף ולהגביל את חופש המאבק שלהם ולמנוע מהם את זכותם להתארגן להגנתם.

זוהי, בקצרה, בשורתו של הליכוד ושות', ללא כחל וסרק.

אומרים כי כל מה שהליכוד מתכוון לעשות באמצעות הממשלה שירכיב, נעשה כבר על ידי הממשלות הקודמות, ויש בכך הרבה מן האמת.

הליכוד מבטיח לטהר את הקפיטליזם הישראלי מהתערבות יתרה, לדבריו, של הממשלה. התערבות הקרויה בשלום הרמייה שלו "סוציאליזם". לשם כך אף הזמין את הריאקציונר שבין כלכלני העולם – מילטון פרידמן – להיות יועצה של הממשלה החדשה. פרידמן זה, שהיה בעבר יועצו של בארי גולדוואטר ולאחר מכן יועצם של המרצחים הפאשיסטיים שהשתלטו על צ'ילה, לא שינה את עורו מאז. לדברי "ידיעות אחרונות" (24 במאי), "תפקידי הממשלה לפי תורתו מתחילים ומסתיימים בתחום הצר שהיה קיים בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18: חוץ, ביטחון, משטרה ומערכת משפט... אל לה לממשלה לעסוק בחינוך, בבריאות, בדואר ובכל השאר. כל אלה חייבים להיות בידיים פרטיות ומחיריהם צריכים להיקבע לפי כוחות השוק ורק על ידם..."

הליכוד יגביר את ניצולם של הפועלים וכלל השכירים בישראל; יעמיק את התחיקה הדתית-גזענית; יכביד את עול הדיכוי של המוני הפלסטינים; יגדיל את ממדי הנישול ויקים עוד ועוד התנחלויות. המערך ייסר אותנו בשוטים והליכוד ייסר אותנו בעקרבים.

עינינו רואות כי תמה תקופה ומתחילה תקופה חדשה בישראל. הליכוד יורש את המערך. "תנועת העבודה הציונית" מפנה מקומה ל"מחנה האזרחי" (ביטויים אלה שאולים מן המילון הציוני). השמאל הציוני מפנה מקומו לימין הציוני.

עשר שנים בלבד חלפו מאז מלחמת יוני 1967 וכיבוש השטחים הערביים, ואנו נוכחים שוב לדעת עד כמה נכונה הקביעה כי עם המדכא עם אחר אינו יכול להיות חופשי. ישימו נא לב קוראינו אל הסמליות שבדבר: הצבא שכבש לפני עשר שנים את עזה ואת ירושלים, את שכם ואת קונייטרה, כבש בימים אלה את נמל התעופה בלוד, כדי לשבור שביתה! ועוד יד הדיכוי נטויה!

השינוי בשלטון אינו מבשר, כאמור, טובות להמוני היהודים והערבים בארץ זו; מצבם ילך ויורע. גם אם ירוסנו אנשי בגין על ידי המימשל האמריקאי, מתוך שיקולים אימפריאליסטיים גלובאליים, עדיין ייהנו מחופש יחסי להכביד את העול על ההמונים בתחום שלטונם הישיר.

ההנהגה הלאומית הפלסטינית (אש"ף) יכולה אמנם לזכות בנתח כלשהו ממטבח ההסדרים של [הנשיא האמריקאי, ג'ימי] קארטר, אך להמוני היהודים והערבים אין מושיע מעבר לים. מה שלא ישיגו בכוחם – לא יינתן להם על ידי אחרים. ואם הם לא יגנו על עצמם מול המיתקפה של מדכאיהם ומנצליהם – איש לא יעשה זאת במקומם.

על רקע הרעה זו בולטת ביתר שאת אזלת ידן של שתי האופוזיציות משמאל – הן הקומוניסטית (רק"ח) והן הציונית (של"י). גם וילנר וגם אליאב מביטים ימינה, בחיפוש נואש אחרי כוח גואל... בין חורבות הציונות ה"סוציאליסטית".

כל מי שעניין הדמוקרטיה והסוציאליזם יקר לו, חייב לפשפש במעשיו ולהעביר תחת שבט הביקורת את עמדותיו, מדיניותו ודרכי פעולתו. לשם כך אנו מציעים לכל המפלגות, האירגונים והקבוצות שחרתו על דגלם את דבר הדמוקרטיה והסוציאליזם לשבור את ההחרמות ולחדול מן ההשמצות, כדי שתתאפשר  לפחות הקמתו של פורום משותף, בו יידונו בצוותא ובפומבי השאלות החיוניות של המאבק נגד הניצול ונגד הדיכוי.

אנו מביעים בזאת את רצוננו ואת נכונותנו לפעול במשותף עם כוחות אחרים – אירגונים ובודדים – נגד הכוחות הימניים, הדתיים-לאומניים והפאשיסטיים.

לאוהדינו אנו קוראים להתגייס למאבק ולחזקנו. המשימות המוטלות עלינו גדולות מכפי כוחנו. והזמן דוחק.

מרכז האירגון הסוציאליסטי הישראלי (מצפן)
2.6.1977

 (פורסם כמודעה ב"הארץ")