אל אנשי גוש השלום

כאשר יצא שלשום מנחם בגין מלישכת הנשיא, שם הוטלה עליו המשימה להרכיב ממשלה, הודיע כי בכוונתו לשוב ולהציע למערך להשתתף ב"ממשלת ליכוד לאומי". בגין נימק את דבריו כך:

חרף חילוקי הדעות בין הליכוד למערך, הרי ישנם עקרונות משותפים –

1. התנגדות לנסיגה לקווי ה-4 ביוני או לקירבתם;
2. התנגדות להכרה כלשהי באש"פ;
3. התנגדות למדינה פלסטינית בחלק כלשהו מן הארץ.

בגין צדק – עקרונות אלה מקובלים גם על רבין-פרס-אלון. עקרונות אלה הנחו את הממשלה הקודמת עד שאיבדה עצמה לדעת והורישה את כס השלטון לבגין ושות'.

והנה, נמצאים אנשים המסרבים ללמוד את הלקח, וכל מה שיש להם היום להציע הוא "פשרה טריטוריאלית תמורת שלום". על איזה שלום הם מדברים – שלום עם העם הערבי הפלסטיני או שלום בין ראש ממשלת ישראל לנשיא ארצות הברית?

ומהיכן לקוחה הסיסמה הזו?

ממחסן הגרוטאות של רבין-פרס-אלון.

ומי משתמש בה היום?

יגאל ידין. הוא הציע אותה השבוע לליכוד, במיסמך מטעמו במיסגרת המשא ומתן על הקמת ממשלה. כך בדיוק אמר ידין: "פשרה טריטוריאלית כחלק בלתי נפרד משלום אמת…" (ראה "ידיעות אחרונות, 8 ליוני).

מול שלושת העקרונות המשותפים לפרס ולבגין אנו מציגים עקרונות אחרים, מנוגדים והפוכים. אנו נאבקים –

• למען נסיגה ישראלית מלאה ובלתי מותנית מכל השטחים הכבושים!
• נגד כל נסיון ישראלי להכתיב להמונים הפלסטיניים מי ייצגם!
• נגד כל נסיון ישראלי להכתיב מה יהיה עתידם של השטחים מהם תיסוג ישראל!

אנו מציעים סיסמאות אלה כבסיס למאבק נגד ממשלת בגין ושות'.

●  ●  ●

שימו-לב להיסטוריה של דיבורי השלום:

לפני 1967 נשבעו כל ממשלות ישראל כי לעולם לא תתקופנה את שכנותיה וכי אין פניהן לכיבוש שטחים. ב-1967 תקפה ישראל את שכנותיה וכבשה שטחים. ב-5 ביוני, כשהחלה ההתקפה הישראלית קבע שר הבטחון דאז, משה דיין, כי לישראל אין כוונה לכבוש שטחים. ומאז – הכיבוש, הדיכוי, הנישול וההתנחלויות נמשכים. וגם הסיפוח. מה מועילים אם כן חכמי הפשרה-תמורת-שלום בהעלותם גירה בנוסח ידין-פרס וכל השאר?!

●  ●  ●

מול הימין וגרוריו הרבים, חובתם של שוחרי השלום להציג עמדה עקרונית, אמיצה וגלויה: שורש הסיכסוך המתמשך מזה דורות בין ישראל לעולם הערבי טמון בעובדת נישולו ודיכויו של העם הערבי הפלסטיני. שום שלום של אמת לא יושג אלא אם כן תוכרנה ותכובדנה הזכויות הלאומיות והאנושיות של בני העם הערבי הפלסטיני. הכרה בזכויות אלה היא הצעד הראשון לקראת שלום בין העם היהודי-ישראלי לבין העם הערבי-פלסטיני.