זהו תרגום של כתבה שהופיעה ב"בוסטון גלוב", ב-24 לפברואר 1977. אף כי עיקר העובדות נודע גם דרך העיתונות הישראלית, הרי היו גם היו עובדות שהוסתרו מדעת-הקהל הישראלית. ההדגשות בגוף הכתבה לא היו במקור.
* * *
וושינגטון – תשלומים סודיים שהיקפם מגיע ל"עשרות מיליונים" – הרבה יותר מאשר כל סכום ששולם לחוסיין, מלך ירדן – הוזרמו בסדירות "מתחת לשולחן" על ידי סוכנות הביון המרכזית (הסי.אי.איי) לשירות הביון הישראלי. סכומים אלה הועמדו תחת פיקוחו של משדד ראש הממשלה, שהיה גם האחראי לצורה בה ישתמשו בהם.
חשיבות התשלומים הללו, שהחלו בסביבות 1960, אינה בסודיותם או אפילו בעצם קיומם. מה שחשוב הוא מטרתם: לתת למערב האנטי-קומוניסטי מעמד של שוויון בתחרות לחדירה פוליטית למדינות העצמאיות החדשות באפריקה השחורה – כל זאת באמצעות שירותיה הטובים והיעילים של ישראל.
"תשלומים סודיים לממשלה זרה", סיפר לנו מקור מודיעיני, "הם, ותמיד יהיו, אחד העיסוקים העיקריים של שירות ביון טוב, יהיה זה הסי.אי.איי, או "המשרד השני" הצרפתי, או ה-אמ.אי.6 הבריטי".
עובדה ברורה כזאת נזקקה להסבר מדויק שכזה בגלל המהומה שהתעוררה בקרב אנשי [הנשיא] קארטר בבית הלבן, בתגובה על הפרסום ב"וושינגטון פוסט" בדבר תשלומי הסי.אי.איי למלך חוסיין. כפי שדיווח כתב ה"וושינגטון פוסט", בוב וודוורד, היתה תגובתו של ג'ימי קארטר לפירסום הבעת "צער", והוא ציווה להפסיק מייד את התשלומים.
ה"צער" הזה מפתיע מעט, משום שסיירוס ואנס, מזכיר המדינה של קארטר, הוא הפקיד הבכיר היחידי במימשל של היום, אשר הכיר מקרוב את ההיסטוריה של התשלומים הסודיים לחוסיין. ואנס אף הסכים למתן התשלומים הללו, בהיותו סגן שר-ההגנה בסוף תקופת מימשל ג'ונסון. ואנס כיהן אז כחבר ב"ועדת 303 " רבת-העוצמה, שנקראה כך משום שפגישותיה נערכו במשרד המהודר מספר 303 בבניין הרשות המבצעת, משרדו של הגנרל מכסוול טיילור.
"ועדת 303 " (שמה שונה ל"ועדת ה-40" בימי ניכסון) היתה מורכבת מתת-שר-החוץ לעניינים פוליטיים, סגן שר-ההגנה (אז – ואנס), מנהל הסי.אי.איי, יושב-ראש המטות-המאוחדים ויועץ הנשיא לביטחון לאומי. ועדה זו פיקחה על כל המבצעים החשאיים של הסי.אי.איי.
הנשיא קארטר, בהיותו שרוי ב"צער", ציווה על הפסקה מיידית של התשלומים לחוסיין וחיסל בכך תוכנית שאושרה שוב ושוב על ידי ואנס בתקופת כהונתו (1964-67) כסגן שר-ההגנה, ושהיתה לה השפעה עמוקה ומייצבת על ירדן.
אולם, קארטר לא אמר דבר על התשלומים, הגדולים יותר, לישראל – אולי בגלל שאינו יודע על כך, אולי בגלל שהחליט כי פעולות ישראליות באפריקה השחורה עדיין שוות כסף (אף כי הן רחוקות היום ממידת הצלחתן לפני מלחמת יוני 1967). אם כך הוא הדבר, יצטרך קארטר "ליישר קו" גם בעניין חוסיין.
ההצדקה למתן הסכומים העצומים לישראל היתה דומה להצדקת התשלומים למלך חוסיין. התוכנית היתה לממן את ה"חדירה" הישראלית לאירגונים הפוליטיים, התרבותיים, הכלכליים והצבאיים של מדינות אפריקה השחורה, שנעו אז במהירות ממעמד קולוניאלי לעצמאות.
נגד פעולה אמריקאית-ישראלית חשאית זו התייצב כוחה של האימפריה הסובייטית, וגם המאמצים, הקטנים יותר אך העקשניים, של הקומוניסטים הסינים. הסי.אי.איי היה כה קשור עם מסע החיזור הישראלי אחרי אפריקה השחורה, עד כי בנקודה אחת הציע הצבא הישראלי (לאמריקאים) הקמת קבוצה צבאית מייעצת "משותפת" באתיופיה. הצעה זו נדחתה על ידי וושינגטון, אשר רצתה לשמור על "פרופיל נמוך" באזור.
מייד לאחר שכבשה ישראל את סיני המצרית, את רמת-הגולן הסורית ואת הגדה המערבית הפלסטינית ב-1967, החלו רגשות אנטי-ישראליים להתפתח באפריקה השחורה. רגשות אלה התחממו והגיעו לכלל רתיחה לאחר מלחמת יום כיפור, באוקטובר 1974. זמן רב לפני כן, על כל פנים, מילאה הפעילות הישראלית באפריקה השחורה את התקוות שתלו בה – להוות משקל-נגד לחדירה הסובייטית-סינית. הישראלים לימדו את האפריקאים כישורים ישראליים מובהקים כמו לוחמת-ספר ושיטות חקלאיות, שפותחו בקיבוצים הישראליים.
ההשקעה הזו של הסי.אי.איי הביאה דיבידנדים טובים ביותר בזאיר (קונגו הבלגית לשעבר). נשיא זאיר, מובוטו, שהיה מנהיג הכוחות המתונים במלחמת האזרחים שהתנהלה בקונגו נגד הרדיקאלים, שנתמכו על ידי הסובייטים, עלול היה שלא לצאת מנצח לעולם לולא הסיוע הישראלי.
לאור תגובתו של קארטר בעניין חוסיין, הוא יכול עתה לשאול את ואנס מדוע הותר אי-פעם לסי.אי.איי לעזור לישראל בצורה חשאית. קארטר יכול אף לשאול שאלה עניינית יותר: בהתחשב בעובדה שהקונגרס היה ללא ספק מצביע בעד הסיוע הכספי לישראל בגלוי, אילו התבקש לעשות כן, מדוע היה נחוץ לתת את הכסף בהסתר?
שאלות אלה כוללות בתוכן את התשובה: בקשה פומבית לאישור סיוע מסוג זה היתה חושפת את שליחותה המיסיונרית של ישראל בשירות ארצות הברית והיתה מרתיעה את מנהיגי אפריקה השחורה עד כדי סירוב לשתף-פעולה, מחשש לפגיעה במעמדם הפוליטי. חשיפה מסוג זה היתה מחדדת את אחת התמונות התעמולתיות שמציגה מוסקבה: "הדוד סם" האימפריאליסט, הפועל באמצעות כלי-העבודה שלו – ישראל.
כדי להישאר עקבי ייאלץ קארטר לבטל את סיוע הסי.אי.איי לישראל, כמו שעשה זאת בפומבי בעניין חוסיין. משמעותה של עקביות כזו תהיה, שהנשיא החדש מנהל מדיניות-חוץ (עם הפנים פנימה) תוך התחשבות מועטת בלבד לנעשה מחוץ לגבולות ארצות הברית.
[ראו בגיליון זה גם מאמר מתורגם על המעורבות הישראלית באפריקה, שנפסל על ידי הצנזורה הצבאית כשהוגש לה לראשונה ב-1969]
