בחודש יוני השנה יתקיימו שוב בחירות לוועידת ההסתדרות. שוב ירוצו המפלגות הפוליטיות במירוץ להשגת השליטה על מוסדות ומפעלים, האמורים להיות קניינם המשותף של העובדים.
שוב ושוב, בפעם המי יודע כמה, נשמעת הדרישה לשינוי טוטאלי של מיבנה ההסתדרות, להפיכתה לנציגות מוסמכת ישירה של העובדים השכירים. כי זאת לדעת – עד עצם היום הזה לא יכול עובד להגיע לדרג ניהולי במכלול האיגוד-מקצועי, אלא אם קיבל את מינויו מהנהלת אחת המפלגות, המשתתפות בבחירות לוועידה. עובד שכיר חבר-הסתדרות אינו יכול, מכוח תמיכת חבריו לעבודה, להיבחר לתפקיד ניהולי בהסתדרות, אלא אם הסכים להשתלב במימסד של אחת המפלגות.
עד עצם היום הזה אין חוקה מחייבת לקיום בחירות למוסדות האיגוד-המקצועי בפרקי-זמן קצובים. בחירות למועצת איגוד-מקצועי, או אגודה מקצועית, הן נושא להחלטה מינהלית של הוועדה המרכזת והמחלקה לאיגוד מקצועי. גם כאשר נערכות בחירות כאלה, המועצות הנבחרות על ידן הן פיקטיביות ואימפוטנטיות. אין הן יכולות להשפיע כהוא-זה על החלטות משמעותיות של המוסדות המנהלים למעשה את ההסתדרות – מוסדות אלה הם כולם פרי של הסכמים וקנוניות בין המפלגות, בעלות-הבית האמיתיות של ההסתדרות.
גם מפלגות הנוטות, בדרך כלל, לתמוך במאבקי עובדים, כמו רק"ח ו"מוקד", עושות כן מתוך עמדה "אבהית" ביחס לציבור העובדים. גם הן מתנגדות, למעשה, להעברת ההסתדרות לידי נציגות ישירה של העובדים, האמורה להיבחר באסיפות ובמועצות עובדים.
כיום כפופים, למעשה, כל עסקני האיגוד-המקצועי, התופסים משרות בשכר במועצות הפועלים המקומיות ובוועד-הפועל, למזכירויות של מפלגותיהם ולא לציבור העובדים, אותו הם אמורים לייצג.
המצב הקיים הוא בלתי נסבל, בהיותו פוגע ישירות, באורח מוחשי ויומיומי, באינטרסים של כ-700,000 עובדים שכירים בישראל, הנטולים התאגדות משל עצמם.
לחצי ציבור זה נשמעים בקול רם מאוד לאחרונה, אך טרם נולד נושא אירגוני שייקח על עצמו את עשיית השינוי הנחוץ כל כך.
אם המכלול ההסתדרותי הקיים לא יגלה גמישות ריאליסטית מספקת להליכה לקראת נציגות ישירת של עובדים במערך הניהולי של ההסתדרות – תקום נציגות כזו מחוץ להסתדרות!
