מאין צץ הרעיון לייסד אוניברסיטה ערבית בישראל?
המציאות שהצמיחה את הרעיון מורכבת מכמה עובדות-יסוד:
- בישראל חיים יותר מחצי מיליון בני-אדם, ששפתם ושפת-אמם היא ערבית. מרביתם של דוברי הערבית הם בני העם הערבי-הפלסטיני. אלפים רבים הם יהודים יוצאי ארצות-ערב.
- השפה הערבית נחשבת, לכאורה, כשפה רשמית בישראל. בהתאם לכך קיימת מסגרת חינוכית ממלכתית (בתי-ספר יסודיים ותיכוניים), שבה שפת ההוראה היא ערבית.
- בישראל קיימים מוסדות רבים להשכלה גבוהה. הגדולים והחשובים שבהם הם: האוניברסיטה העברית בירושלים; אוניברסיטת תל אביב; אוניברסיטת בר-אילן ברמת-גן; אוניברסיטת חיפה; הטכניון בחיפה; אוניברסיטת הנגב בבאר-שבע. כל המוסדות הללו נבנו כדי לשרת את הריכוזים הגדולים של דוברי העברית. בגליל, למשל, שם מתגוררים מאות אלפי דוברי ערבית, אין אפילו אוניברסיטה אחת.
- בכל המוסדות להשכלה גבוהה במדינה שפת-ההוראה היא עברית. יותר מזה: באוניברסיטת תל אביב (וגם במוסדות אחרים), למשל, שפת ההוראה בחוג לשפה וספרות ערבית היא… עברית!
אילו היתה ישראל מדינה דמוקראטית היו עובדות כאלה מספיקות כדי שהממשלה תפעל מיוזמתה, ובמהירות, למלא את החלל שנוצר ולהקים אוניברסיטה – בה תהיה שפת ההוראה ערבית – בגליל. בנצרת, למשל. נצרת היא עיר מרכזית בגליל, והיא גם העיר הערבית הגדולה ביותר בתחומי ישראל – ולכן אך הגיוני הוא ששם תמוקם אוניברסיטה כזאת.
אולם, מכיון שישראל אינה מדינה דמוקראטית, אלא היא מדינה ציונית, לא די בעובדות-היסוד הנ"ל. לכן אוסיף עוד כמה עובדות, שגם הן מהוות חלק מהמציאות בה אנו חיים:
- רמת ההוראה בבתי-הספר הערביים נמוכה לאין-ערוך מרמת ההוראה בבתי-הספר העבריים. כאן ראוי להוסיף כי רמת ההוראה לה זוכים ילדים ערבים אינה נמוכה בהרבה מזו לה זוכים ילדים יהודים בשכונות העוני (בהן מרבית התושבים הם יוצאי ארצות-ערב).
- איכות המיתקנים של רשת-החינוך הערבית ירודה בהרבה מאיכות מיתקני רשת-החינוך העברית.
- השנה לומדים באוניברסיטאות יותר מ-55 אלף סטודנטים יהודים (2% מהאוכלוסיה היהודית) ופחות מ-2,000 סטודנטים ערבים (0.4% מהאוכלוסיה הערבית).
- ישנם חוגים מסויימים המנהלים מדיניות סמויה-גלויה של "נומרוס קלאוזוס" לגבי סטודנטים ערבים.
- נוסף לקשיים הנובעים מן העובדות הנ"ל, מתקשים הסטודנטים הערבים:
- למצוא דיור נאות (בגלל המספר המצומצם והמוגבל של מקומות במעונות הסטודנטים ובגלל סירוב בעלי-דירות יהודים להשכיר דירות לערבים וכו').
- ללמוד ללא הפרעה חיצונית (בגלל הטרדות מצד המשטרה, המשמר-האזרחי ודומיהם).
- לנהל חיי תרבות עצמאיים (העמדת קשיים או סירוב שלטונות האוניברסיטאות ואגודות הסטודנטים לתת אולמות או חדרים למטרה זו).
- להתארגן למאבק על זכויותיהם (בגלל אי-הכרה בוועדי הסטודנטים הערבים מצד הנהלות האוניברסיטאות ואגודות הסטודנטים).
- סיכויי בוגר אוניברסיטה ערבי למצוא מישרה במקצועו קטנים מאוד, ולפעמים אפסיים, לעומת סיכוייו של בוגר אוניברסיטה יהודי בעל אותם כישורים.
ישראל היא, כאמור, מדינה ציונית, והתופעות הללו מהוות חלק בלתי-נפרד של המדיניות הציונית, המפלה לרעה ערבי בגלל שנולד ערבי.
לכן אין לצפות שממשלה ציונית תשנה באופן מהותי משהו מכל האמור לעיל. המשימה מוטלת על שכמם של כל אלה שהמצב הנוכחי מפריע להם.
* * *
אוניברסיטה ערבית בנצרת תהיה אוניברסיטה שבה שפת ההוראה תהיה ערבית. היא תהיה פתוחה לכל מי שרוצה ללמוד בה, ערבים ויהודים כאחד. עליה לשרת קודם-כל את תושבי הגליל. ליהודים שלא למדו ערבית בבית-הספר יהיה קשה ללמוד באוניברסיטה ערבית. לכן, אם יהודי, תושב עפולה למשל, ירצה שבניו ילמדו באוניברסיטה בנצרת – יהיה עליו ללחוץ על משרד החינוך כדי שילמדו ערבית בבתי-הספר העבריים מוקדם ככל האפשר.
מטבע הדברים יהיו רוב המורים והסטודנטים – ערבים. אם ירצו הסטודנטים היהודים להקים "ועד סטודנטים יהודים" – הם יקבלו הכרה מצד מוסדות האוניברסיטה ומצד אגודת הסטודנטים; ובוודאי שהם יקבלו גם אולמות. ולא בגלל שמאחוריהם עומדים הממשלה, המשטרה והצבא, אלא פשוט בגלל שזו תהא זכותם.
* * *
רגע, רגע! אוניברסיטה ערבית בנצרת עדיין לא קיימת וכבר דנים איך היא תתנהל?
בעצם, למה לא?
דיונים כאלה יעזרו להפיץ את הרעיון; וכשהרעיון ייקלט – ואנשים רבים יהיו מוכנים לפעול לביצועו – לא תהיה זו משימה בלתי-אפשרית.
ועוד הערה קטנה לתבוסתנים ולחששנים למיניהם:
הקמת אוניברסיטה ערבית אינה מפקיעה בשום אופן את זכותם של ערבים הרוצים בכך, להמשיך וללמוד באוניברסיטאות עבריות. מי שחושב שהקמת אוניברסיטה ערבית בנצרת תשרת את השלטונות, ותאפשר להם "לייהד" את האוניברסיטאות העבריות, חייב לשאול את עצמו:
אם זה כך, למה אין הממשלה מקימה אוניברסיטה ערבית בנצרת ביוזמתה?