לקראת ה-1 במאי כינסו הגופים המרכיבים את "החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון" מספר פגישות-תיאום. אנו לא הוזמנו לפגישות אלה באופן רשמי על-ידי הפורום שהתכנס, אך קיבלנו הזמנה חצי-רשמית, בעל-פה. כך הופיעו נציגי "מצפן" לפגישה הלפני-אחרונה. בפגישה זו סוכם כי נוכל להשתתף בהפגנה, בתנאי שהסיסמאות שנישא יעברו את אישור כל יתר המשתתפים.
אנו, מצידנו, תבענו להשתתף בהפגנה כגוף נפרד, אשר בתוכו יינשאו דגלים אדומים בלבד, ואף לא דגל כחול-לבן אחד. תביעתנו זו התקבלה, אם כי לא בקלות…
ב-25 באפריל הביאו נציגינו את נוסח הסיסמאות, אותן רצינו לשאת בהפגנת ה-1 במאי. מתוך 18 הסיסמאות שהצענו פסלו נציגי המפלגה הקומוניסטית הישראלית (רק"ח) את הסיסמאות הבאות:
- נגד הציונות, נגד האימפריאליזם, נגד הריאקציה הערבית!
- למען איחוד סוציאליסטי של עמי המזרח התיכון!
- יבוטל חוק השבות!
- ציונות = גזענות
- אין שיחרור האשה בלי סוציאליזם – אין סוציאליזם בלי שיחרור האשה!
- הקץ להפקעת אדמות הפלסטינים!
- הפלנגות, האפרטהייד, צ'ילה, ישראל – יד רוחצת יד!
לחלק מן הסיסמאות הללו הובעה התנגדות גם מצד נציגי הגופים האחרים. נציג הפנתרים השחורים, למשל, סרב לאשר גם את הסיסמא:
- נגד יהוד הגליל!
סיסמא נוספת עוררה בעיות:
- זכות הגדרה עצמית לעם הפלסטיני!
רק לאחר ויכוח נוקב הסכימו נציגי רק"ח להסיר את התנגדותם לסיסמא זו. עד לאן הגענו – גם הזכות להגדרה עצמית של העם הפלסטיני איננה דבר מובן מאליו עבור נציגי רק"ח…
ה-1 במאי איננו חג. ה-1 במאי הוא יום שביתה עולמי של כלל העובדים, המנוצלים בידי המעמדות השליטים בחברה האנושית. אין הוא יום נופש ומנוחה, אלא יום הפגנת כוחם המלוכד של המנוצלים מעבר לגבולות הלאומיים, בכל פינות העולם. יום זה אמור להזמין את הפועלים ואת המעמדות המנוצלים האחרים לתת את הדעת על מצבם בחברה, על הצורך במאבק למען שיחרורם מעול הניצול, לא רק למען עצמם אלא למען החברה האנושית כולה. יום זה אמור להמחיש לפועלים ולפלאחים את היותם חלק מתנועת-פועלים אדירה החובקת זרועות עולם.
ביום זה אין אנו, חברים ערבים ויהודים באירגון סוציאליסטי מהפכני, מוכנים לצעוד בהפגנה אשר מרכיביה פסלו כל סיסמא סוציאליסטית, וכל סיסמא המוקיעה את אופיו האמיתי של המישטר הציוני במדינת ישראל.
מרכז האירגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן") תל אביב, 1 במאי 1977