בנאומו בוועידת רק"ח קבע מזכירה הכללי, מאיר וילנר, כי סעודיה, כוויית והפדרציה של נסיכויות הנפט הן "מדינות ערביות ריאקציוניות ופרו-אימפריאליסטיות". והוא צדק. הוא הוסיף עוד, כי מדינת ישראל היא "משענתו הראשית" של האימפריאליזם באזור. וגם בכך צדק, כמובן.

אך בעוברו לדבר על ארצות אחרות באזורנו החל לנקוט בשפה הרבה פחות ברורה והרבה יותר מעורפלת. הוא אמר כי "בארצות הערביות החריף המאבק המעמדי", אך לא פירט באלה ארצות ומי הם המעמדות שהשתתפו במאבק זה. הוא קבע כי "היו הישגים חשובים נוספים במאבק האנטי-אימפריאליסטי, בביצור העצמאות הלאומית ובביצוע תמורות חברתיות מתקדמות בשורת ארצות ערביות". מה הם ההישגים? מה הן התמורות החברתיות המתקדמות? באילו ארצות התרחשו הדברים? – סתם המזכיר הכללי ולא פירש.

בהמשך הסתפק וילנר רק ברמיזות, אשר יותר משהן מסבירות – הן מערפלות.

רמז ראשון: "היו נסיגות, ובמיוחד במצרים". למה הוא התכוון, מנהיג רק"ח? מהו האופי המעמדי של הנסיגות הללו? מה הביטוי הקונקרטי שלהן? – שוב סתם ולא פירש.

רמז שני: "הימין בהנהגת הבעת' הסורית דחף להתערבות צבאית סורית בלבנון". מי הוא הימין הזה? מה אופיו המעמדי? מה השפעתו? מי הוא השמאל בהנהגת הבעת'? מה היתה עמדתו ביחס להתערבות בלבנון? מה אופיו החברתי של המשטר בסוריה? איזה מעמד שולט בה? מה אמרה ומה אומרת המפלגה הקומוניסטית הסורית על הפלישה ללבנון? למה משתתפת המפלגה הקומוניסטית הסורית בממשלה? מה אומרת המפלגה הקומוניסטית הישראלית על עמדותיה של המפלגה האחות הסורית? אף מילה! הס מלהזכיר! סוד כמוס!

עוד בגיליון הקודם של "מצפן" הוקענו את הברית הבלתי כתובה בין רבין לבין חוסיין ואסד. קבענו, בשער הגיליון, כי הם המרוויחים מן הדם שנשפך בלבנון (ראו את תמונת השער בעברית). חשפנו את האופי המעמדי נצלני של המשטר בסוריה וקבענו מפורשות כי אסד הוא אויב ההמונים (ראו את תמונת השער בערבית).

אך רק"ח גימגמה בעת הפלישה הסורית ללבנון, והיא ממשיכה לגמגם בנושא זה גם עתה.

אנו קבענו בגיליון הקודם כי אסד "שכח" את הדיבורים הרמים על "אחדות לאומית" ושלח את צבאו הערבי כדי לדכא את ההמונים הערביים. כי הוא, שנחשב ל"מגן" של הפלסטינים, הפך לרוצחם. כי הוא, שנחשב ל"לוחם" באימפריאליזם, נחשף כסוכנו. כי הוא, שהתיימר להיות מנצחה של הציונות, התגלה כבעל בריתה בפועל.

עוד הוספנו ב"מצפן" הקודם, כי כדי לצייר את דמות האמיתית של חאפז אל-אסד יש להוסיף לדברי ההזדהות של רבין איתו, ולדברי התמיכה של חוסיין בו, את העובדה שהנרי קיסינג'ר בכבודו ובעצמו גילה כלפיו הבנה ואהדה. אכן, זהו שליט הנהנה מברכה משולשת – של הציונות, של הריאקציה הערבית ושל האימפריאליזם.

שימו לב לקטע הבא:

הפיוס הסורי-מצרי נחשב בביירות ניצחון לערב הסעודית, שכפתה את הפסקת האש בלבנון על הסורים והפלסטינים באוקטובר, וזימנה את סאדאת ואסד לריאד, לוועידת פסגה יחד עם ערפאת וסארקיס. ערב הסעודית מספקת מימון לסוריה ולמצרים ובמידה רבה איפוא מכוונת את האסטרטגיה הפוליטית והצבאית של שתי מדינות קו החזית.

הדברים לקוחים ממאמר שהתפרסם בחשוב שביומונים האמריקאיים – ניו יורק טיימס – והם התפרסמו בעברית, ב"הארץ" (26 בדצמבר).

בדברים אלה אין חידוש. הברית בין המדינות הערביות הקרויות "מתקדמות" לבין המדינות הערביות הריאקציוניות הפכה כבר מזמן לעובדה ידועה לכל. אמרנו "ידועה לכל" ולא כל כך דייקנו, שכן מנהיגי רק"ח למשל ממשיכים לעצום עיניהם, וכעיוורים הם נאחזים בדוגמות המאובנות שלהם כבמקל הליכה.

ראו נא, למשל, מה נאמר בנושא זה בראשי הפרקים שהכין הוועד המרכזי של רק"ח לוועידת מפלגתו: "סוריה המשיכה, בדרך כלל, בקו האנטי אימפריאליסטי... למרות הקשיים ממשיכה להתקיים החזית הפטריוטית המתקדמת, בה שותפים מפלגת הבעת', המפלגה הקומוניסטית הסורית וגורמים פוליטיים אחרים. המפלגה הקומוניסטית הסורית משתתפת בממשלה".

אנו מאזכרים עמדות אלה של הנהגת רק"ח בכדי להזהיר מפניהן ולקרוא לקוראינו להתנער מהן. מי שמנסה לחפות היום על המשטרים בסוריה ובמצרים במלל מהפכני כביכול, משרת את הריאקציה ואת הבורגנות בעולם הערבי, ועוזר לפזר חול בעיני ההמונים הרחבים, השואפים להשתחרר מעול הניצול מבית ומחוץ, ומחפשים דרכים כיצד לעשות זאת.

כל ילד יודע ומבין את הפירוש של מהלכי אסד בעת האחרונה: חיזוק משטר הניצול מבית ופתיחת שערי סוריה למנצלים האימפריאליסטיים מבחוץ; זוהי פוליטיקה המנוגדת לאינטרסים של ההמונים, המתבצעת תוך חישול הברית בין המעמדות המנצלים בעולם הערבי לבין האימפריאליזם.

נשאלת השאלה: איך זה לא מבינים מנהיגי רק"ח, וילנר וטובי, מה שמבין כל ילד? התשובה טמונה בראשי הפרקים עצמם, שבהם נאמר כי סוריה המשיכה, בדרך כלל, בקו האנטי אימפריאליסטי וב... שיתוף הפעולה עם ברית המועצות ועם ארצות סוציאליסטיות אחרות.

לא נתעייף מלחזור ולעורר את תשומת ליבם של חברינו הקומוניסטים, לבל ילכו שולל אחרי מראית העין של שיתוף פעולה בין משטרי ניצול ודיכוי לבין ברית המועצות. העובדה שאסד מסכים עדיין להסתייע בברית המועצות אינה צריכה להטעות אותנו. גם מדינת ישראל שיתפה פעולה עם ברית המועצות ונהנתה מאספקת נשק מן הגוש הסובייטי. זה קרה ב-1948. כלום שינה הדבר את אופיה הקולוניזטורי של הציונות? כלום מנע הדבר את מדיניות הכיבוש והגירוש בימים ההם? כלום הולידו עסקות הנשק בין ישראל לבין צ'כוסלובקיה מדינה אנטי אימפריאליסטית?

כולנו יודעים את התשובות. גם וילנר וטובי יודעים את האמת. הם, משום מה, מעדיפים לפעמים להתעלם ממנה.

אנו שואלים אותם: למה? למה אתם בורחים מן האמת?