תרגום כתבה מהשבועון האמריקאי "טיים", 12 באפריל, 1976
זהירות! סכנה!
הממשלה מהמרת על חייך באמצעות פצצת האטום הישראלית!
במשך שנים נפוצו השערות בדבר הפוטנציאל הגרעיני של ישראל, עתה הן קיבלו אישור. בעת תידרוך של מומחי חלל אמריקאיים בוושינגטון העריך פקיד סוכנות הביון המרכזית (CIA) כי לישראל יש בין 10 ל-20 כלי נשק גרעיניים "מוכנים לשימוש". אך כפי שנודע ל"טיים", יש לישראל מחסן נשק גרעיני ובו 13 פצצות אטום, מורכבות, מאוחסנות ומוכנות להיזרק על כוחות אויב ממטוסי כפיר ופאנטום שצוידו לכך במיוחד, או מטילי יריחו. פצצות אלה הן בעלות עוצמה של 20 קילוטון, עוצמה דומה לעוצמת הפצצות שהכחידו את הירושימה ונגאסקי.
כך הצטרפה ישראל למועדון גרעיני שכולל, כמובן, את ארצות הברית ואת ברית המועצות, אשר לשתיהן כמות מגאטונים הקשה להערכה. לצרפת ולבריטניה יש כמה מאות ראשי חץ גרעיניים: ההערכה היא שהודו וסין הן במעמדה של ישראל, ככוחות אטומיים "צעירים". כמו כן למד "טיים" כי 13 הפצצות של ישראל הורכבו במהירות, במנהרה תת קרקעית סודית, במשך 78 השעות הראשונות של מלחמת אוקטובר 1973. באותו זמן הדפו המצרים את התקפות הנגד הישראליות הראשונות לאורך תעלת סואץ, בגורמם להם אבידות כבדות: בו בזמן נסוגו הישראליים מפני התקפת שריון סורית מאסיבית.
ב-8 באוקטובר, בשעה 10 בבוקר, אמר המפקד הישראלי של החזית הצפונית, אלוף יצחק חופי, למפקדו: "אני לא בטוח שנוכל להחזיק מעמד עוד הרבה זמן". אחרי חצות הזהיר שר הביטחון משה דיין את ראש הממשלה גולדה מאיר: "זהו סופו של הבית השלישי". גברת מאיר נתנה אז לדיין אישור להפעיל את "נשק יום הדין" של ישראל. ברגע שהורכבה אחת הפצצות היא הובאה במהירות ליחידות חיל האוויר שהמתינו להן. אולם, לפני שהורכבו ההדקים השתנה המצב הצבאי בשתי החזיתות לטובת ישראל. 13 הפצצות נשלחו אל מחסני נשק מדבריים, שם הן נמצאות גם היום – עדיין מוכנות לשימוש. האם היתה ליכולת הגרעינית של ישראל השפעה על הכוננות צבאית העולמית שהכריזה ארצות הברית ב-25 באוקטובר 1973? בהתאם למקורות "טיים" היו הישראלים משוכנעים כי הרוסים למדו על הפוטנציאל הגרעיני שנרכש לאחרונה, קרוב לוודאי באמצעות לוויין ריגול סובייטי מסוג "קוסמוס" שעבר מעל המזרח התיכון. מה שבטוח הוא, שב-13 באוקטובר שלחו הרוסים ראשי חץ גרעיניים מניקולאייב – הבסיס הימי ליד אודסה – לאלכסנדריה, כדי שיותאמו לטילי ה"סקאד" הרוסיים שכבר היו מוצבים במצרים. ארצות הברית, בתורה, הבחינה בראשי החץ הסובייטיים בשעה שהספינה שהובילה אותם עברה דרך הבוספרוס, ב-15 באוקטובר, והזהירה את מוסקבה באמצעות הכוננות הצבאית העולמית.
מקורות "טיים" מאמינים עוד, כי ארצות הברית למדה על הפצצות מטיסת סיור במזרח התיכון של מטוס ביון. כמה פקידים בכירים בוושינגטון עומדים על כך שלארצות הברית לא היה שום מידע על הפצצות, והם מכחישים שפצצות אלה היוו גורם כלשהו לכוננות. המטוס אותר על ידי ההגנה האווירית הישראלית ושני פאנטומים זינקו ליירט אותו. "הוא על הראדאר שלי", הודיע ברדיו הטייס הישראלי. "זהו בלאק בירד (SR-71) אמריקאי". בחזרה אליו הגיעה פקודה ישירה ממפקד גבוה בחיל האוויר הישראלי: "תוריד אותו". ה- SR-71, הטס ללא קושי בגובה 85 אלף רגל, נסק והתרחק בקלות מהישראלים, וחזר לבסיסו עם ידיעות משמעותיות.
פרויקט הפצצה הגרעינית החל עם הולדתה של ישראל. חיים ויצמן, נשיאה הראשון של ישראל וכימאי בעל שם עולמי, עודד את המדענים האטומיים. מומחי הגרעין הישראליים ייצרו אורניום מדרגה נמוכה מפוספטים בנגב, ופיתחו טכניקה יעילה לייצור מים כבדים. ב-1953 הורשתה ישראל, בתמורה (למסירת מידע) על התהליכים האלה, ללמוד את תוכניתה הגרעינית של צרפת ולהשתתף בניסויים שלה בסהרה. ארבע שנים לאחר מכן נתנה צרפת לישראל את הכור הגרעיני הראשון שלה. מאוחר יותר עזרו הצרפתים גם בתכנון "קהילת המחקר האטומי" בדימונה שבנגב, אשר אותה כינה ראש הממשלה דוד בן גוריון כשום דבר חוץ מ"בית חרושת לטכסטיל".
הכור הגרעיני בדימונה החל בפעולה ב-1964. בינתיים נפתח דיון סודי אינטנסיבי בתוך ישראל, אם צריכה הממשלה לבנות גם מפעל הפרדה כדי לייצר את חומר הביקוע הנחוץ לפצצת אטום. בן גוריון ושמעון פרס, אז סגן שר הביטחון וכעת שר הביטחון של ישראל, היו בעד. אחרים, בתוכם גברת מאיר ויגאל אלון, כעת שר החוץ של ישראל, התנגדו בהתחלה לפרויקט. בדרכם הלך גם ממשיכו של בן גוריון בתפקיד ראש הממשלה, לוי אשכול. המקביל הישראלי של "מועצת הביטחון הלאומי של ארצות הברית" הטיל וטו על פרויקט מפעל ההפרדה בראשית 1968. זמן קצר אחר כך גילה אשכול, שדיין פקד בסודיות על התחלת בניינו של מפעל ההפרדה בראשית מלחמת ששת הימים ב-1967. אשכול ויועציו חשבו שהם יכולים רק לספק את חותמת הגומי למפעל שכבר היה בדרך.
דיין מאמין שיכולת גרעינית חיונית לישראל. "לישראל אין ברירה", הוא אמר לאחרונה לכתב "טיים", מארלין לוין. "עם כוח האדם שלנו אין אנו יכולים מבחינה פיסית, פיננסית או כלכלית להמשיך ברכישת עוד ועוד טנקים, עוד ועוד מטוסים. לא רחוק הזמן בו נהיה כולנו מתחזקים ומשמנים את הטנקים". כמה מומחי ביון מערביים מאמינים שישראל עשתה ניסוי גרעיני תת קרקעי בנגב ב-1963, ושהכנת החומר הגרעיני להרכבת פצצות אטום החלה מיד אחר כך. מפעל ההפרדה הושלם ב-1969, אך ישראל לא החלה מיד בייצור הפצצות. במקום זאת התרכזו מדענים ישראליים בפיתוח שיטות חדשות לקיצור משך הזמן הנחוץ לייצור כלי נשק גרעיניים.
מתקן המחקר בדימונה ומפעל ההפרדה מוגנים לא רק על ידי חיילים ישראליים כי אם גם על ידי מערכת מכשירים אלקטרוניים מתוחכמים ומסכי ראדאר הפועלים 24 שעות ביממה. על כל המטוסים – כולל מטוסי קרב ישראליים – נאסר לטוס מעל האזור בו ממוקמים המפעלים הגרעיניים. בזמן מלחמת ששת הימים טס מטוס מיראז' 3 ישראלי – משום שיצא מכלל פיקוח או משום שציוד הקשר שלו יצא מכלל פעולה – מעל דימונה. המגינים הישראליים הפילו אותו בירי טיל קרקע-אוויר. ב-1973 איבד מטוס לובי, בטיסה מבנגזי לקהיר, את דרכו בשל טעות בניווט וטס לעבר אזור אסור. מטוסי קרב ישראליים ניסו להחזירו לאחור. אז, מסיבות ביטחוניות, הם הפילו אותו, בגורמם למותם של 108 מתוך 113 נוסעיו.