בפברואר 1976 נערכה בפאריס סידרת פגישות בין סוציאליסטים מישראל לבין פלסטינים מאש"פ. נציג אירגוננו השתתף בפגישות אלה. מטרת הפגישות הוגדרה מראש: לעבד נוסח של הצהרה משותפת, שתפורסם, תוך תיאום מוקדם, גם בישראל וגם בארצות הערביות.

בתום הפגישות נטל עימו כל אחד מן המשתתפים את נוסח הטיוטה, שחובר תוך כדי דיונים נוקבים, כדי להציגו בפני אירגונו ולקבל אישור סופי. לפני שנפרדו הסכימו כל המשתתפים על קיום מפגשים נוספים בעתיד.

בדיון שנערך באירגוננו סביב אישור הטיוטה הועלו השגות ונוסחו תיקונים, אך אלה לא הוצגו כלל בפני נציגי אש"פ, שכם מפגש נוסף במתכונת מפגש פאריס לא נערך מאז עם אותם נציגים.

לא מצאנו לנכון לפרסם את דבר השיחות שנערכו בפאריס, מן הטעם הפשוט: מטרת הפגישות לא הושגה והצהרה משותפת לא פורסמה. אלא שמאז לא תמו הפגישות בין ישראלים לבין פלסטינים מאש"פ; רק הרכב המשתתפים הישראלים השתנה. שכן נציגי אש"פ העדיפו מגעים עם ישראלים ציונים על מגעים עם ישראלים אנטי-ציונים. עובדה: מזה כמה חודשים מקיימים אותם נציגים של אש"פ פגישות עם אנשי המועצה הישראלית לשלום ישראל-פלסטין. פרטים על כך נמסרו לציבור על-ידי מר [מתתיהו] פלד, מר [אורי] אבנרי ואחרים.

אין זה המקום לדון בהרחבה במשמעותם של מפגשים אלה, אך עלינו להעיר כי אנשי אש"פ המקיימים פגישות עם ציונים כמתתיהו פלד ואורי אבנרי מתכוונים למעשה לקיים באמצעותם דו-שיח עקיף עם המימשל הישראלי. הם מבטאים בכך את המגמה ה"ריאליסטית" באש"פ, שאנשיה אימצו לעצמם במלוא הרצינות את הגישה הציונית הרשמית משנות ה-30 וה-40: תפוס כפי יכולתך...

אין זה מפתיע, לכן, שבשיחות אש"פ והישראלים הציונים מדובר על כינון שתי מדינות (תוך פירוט גבולות וכד', כאילו פלד-אבנרי ושות' מייצגים באמת את ראש הממשלה הישראלי ואת שר החוץ שלו) ואילו בשיחות עימנו דובר על מטרות ארוכות-טווח הכרוכות בשינויים מהפכניים ביחסים שבין עמי הארץ.

בטיוטת פאריס מלפני שנה דובר על נסיגה ישראלית מכל כיבושי 1967, על הכרה בזכותו של העם הערבי הפתלסטיני להגדרה עצמית ובכלל זה זכותו למדינה ריבונית משלו, על הכרה באש"פ כמייצג העם הערבי הפלסטיני ועל זכות הפליטים הערביים לשוב למולדתם.

עוד נאמר, כי חותמי ההצהרה המשותפת שואפים ל"ביטול המשטר הציוני של ישראל – ביטול כל החוקים, התקנות, המוסדות והנוהגים המקיימים על כנו את המשטר הנוכחי של 'עליונות יהודית', של דיכוי לאומי ושל אפליה אתנית".

כל זאת "כבסיס לפיתוחו של מאבק משותף של ההמונים הפלסטיניים והישראליים למען יצירת חברה מאוחדת ודמוקרטית, שבה יחיו ערבים פלסטינים ויהודים ישראלים יחדיו – ללא דיכוי לאומי, גזעי וחברתי, ותוך שוויון וחופש מלאים".

תוספת שלנו לנוסח זה קבעה כי "מטרה זו לא תושג על-ידי כפייה של עם אחד על משנהו, אלא תוך שיכנוע והכרה הדדית בזכויות הלאומיות המלאות של העם היהודי הישראלי ושל העם הערבי הפלסטיני".

אלא שכאמור, ההצהרה המשותפת לא פורסמה ולמעשה – נגנזה. עד שבאו הטרוצקיסטים (אנשי הליגה הקומוניסטית המהפכנית, הנוהגים להשתמש בשם "מצפן" ולזרוע בלבול בינינו לבינם) והחליטו לפרסם את דבר הפגישה ואת נוסח ההצהרה.

בעשותם זאת עתה, כאילו בשמנו, עיוותו את טיוטת ההצעה וסיפרו לכמה עיתונאים כי "מצפן ואש"פ חתמו על מסמך לחיסול ישראל". העיתונאים שמחו, כמובן, לתת ל"סודות" אלה פרסום מרבי (ראה "מעריב", 11 לינואר).

בכך חשבו הטרוצקיסטים לצוד שתי ציפורים במכה אחת: לסכסך בין אנשי המועצה לשלום ישראל-פלסטין לבין בני-שיחם מאש"פ, ולהוקיע את האחרונים בעיני אנשי הסירוב הפלסטינים.

אנו מנערים חוצננו מכך. שיטות אלה זרות לנו; הן מבטאות ילדותיות אווילית: כעס על פלסטינים מסוימים שאינם די-לאומיים, ורוגז על ציונים מסוימים המנסים לנכס לעצמם את עניין השלום. בעוד שלנו אין כוונה להיות מייצגיה של לאומיות זו או אחרת ולא יומרה למונופול על מפגשי ישראלים-פלסטינים ועל המאבק למען השלום.

אנו נאבקים –

  • למען נסיגה ישראלית מלאה, מיידית ובלתי-מותנית מכל השטחים הכבושים.
  • נגד כל ניסיון ישראלי להכתיב להמונים הפלסטינים מי ייצגם.
  • נגד כל ניסיון ישראלי להכתיב מה יהיה עתידם של השטחים מהם תיסוג ישראל.

כמו כן אנו מציעים להקים חזית דמוקרטית של ערבים ויהודים שתיאבק לביטול כל המוסדות, החוקים, התקנות והנוהגים שעליהם מתבסס המשטר הציוני.

יחד עם זאת אנו חוזרים ומדגישים – כפי שעשינו בעבר – כי השאלה הפלסטינית, כמו שאלת יהודי ישראל, תגיע לכלל פתרון מלא רק במסגרת נצחונו של מאבק מהפכני כלל-אזורי למען הסוציאליזם; מאבק שיביס את האימפריאליזם; ימוטט וימגר את שלטון סוכניו המקומיים בישראל ובמדינות הערביות; ישבור את הגבולות הקיימים; יאחד את העמים הערביים; יבטיח את מלוא הזכויות של העמים הלא-ערביים החיים במזרח הערבי, כולל העם היהודי-ישראלי.

נגד הציונות!

נגד הריאקציה הערבית!

נגד האימפריאליזם!

למען חיים משותפים של שני עמי הארץ – העם הערבי הפלסטיני והעם היהודי הישראלי – בחברה סוציאליסטית.