לדעתי מדינת ישראל היא מדינה גזענית במלוא מובן המילה: במדינה הזו מפלים אנשים באופן חוקי וקבוע, בתחומי החיים החשובים ביותר, בגלל מוצאם בלבד. אפליה גזענית זו מוצאה, לדעתי, מן הציונות והיא מבוצעת על פי רוב תוך שיתוף פעולה הדוק עם מוסדותיה של התנועה הציונית…
ברצוני להדגים ולהוכיח השקפתי זאת בעובדות, בחוקים ובתקנות, הנהוגים בישראל (והידועים למעשה לכל), הנעשים מטעם השלטון ולפי החוק. לכן אתעלם במסגרת מאמר זה מגילויי גזענות של יחידים וכן מהכוונות, המוצהרות או הלא מוצהרות, שבהן מנסים לפעמים "להצדיק" גזענות זאת.
במדינת ישראל מי שאינו יהודי, ורק בגלל היותו לא יהודי – מופלה בארבעה תחומים.
הזכות לחיות
הזכות לחיות, לגור או לפתוח עסק בכל מקום שיחפוץ.
רוב אדמות ישראל שייכות או מנוהלות על ידי הקרן הקיימת לישראל (קק"ל), שהיא מוסד של ההסתדרות הציונית, המנהל מדיניות גזענית גלויה; קק"ל אוסרת מגורים או פתיחת עסק ולפעמים גם זכות לעבודה, על בני אדם שאינם יהודים אך ורק מפני שהם אינם יהודים! מדיניות זו לא רק שהיא חוקית (והרי אפליה דומה נגד יהודים אינה חוקית ברוב מדינות העולם!) אלא שהיא נתמכת על ידי כל מוסדות השלטון הישראלי. כך הוקמו בישראל ערים שלמות כמו כרמיאל, ערד ועוד רבות אחרות, ה"נקיות מערבים", בגלל פעולות חוקיות (או מוטב שנגיד נקיות מ"גויים"). בערים אחרות, כמו נצרת עלית, רק שכונה אחת מיוחדת למגורי ערבים. ניסיון של ערבי לקנות ולשכור דירה מיהודי נתקל הן בהתנגדות גלויה ותקיפה של כל זרועות השלטון (משרד השיכון, העיריה וכו') והן בהתנגדות בלתי חוקית, אך מעודדת על ידי המשטרה, של היהודים הגרים בנצרת עלית. עלינו לזכור שאין כל התנגדות לפעולה כזו – מכירה או השכרה של דירה בנצרת עלית – אם הקונה או השוכר הוא יהודי; זאת אומרת – לפי ההגדרה הגזענית הנהוגה בישראל לפי החוק – שאדם היכול להוכיח כי אמו, סבתו, אם סבתו והסבתא של סבתו היו יהודיות, פעולתו "כשרה" ואינה מעוררת התנגדות, לא מצד השלטון ולא מצד התושבים. היא מעוררת התנגדות אם האמא של הקונה אינה יהודיה…
דוגמא נוספת באותו תחום משמש המקרה של מר מוחמד מערוף, אזרח ישראל מהכפר דיר אל-אסד, אשר רצה להקים בית חרושת בכרמיאל דווקא. הדבר נאסר עליו באופן רשמי, בטענה שכרמיאל היא "מחוץ לתחום" ללא יהודים; ואכן, לבסוף נבנה בית החרושת מחוץ לתחומים ה"טהורים" של כרמיאל.
יצוין שאין כל הגבלה על יהודי לפתוח עסק או לגור בכל מקום שהוא; ולכן הגבלות אלה, החלות על רוב שטחה של מדינת ישראל, הן מקרה חמור של אפליה גזענית. אני, למשל, יכול לגור בכל מקום, לפתוח עסק בכל מקום (כמובן, אם אקנה או אשכור את המקום מהבעלים הקודמים), מפני שאמי יהודיה. אזרח ישראלי שאמו "לא יהודיה" אינו יכול לעשות זאת. הוא נתקל באפליה גזענית וסובל ממנה כל יום של חייו.
ברצוני להאריך קצת בשאלה הזאת כדי להראות ש –
- אין לשאלה זו כל קשר למה שנקרא אצלנו "ביטחון". ההגבלה הזאת חלה באופן גזעני על כל הלא יהודים. גם על אלה, למשל, ששירתו בצבא, ואפילו הצטיינו ונפצעו בשורותיו, וגם על זקנים, שבניהם וקרוביהם שירתו ומשרתים בצבא. מר מערוף הוא דרוזי, ולכן בני משפחתו חייבים בשירות חובה בצה"ל בדיוק כמו יהודים. אך משום שאינו יהודי נשללת ממנו הזכות הניתנת לכל יהודי – לגור בכרמיאל! ליהודי גנב או שודד או רוצח, שריצה את עונשו, יש זכות לגור בכרמיאל. ל"גוי" דרוזי, או צ'רקסי, או בדווי שנניח כי שירת בצה"ל ונפצע והוא נכה – אין זכות לגור בכרמיאל. ורק מפני שהוא נולד לאמא הלא נכונה.
- אין לאפליה הגזענית הזו כל קשר למה שנקרא אצלנו "שמאל" ו"ימין", "ניצים" או "יונים", בתחומי התנועה הציונית. להיפך, שני הגושים הגזעניים ביותר בישראל הם ה"סוציאליסטים"-הציונים והדתיים-הלאומיים; ומכאן, לדעתי, הברית הקדושה ביניהם. לדוגמה: כשנערכה ה"התנחלות" בסבסטיה ערכו פעילי "מוקד" וגופים דומים הפגנה לפני חוותו של אלוף (מיל') אריאל שרון, תוך טענה שעובדים בה ערבים! הריני מתנגד חריף ביותר למדיניותו ולמעשיו של האלוף שרון, אך הנני סבור כי עמוס עוז, ש"הצטיין" באופן מיוחד בהשמעת הטענה הזו, הוא הגזען המסוכן במקרה זה, וכי זכותו המלאה של שרון היא לשכור פועלים לעבודה בחוותו, בלי הבדל גזע, דת ולאום.
- הגזעניים ביותר בישראל, מבחינה זאת, הם אנשי הקיבוצים, והגרועים בגזענותם ביניהם הם אנשי קיבוצי "השומר הצעיר", בגלל שהם מוסיפים צביעות מיוחדת לגזענותם. אזרח ישראל שאינו יהודי אינו יכול להתקבל לקיבוץ כלשהו, אפילו במקרים של אהבה שהתפתחה בין בת הקיבוץ לבין אחד מעובדיו השכירים הלא יהודים.
- כל האפליות מהסוג הזה, אם הן נעשות בארצות אחרות נגד יהודים מעוררות מייד, ובצדק, צעקות: "אנטישמיות!" אבל מה ההבדל? מהו ההבדל בין האיסור על יהודי להתגורר בסעודיה, מפני שהוא יהודי, לבין האיסור על לא יהודי להתגורר בכרמיאל מפני שהוא לא יהודי? ומה בדבר ההבדל בין המאבק המתמיד נגד מועדונים או שכונות בארצות הברית, המסרבים או מתחמקים מקבלת חברים יהודיים, לבין המאבק ההפוך – למנוע מלא יהודי את הכניסה או את המגורים או את הזכות לחיות או את הזכות לפתוח עסק בערים שלמות בישראל? העניין הוא בכך שהציונים פה והאנטישמים שם נמצאים באותו הצד של המתרס. מדינת ישראל הציונית עושה פה מה שהאנטישמים מנסים – על פי רוב ללא הצלחה – לעשות שם.
נחזור עתה לדיון קצר בכמה מצורות האפליה האחרות (יקצר המצע מלדון בכולן).
גאולת הקרקע
גאולת הקרקע – אותו מושג שמכניסים לראשי כל התלמידים היהודיים בישראל עוד מגן הילדים, מהו? מה זה? פירוש הדבר הוא שלפי התורה שמחדיר החינוך של מדינת ישראל – קרקע ש"נגאלה" היא קרקע שעברה לבעלות יהודית. קרקע שעוד לא "נגאלה" היא עדיין בבעלותם של בני אדם שלא נולדו לאם יהודיה; לכן יש "לגאול" אותה. שליחי קק"ל, בתמיכה נמרצת ביותר של ממשלת ישראל (ובמיוחד "זרועות הביטחון"), אכן "גואלים" קרקע גם בישראל וגם בשטחים הכבושים. על ידי כך הופכת הקרקע הזו לעוד איזור שבו שוררת הגזענות.
הדוגמה הטובה והחדישה ביותר היא פיתחת רפיח. אין ברצוני לעסוק כאן בבעיות של פיצויים "הגונים" או לא "הגונים" או "עבודה עברית" או "עבודה ערבית" באיזור הנ"ל (את הדיון בשאלות אלה אני משאיר לצבועי מפ"ם ו"מוקד"). אני רוצה לשאול שאלה אנושית פשוטה: האם יש זכות לאנשים שחיו בפיתחה עד לפני כמה שנים לגור עתה בעיר ימית? האם יש זכות לערבי ישראלי להתיישב בימית? התשובה הרשמית והממשלתית היא: לא! רק ליהודים יש זכות לחיות בעיר הגזענית החדשה ימית, ובישובים אחרים המוקמים לידה. הסיבות לצעד זה אינן מעניינות אותי. יכול להיות שלצארים של רוסיה היתה סיבה טובה כשאסרו על יהודים את המגורים מחוץ ל"תחום המושב", רק מפני שהיו יהודים. אבל זאת היתה גזענות. ומה שנעשה עכשיו בפיתחת רפיח – וכן כל פעולה דומה של "גאולת קרקע" בכל איזור אחר בישראל ובשטחים הכבושים – הוא גם כן גזענות.
ברצוני להדגיש שזאת היא גזענות השואפת לאין סוף מבחינתם של הציונים; זאת אומרת, שואפת ל"גאולת" כל הקרקע של הארץ, ולכן לדחיקת רגליהם של כל ה"לא יהודים" מן הקרקע ש"נגאלה" באופן זה.
מבחינה זאת גרועה הציונות ממשטר האפרטהייד בדרום אפריקה. משטר זה "חילק" את הארץ: הוא אסר על לבנים קניות באיזור "שחור" (הבנטוסטאנים) ועל שחורים קניות באיזור "לבן". הציונות שואפת "לגאול" כמה שיותר, ובלי סוף, בכל איזור ובכל מקום בארץ. היא הופכת את כל הקרקע שהיא "גואלת" לאיזור אפרטהייד אחד גדול, לאיזור שבו אין זכות לחיות אלא למי שנולד לאמא יהודיה. ואין כאן הבדל אם האפרטהייד נוצר על ידי קניה בכסף או על ידי הפקעה; העיקר שהוא נוצר. ושוב: הציונים ה"מתונים" היו והינם מבחינה זאת הגרועים ביותר. עדותו של החוקר זאב לקויר, בספרו "תולדות הציונות" (הוצאת שוקן, תשל"ד) היא נכונה:
"א.ד. גורדון התנגד עקרונית לאלימות והצדיק הגנה עצמית רק במסיבות קיצוניות. אך הוא וחבריו רצו שכל עץ וכל שיח במולדת היהודית יינטעו על ידי החלוצים" (שם, עמ' 178). כלומר, הוא רצה להשיג אפרטהייד מוחלט ודחיקה מוחלטת של "לא יהודים" מ"המולדת היהודית" מבלי לשפוך דם. אני, בניגוד לו, איני מתנגד עקרונית לאלימות, אך מתנגד עקרונית לאפרטהייד, ולא חשוב לי איך הוא נוצר.
הזכות לעבוד
הזכות לעבוד. אשתמש בשתי ציטטות. תחת הכותרת: "המוסדות המיישבים פועלים נגד החכרת אדמות לערבים" מספר "מעריב" (3.7.75) את הסיפור הגזעני הבא:
"משרד החקלאות ומחלקת ההתיישבות של הסוכנות פתחו לאחרונה במבצע נמרץ לביעור נגע החכרת אדמות ומטעים לבדואים ולאיכרים ערביים מהגליל המערבי. מנהל חבל הגליל בסוכנות, מר אהרון נחמני, אמר כי משרדו שלח חוזרים לכל הישובים בהם הם מוזהרים, כי החכרת אדמות הלאום לעיבוד על ידי אריסים ערביים ומסירת המטעים לקטיף ולשיווק על ידי ערבים נוגדת את החוק, את תקנות המוסדות המיישבים והתנועות ההתיישבותיות. מנהל חבל הגליל מזהיר את הישובים להימנע מתופעה זו ומציין, כי אשתקד כבר הגישה המחלקה תביעות משפטיות נגד ישובים שנהגו כך".
שימו לב! אני, בהיותי יהודי, יכול לשכור מטעים לשם שיווק או עיבוד, אך ערבי, רק בגלל היותו ערבי, אינו יכול! משרד החקלאות של מדינת ישראל, יחד עם המוסדות המיישבים, ירדפו ויענישו קשה את הישובים היהודיים, רק בגלל עשיית פעולות שהן חוקיות לגמרי אילו היו נעשות בין יהודים ליהודים והן עבירה חמורה כשהן נעשות בין יהודים לערבים! ואכן, הישובים נענשו. אלא בהיות "ההתיישבות העובדת" פרה קדושה אצלנו, דווקא בשל היותה גזענית, זכו הישובים ש"עברו על החוק" במה שלא זכה יהושע פרץ; הם לא הובאו לדין ב"עוון" איום ונורא זה של היעדר גזענות, אלא עשו עיסקה ושילמו "קנס" לקרן מיסתורית!
וכך מספר לנו "על המשמר" את סוף המעשה (21.7.75):
"משרד החקלאות מוסר על מספר ישובים חקלאיים ש'נתפסו' בעבירה על החוק והחכירו את אדמותיהם לצורכי עיבוד או קטיף יבולים. מכיוון שעברו עבירה זו בפעם הראשונה, לא נקנסו, אלא נתבעו לתרום תרומות לקרן מיוחדת שתוקם בקרוב ושיעדיה טרם נקבעו". סכום "התרומות": 750,000 ל"י! והעיתון ממשיך ומספר ש"משקים אלה התחייבו שלא לחזור על העבירות והוזהרו שאם ישוב ייתפס שנית בהחכרת אדמות, יופסק לו כל מתן סיוע ממלכתי… יופסקו מכסות המים, לא יקבל אשראי ולא ייהנה ממלווה הפיתוח" (שם).
עד כדי כך דואג משרד החקלאות שהגזענות אכן תמומש! לא לשווא נפתח מסע גזעני זה נגד הזכות האנושית של ערבים (אזרחי ישראל, אגב) לעבוד ולהרוויח את פת לחמם ביושר, בהכרזה של שר החקלאות אהרון אוזן ש"עבודתם של ערבים בחקלאות היהודית היא סרטן בגופנו" ("הארץ" 13.12.74). ואכן, שר החלקאות מטפל באנשים אלה כאילו היו סרטן! היש גזענות גרועה מזאת?! האם אתם מתארים לעצמכם שר צרפתי משווה את סוחרי הטקסטיל היהודיים בצרפת לסרטן ו"מטפל" בהם בשיטות דומות?!
הזכות להיות שווה
הזכות לשוויון, הזכות למדיניות ממלכתית המטפלת בכל אזרח לפי קריטריונים קבועים ולא לפי קריטריונים גזעניים.
למשרד השיכון הישראלי שני חלקים. חלקו העיקרי, כמו שראינו בפיתחת רפיח, מנהל מדיניות גזענית לטובת היהודים בלבד. מלבד זה יש לו גם יחידה מיוחדת הנקראת "מחלקה לשיכון מיעוטים"; וכשמה כן היא: היא מטפלת אך ורק ב"לא יהודים". למשל, פה בירושלים, בזמן שמשרד השיכון בונה שיכונים ליהודים בתוך העיר, עוסקת "המחלקה לשיכון מיעוטים" בתהליך הפוך: היא "מדללת" (איזו מלה!) את המוסלמים ומעבירה אותם אל מחוץ לירושלים. באופן דומה, "איכלוס הגליל" ו"ייהוד הגליל" הם אותו הדבר. לא אוכלוסי ישראל מוזמנים להתיישב בגליל! הרי לא יעלה על הדעת שערבי מהמשולש יוזמן או יורשה ליהנות מתוכנית גזענית זאת. אין במדינת ישראל הגזענית מדיניות שיכון אנושית, כפי שהיא קיימת, בצורות שונות, גם בברית המועצות וגם בארצות הברית, או באנגליה למשל. אין מדינת ישראל מתיימרת אפילו לדאוג לשיכון לאדם מפני שהוא אדם; למשפחה ענייה או מרובת ילדים, בגלל שהשיכון הוא צורך אנוש. לא! מדינת ישראל, בגלל מטרותיה הציוניות, כמו "ייהוד הגליל", מנהלת שתי צורות מנוגדות של מדיניות: אחת של דאגה מרבית ליהודים, ושנייה של אפליה ודיכוי של "לא יהודים".
ובאותו אופן לגבי הבריאות: כשרצו לכבד את איש מפ"ם, עבד אל-עזיז זועבי, מינו אותו לסגן שר הבריאות "לענייני מיעוטים", כדי שיעמוד בראש מחלקה של משרד הבריאות הנושאת שם זה. אין בישראל בריאות אנושית, וזאת מסיבות ציוניות גזעניות. יש בריאות לחוד לגופו של יהודי, ובריאות אחרת, שיש לדאוג לה פחות, לגופו של לא יהודי. ומסיבה זאת התלונן לא מזמן הנאמן של שבט מירמאן אל-חוג'יארת (בדווים בגליל, משרתים שירות חובה בצה"ל), מר חוסיין קאסם מוצטפה, ששבטו "לא מגיע לו" לקבל חיסונים ממשרד הבריאות. אם יש מחלקה לחוד ל"בריאות מיעוטים" – כך הוא המצב בהכרח ("ידיעות אחרונות" 10.10.75 – מאמרה של ח"כ שולמית אלוני).
השיכון והבריאות אינם, כמובן, הדוגמאות היחידות. כמעט בכל תחום ושטח במדינת ישראל יש הפרדה גזענית בין "יהודים" ו"לא יהודים", ואפליה שהיא פועל יוצא הכרחי ממנה. אני מוכן, בהזדמנות הבאה, לתת דוגמאות נוספות, אבל ברצוני עתה לא להוסיף פרטים על פרטים, אלא לסיים בשתי מסקנות עקרוניות:
- אין ברצוני לדון בהצדקות למדיניות הגזענית הזאת. העיקר, לדעתי, הוא שהיא קיימת. לכן, כצעד ראשון, יש להודות באמת: מדינת ישראל היא מדינה גזענית וגזענותה היא תוצאה הכרחית מגזענותה של התנועה הציונית. עובדות הן עובדות. אחר כך אפשר לדון, אם רוצים, למה גזענות מעין זו "אסורה" כשהיא מכוונת נגד יהודים ונעשית מצווה גדולה כשהיא מוצעת על ידי יהודים.
- אני מודע לזאת שאין מדינת ישראל המדינה הגזענית היחידה; ואותו דבר אפשר להגיד על התנועה הציונית כאירגון, בהשוואה לאירגונים אחרים. אני מודע, למשל, שסעיף שש ב"אמנה הפלסטינית" של 1968 הוא סעיף גזעני, ואמרתי זאת פעמים רבות בפני ציבורים של ערבים פלסטינים בארצות נייטראליות. על פי רוב זכיתי בהבנה גדולה. אבל הצדק מתחיל בבית. החובה הראשונה של אזרחי ישראל כולם, וגם של אותם היהודים בגולה המגדירים את עצמם "תומכי ישראל", היא להיאבק נגד הגזענות והאפליה שהציונות השליטה במדינת ישראל ברוב תחומי החיים, והמכוונת נגד הלא יהודים הגרים בה. מאבק כזה (המתחיל בהכרח בהסברת אופיה הגזעני של הציונות ושל מדינת ישראל ובהוקעתם) אינו אנטי יהודי או אנטישמי, כמו שההוקעה של המדינה הרוסית-צארית לפנים לא היה בה משום שנאת רוסים, אלא להיפך. רק מדינה שתסיר מתוכה כל צורה של גזענות, וקודם כל את הגזענות החוקית שלה עצמה, תוכל אחר כך לנהל מדיניות שתביא את כולנו לשלום יציב, שהוא שלום שבו בני אדם לא יהיו מופלים בגלל מוצאם – לא במגוריהם ולא בעבודתם ולא בכל תחום אחר של חייהם – ושבו השלטון ינהג בכולם כפי שצריך לנהוג בבני אדם.