יום האדמה נועד להיות יום של שביתה כללית, במחאה נגד מדיניות הממשלה ביחס למיעוט הפלסטיני. ממשלת רבין-פרס החליטה להפוך שביתה שקטה לטבח. כאן עלינו לעצור לרגע ולשאול: מדוע בחרה הממשלה הישראלית בעיתוי זה כדי להפקיע אדמות שהן בבעלות ערבית? שאלה אחרת התובעת מענה: מדוע הגיבה ממשלת רבין-פרס באלימות כזו על שביתתנו השקטה?
מה הם הנימוקים?
בכדי להבין את התוכניות הממשלתיות להפקעות, עלינו לנתח את המיוחדות שבעיתוי ההפקעות. העיתוי חשוב, מפני שבא אחרי סידרה של התפתחויות. הגורם הקובע בהתפתחויות אלו: האפשרות שתוקם מדינה פלסטינית.
העובדה שהערבים מהווים את הרוב באוכלוסיית הגליל (70%) עוררה את הממשלה הישראלית להחליט לפרק "פצצת זמן דמוגרפית" זו על ידי הבאת מתנחלים נוספים; וכדי להוציא לפועל תוכנית זו, החליטה ממשלת רבין-פרס על תוכנית תקיפה של הפקעות.
בידי האוכלוסייה הערבית בגליל 100 אלף דונם קרקע של אזורים בנויים וכ-250 אלף דונם של אדמה מעובדת. בידי היהודים הישראלים 88 אלף דונם בעוד שבידי הממשלה שלושה מיליון דונם. ועדיין רוצה הממשלה להפקיע כ-20 אלף דונם, רובם בבעלות ערבית. ממשלה זו טוענת, כי ההפקעות מיועדות לפיתוח הגליל, אך כל ציוני מדבר בגלוי על הצורך ב"ייהוד הגליל". סיסמה זו מצביעה על קולוניאליזם התיישבותי. זה הועלה כאילו הגליל הוא מדבר ריק הנזקק למתיישבים בכדי להפריחו. סיסמה זו הוחלפה ב"פיתוח הגליל". הרמז הגזעני בסיסמה הראשונה היה "מנוגד" לטעם הישראלי. למרות שינוי השם, המטרה הציונית היתה ועדיין היא כזו, להגדיל את האוכלוסייה היהודית על חשבון האוכלוסייה הערבית.
בדיבור מכליל, המיעוט הערבי עבר תהליך של פלסטיניזציה, אשר במהלכו הפכה זהותו הלאומית ברורה – זאת של פלסטינים המהווים חלק בלתי ניתן להפרדה מהעם הפלסטיני. בגלל עובדות אלו החליט השלטון הציוני להפקיע כמה שיותר אדמות ערביות בניסיון לעצור את התפתחותו של מאבק משותף הכולל את כל הפלסטינים. השלטון הציוני נפחד מהאפשרות שהמיעוט הפלסטיני עלול להחליט יום אחד להתאחד גיאוגרפית ודמוגרפית עם המדינה הפלסטינית העתידה. כמובן, שהמוטיבציה להיפרדות יכולה לבוא לאחר היווצרות אותה מדינה פלסטינית. פרנויה ציונית זו עמדה מאחורי התוכנית המהירה והתוקפנית של ההפקעות.
השאלה האחרת הניצבת למולנו היא: מדוע הגיבה ממשלת רבין-פרס באלימות לשביתת יום האדמה? כפי שאנו יודעים, היתה תוצאת אלימות זו הרצח הברוטאלי של שישה תושבים חפים מפשע, אשר אשמתם היחידה היתה שימוש בזכות האלמנטרית ביותר של המדוכאים – הזכות לשבות. בכדי להבין זאת עלינו לנתח את המנטאליות של אלה אשר נתנו את ההוראה לירות ולהרוג.
מנטאליות קולוניאלית
בכדי להבין במלואה את האלימות שהופיעה במהלך השביתה עלינו לנתח את מנטאליות תודעת הביטחון של המתיישבים. על ידי הבנת מנטאליות כזו אנו יכולים להבין את התנהגותם של מתיישבים אלה.
קולוניאליזם התיישבותי מוּנע תמיד על ידי חיפוש הביטחון. גזילת אדמת התושבים המקומיים על ידי המתיישבים מספקת לקולוניאליזם את המנטאליות של תודעת הביטחון. בהתאם למנטאליות כזו, הביטחון הטוב ביותר למתיישבים בא מפיצול וריסוק הכוח הקולקטיבי של התושבים המקומיים. לכן, הקולוניאלים מנסים כמיטב יכולתם לפלג ושוב לפלג את התושבים המקומיים. המתיישבים מעודדים כל מה שמפלג את כוחם של התושבים המקומיים, בעוד שבאותו זמן הם פוגעים בכל מה שמאחד או עשוי לאחד ביניהם. למשל, המתיישבים מעודדים שבטיות, מבנה חמולתי, חלוקה דתית, הנהגה שבטית, משתפי פעולה, ריאקציה חברתית וצפיפות טריטוריאלית, יחד עם זאת הם פוגעים ונלחמים בלאומיות, התארגנות פוליטית, שביתות, הפגנות או כל מחאה קולקטיבית של התושבים המקומיים. בהתאם להיגיון הקולוניאלי יתרום חסרון מדיניות כזו לאיחוד והקצנת הכוח הפוליטי הקולקטיבי של התושבים המקומיים. חוץ מזה, זה ישחרר גם את מאגר הכוחות המהפכניים של התושבים המקומיים, אשר בתורו יגדיל את חוסר הביטחון של המתיישבים ויגרום להם להגיב רק בדרך אלימה.
הקולוניאלים מאמינים כי התושבים המקומיים מבינים את שפת הכוח. את התושב המקומי צריך לשמור במקומו, וכל מה שהוא מנסה לעשות, אשר יכול להיראות עוין בעיני המתיישבים צריך להיענות במקסימום כוח. המתיישבים מאמינים כי הם אינם יכולים להרשות לעצמם, אף לא פעם אחת, להראות סימן חולשה קל ביותר, מפני שברגע שהתושבים המקומיים יאתרו חולשה כזו תיפסק אפשרות השליטה בהם על ידי המתיישבים. בהתאם לכך, כל פעילות אקטיבית של התושבים המקומיים (כגון הפגנה או שביתה) נראית על ידי המתיישבים כניסיון מצד התושבים המקומיים לפרוץ את עול שלטונם. לכן, ניסיון כזה צריך לשבור אפילו באמצעות אכזריות ואלימות גלויה. תמיד צריך להזכיר וללמד את התושבים המקומיים כי התארגנות והתנגדות לסטטוס קוו הקולוניאלי עולה ביוקר. השלטון הציוני חייב לעשות הסלמה מדינית כזו. על כל התנהגות קולקטיבית עתידה תבוא תגובה יותר אלימה מהקודמת. הקולוניאלים משוכנעים שיבוא יום בו נקבל את בשורת השלטון.
תחילתה של נקודת מפנה
בספרו "אומללי האדמה" (The Wretched of the Earth) מספר פרנץ פאנון את הדברים הבאים על משמעות הקרקע בעיני התושבים המקומיים: "לעם תחת שלטון קולוניאלי, העניין החיוני והמוחשי ביותר הוא – קודם כל – הקרקע. הקרקע אשר תביא להם לחם, ומעל לכל, כבוד" (עמוד 44). שאלת הקרקע הפכה עבור המיעוט הפלסטיני לשאלת כבוד יותר מאשר עניין של לחם. כמובן, זה הושפע במידה רבה מהתהליך של שינוי הזהות אשר החל בערך לאחר מלחמת יוני 67'.
לאחר שתי מלחמות ישראל-ערב האחרונות, החלו הפלסטינים בתוך גבולות ישראל מ-1967 להציג מודעות לאומית חדשה. לפני 1967, במיוחד בתחילת שנות ה-50, עבר מיעוט זה תהליך של תמורה, שתוצאתה בשינוי זהותו הלאומית מזו של "פלסטינים" לזו של "ערבים ישראליים". ב-1956 הפך נאצר ממצרים למנהיג הערביזם ולכרוז האחדות הערבית. כתוצאה מכך החלו הערבים-הישראליים להרגיש יותר ערבים ופחות ישראלים. הם החלו לזהות את עצמם כערבים וכחלק מן האומה הערבית. תקופה זו הגיעה לשיאה ב-1967, כאשר החלה הלאומיות הפלסטינית לעלות. כתוצאה מכך החל המיעוט הפלסטיני להרגיש יותר ויותר כחלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני. כמובן, "ספטמבר השחור" ומלחמת אוקטובר הגבירו שניהם את תהליך הפלסטיניזציה ועזרו למיעוט הפלסטיני לגבש את זהותו האמיתית.
בהתאם לכך החל המאבק בקולוניאליזם הציוני להופיע בעיני כל הפלסטינים כמאבק אחד ומאוחד. הפלסטינים בתוך ישראל החלו לראות את הקשר ההיסטורי עם בני עמם בגדה המערבית, בעזה ובארצות ערב. "מיעוט" זה חש וקלט את ההשפעה החוזרת מחידוש הקשר עם יתר חלקי העם. רגשות הבידוד וחוסר האונים החלו להיעלם מקרב מיעוט זה. זהות לאומית חדשה התעצבה בקרב ההמונים. מודעות חדשה נולדה.
מה הן התגובות?
כאן עלינו להבדיל בין השלטון הציוני והעם הישראלי. בהיותה שלטון קולוניאלי, לא היתה הממשלה הציונית מסוגלת לראות שום דבר משינוי זה. ממשלת רבין-פרס עדיין הולכת בעקבות אותו היגיון ואותה מדיניות בנוגע ל"מיעוטים". אין אנו מצפים ממנה לשנות את מדיניותה או את הגיונה.
קולוניאליזם מייצר מסגרת גזענית של חשיבה, אשר בתורה יוצרת היגיון לקוי, סכיזופרניה מוסרית, מנטאליות חולנית ונטיות פאשיסטיות. העם הישראלי נוהג על פי מערכת מוסרית שונה ביחס לסקטור הערבי. בהתאם לכך, הכל מתקבל ויכול להיות מוצדק באזורים הערביים, אפילו רצח. ההתנהגות הברוטאלית של הכוחות המזוינים נגד הפלסטינים מובנת ומוצדקת כ"הגנה עצמית". מדוע פני הדברים הם כאלה? התשובה ההגיונית היחידה לכך היא שהקולוניזטורים מייחסים לעצמם עליונות גזענית על פני הילידים. התושב המקומי, בהתאם לדרך חשיבתם, אינו בן אנוש. הוא איזושהי צורה של קוף מפותח. התושב המקומי, אין לו רגשות, הוא אינו מדמם וחייו הם חסרי ערך. רק דרך חשיבה כזו מאפשרת לרוב הקולוניאלים לחיות במדינה בה כל פשע המבוצע נגד התושבים המקומיים לא יוכל להטריד את מצפונם הקולקטיבי.
בכל אופן, למרות מסגרת חשיבה זו, עובר העם הישראלי תהליך די איטי של שינוי. השמאל האנטי-ציוני מתחזק מדי יום. כמה חלקים בעם הישראלי מתעוררים לגלות את הזיוף והריקנות של החלום הציוני. חלק גדול של העם הישראלי נעשה מודע לעובדה כי לממשלת רבין-פרס אין כלום להציע מלבד מסים חדשים. הגברת תהליך שינוי זה תלויה במה שקורה במזרח התיכון. אך מה שקורה במזרח התיכון קשור באופן דיאלקטי במה שקורה בעולם. אנו עדים לשינויים מהירים בעולמנו, כאשר הרבה עמים נאבקים נוטלים את גורלם בידיהם. אנו עדים להתקדמותו של הסוציאליזם המהפכני, במיוחד בעולם השלישי. העולם כולו משתנה ולמזרח התיכון אין שום ברירה אלא להשתלב במהלך זה של ההיסטוריה העולמית.
______
[הכותב הוא איש שמאל פלסטיני תושב נצרת, שלא היה חבר מצפן]
