פלסטינים רבים חוששים להכיר בעובדה כי היהודים בישראל מהווים עם – העם היהודי-ישראלי. הם חושבים כי אם יכירו בעובדה זו, הרי ייאלצו להכיר גם בזכותו של עם זה להגדרה עצמית. לדעתם טמונה בהכרה זו גם הכרה בזכותו של העם היהודי-ישראלי למדינה יהודית בלעדית, כלומר הכרה במדינת ישראל הציונית.
לאחרונה שמענו דברים דומים גם מפי חברי אירגון "אבנגרד", הדואגים "לשכנע" סטודנטים ערבים כאילו אירגוננו הוא אירגון ציוני, בגלל שהוא קורא להכיר ביהודי ישראל כבעם, על כל המשתמע מכך. חששות הפלסטינים נובעים מאי הבנת המשמעות האמיתית של זכות האומות להגדרה עצמית. ואילו ההחשדות האבנגרדיסטיות נובעות מאי-רצון זדוני להבין את המשמעות הזו.
הזכות להגדרה עצמית היא זכותם של העמים להחליט בעצמם על גורלם. אין זו זכותו של עם להחליט בעצמו על גורלו של עם אחר. ואין זכותו של עם להגדרה עצמית יכולה להתממש על חשבון זכויותיו הלאומיות של עם אחר.
מכאן ברור כי מדינת ישראל הציונית איננה מימוש זכותו של העם היהודי-ישראלי להגדרה עצמית, כי מדינת ישראל הציונית נבנתה על חשבון זכויותיהם הלאומיות של בני העם הערבי-הפלסטיני ותוך הכחשתן של זכויות אלה. לפיכך, כדי שיוכלו בני העם היהודי-ישראלי לממש את זכותם להגדרה עצמית הם חייבים, בשיתוף עם הפלסטינים, להפיל את הציונות, לחסל את כל המוסדות הציוניים, לבטל את כל חוקי האפליה והדיכוי, לאפשר לבני העם הערבי-הפלסטיני לממש את זכויותיהם הלאומיות והאנושיות, כולל את זכותם של הפליטים הפלסטיניים לשוב למולדתם. ללא התנאים האלה אי אפשר לדבר על מימוש הזכות להגדרה עצמית, לא של העם היהודי-ישראלי ולא של העם הערבי-הפלסטיני.
במצב כזה ברור כי מימוש זכותם של יהודי-ישראל להגדרה עצמית איננו מהווה – בשום אופן – סכנה או איום על עתידם של הפלסטינים. לאחר שתובס הציונות, לאחר שיחוסלו המוסדות הציוניים, לאחר שהפליטים יחזרו, אם אז יחליטו יהודי-ישראל לממש את זכותם להגדרה עצמית במדינה נפרדת, הרי תהיה זו "במקרה הגרוע" מדינה דמוקראטית ללא אפליה גזענית, דתית או לאומית ו"במקרה הטוב" תהיה זו מדינה סוציאליסטית.
אין זאת אומרת כי בהכירנו בזכותו של העם היהודי-ישראלי להגדרה עצמית אנו תומכים גם במימוש זכות זו במדינה נפרדת. את הזכות להגדרה עצמית אפשר לממש גם בצורות אחרות, במסגרות משותפות. "מצפן" נאבק, וימשיך להיאבק בתוך החברה הישראלית כדי שבני העם היהודי-ישראלי יחליטו לממש את זכותם להגדרה עצמית במסגרת משותפת עם עמי המזרח הערבי ובמיוחד עם בני העם הערבי-הפלסטיני. וכפי שכתבנו בעקרונות היסוד של אירגוננו:
"פתרון הבעיות הלאומיות והחברתיות של האיזור (ובכלל זה הבעיה הפלסטינית והסכסוך הישראלי-ערבי) יכול לבוא רק במהפכה סוציאליסטית של האיזור, אשר תפיל את כל המשטרים הקיימים בו ותקים תחתם איחוד מדיני של האיזור, בשלטון העובדים. במזרח-ערבי מאוחד ומשוחרר זה תוכר זכותו להגדרה עצמית (ובכלל זה הזכות להקים מדינה נפרדת) של כל אחד מן הלאומים הלא-ערביים השוכנים באיזור, ובכללם האומה היהודית-ישראלית.
"כחלק מן המאבק למען מהפכה זאת, מנהל 'מצפן' מאבק למען הפלת המשטר הציוני וביטול כל המוסדות, החוקים, התקנות והנוהגים שעליהם הוא מתבסס. 'מצפן' חותר לחיים משותפים של ערבים ויהודים המבוססים על שוויון מלא, ולהשתלבות שני עמי הארץ – העם היהודי-הישראלי והעם הערבי-הפלסטיני – באיחוד הסוציאליסטי האזורי על בסיס של ברירה חופשית".
כלומר, גם לאחר המהפכה הסוציאליסטית של האיזור, כאשר לא יהיה עוד דיכוי לאומי, רואה "מצפן" את המטרה בהשתלבות במסגרת משותפת ולא במימוש הזכות להגדרה עצמית במדינה נפרדת!
לעומת זאת, ישנם אנשים ואירגונים בציבור הישראלי (וגם בציבור הפלסטיני) הרואים באפשרות הקמתה של מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה אפשרות של מימוש זכותו של העם הערבי-הפלסטיני להגדרה עצמית. בין אלה נמנים רבים ב"שמאל הציוני" וגם המפלגה הקומוניסטית הישראלית (רק"ח). אנו איננו רואים זאת כך. כל עוד נמצאים רבים מבני העם הפלסטיני תחת שלטונה של הציונות (הפלסטינים אזרחי ישראל), כל עוד לא הוכרה זכותם של הפליטים הפלסטיניים לשוב למולדתם (ולא רק לחלק ממנה), אזי אין מקום לדבר על מימוש זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית. כל עוד אין הפלסטינים יכולים להחליט על גורלם בעצמם – והציונות לא תאפשר להם לעשות זאת – הרי הדיבורים על "האפשרות הריאלית" למימוש זכותם להגדרה עצמית כעת הם זריקת חול בעיניים.
ההכרה בזכות ההגדרה העצמית של שני העמים היא אמצעי להרגעת החששות ההדדיים – זה מפני המשך הדיכוי הלאומי בידי הציונות, וזה מפני אפשרות של דיכוי לאומי מצד הפלסטינים בעתיד. רק ההכרה ההדדית בזכויות הלאומיות של שני העמים תאפשר למהפכנים לשכנע את עמיהם להחליט לממש את זכותם להגדרה עצמית במסגרת מדינית משותפת, ולא במדינות נפרדות!