המאמר המקורי, בערבית, הופיע בירחון רק"ח "אל-ראד" - גיליון מס' 4 ‏, מאי 1976 ‏- ללא חתימה ; התרגום לעברית – מלא.

 

‏בו בזמן שהממסד הפוליטי, הרעיוני וההסברתי השולט חושף את כוונותיו האלימות נגד מפלגתנו הקומוניסטית, עד כדי איום לבטל את חוקיותה, שופכים גם נערי-מצפן את שנאתם העיוורת על המפלגה הקומוניסטית. האם זה מקרה?

אין ‏אנו מגזימים באומרנו כי עמדת רסיסי-מצפן ביחס למערכת הגבורה של עמנו ביום האדמה הינה עמדה טיפוסית לקבוצות ילדותיות, מטורפות, חשודות, המסתתרות מאחורי סיסמאות שמאליות קיצוניות. היות וביטאון הכנופיה הטרוצקיסטית בישראל פירסם "הערכה תיאורטית" על יום האדמה, יכולים אנו להתווכח עם קבוצה זו לאור הערכתה הכתובה.

"ההמונים אינם זקוקים להסתה!"

‏העובדה כי שלטונות הדיכוי שפכו את חמתם על מפלגתנו הקומוניסטית הישראלית, והאשימו אותה כמוח המתכנן את מאבק עמנו ביום האדמה, עוררה את רוגזם של נערי-מצפן. לא מתוך רצון להתנער מן הכבוד הגדול הזה, אלא מתוך רצון לשפוט בצדק כל מי שנטל חלק במערכה, הדגישה מפלגתנו כי אישים לאומיים רבים, יחד עם חברינו, השתתפו בוועד הארצי להגנת האדמות;  ‏יחד עם זאת, כל תינוק בחברה הערבית מכיר את התפקיד המנהיגותי של מפלגתנו. על מנת לטשטש את התפקיד הזה של מפלגתנו קבעו הילדותיים ממצפן כי רק "הפרשנים הבורגניים" טוענים שההמונים יוצאים למאבק בגלל שנמצא מי שיסיתם; ‏כאשר ההמונים מתייסרים הם יוצאים למאבק ­– כך אומרים נערי-מצפן ומתכחשים לגמרי לצורך שיש להמונים המתייסרים, המקופחים והמדוכאים בהנהגה – באבנגרד – המתכננת את תוכנית המאבק ומנהיגה את ההמונים להגשמתה.

רצונם של נערי-מצפן להכחיש את התפקיד של מפלגתנו הקומוניסטית דחף אותם לעמדה אנרכיסטית שערורייתית. הם אינם חושבים; שנאתם הבוהמית לקומוניזם היא המדריכה אותם. והתוצאה – עמדתם האנרכיסטית, זו שאינה משכנעת איש.

‏רוח המאבק המקננת בקרב הנוער –
מי הזין אותה במשך השנים שחלפו ?!

הנקודה השנייה שאותה מעלים נערי-מצפן טוענת כי  "רוח ‏הלחימה אצל אלפי בני הנוער הפלסטיני, שנלחמו בצבא ובמשטרה... היתה קיימת באופן בלתי-תלוי ברק"ח ובמאבק להגנת האדמות".

‏כאן אנו רואים התרפסות טרוצקיסטית קלאסית בפני ההמונים והנוער, תוך כדי טשטוש התפקיד של מפלגת מעמד הפועלים. מחנופה זו נודף גם ריח של אנרכיזם. אד הבה נבדוק את העובדות. מי הוא זה שהעלה את הגלים ההרואיים מקרב הנוער, הפועלים והמשכילים? איזה ארגונים הנהיגו את המאבק הקשה אך המכובד של ההמונים שלנו במשך 28 ‏השנים שחלפו? איזה עיתונים היו הקול של עמנו בעת צרתו? ומי ביטא את רוח העמידה האיתנה והאופטימית של עמנו?

‏אשיב על שקרי מצפן, המכחישים את תפקיד מפלגתנו הקומוניסטית, באמצעות דברי אמת מפי אדם ‏שאיננו קומוניסט; זהו ד"ר באסם תומא, אחד מצירי החזית הדמוקראטית של נצרת. בכנס בכפר כנא, ערב הבחירות המקומיות שם, אמר: "אף-על-פי שאינני קומוניסט אני מודה למפלגה הקומוניסטית על מעשיה הטובים. היא שחינכה את הדורות הערביים בארץ זו על כבוד, ועיתוניה המיליטנטיים הם שהגנו עלינו מפני איבוד וטשטוש זהותנו הלאומית. בין השאר על-ידי הגנה על המלה הערבית ועל האות הערבית, הצפויות להכחדה בארץ זו, השרויה בצל מדיניות הדיכוי הלאומי."

‏דברים אלה אומרים מאות המשכילים הערביים הבלתי-מפלגתיים, אלפי פועלים אמיצים ורבבות בני הנוער שבהם מפעמת רוח לאומית, מהפכנית ואמיצה. ולמרות כל זאת השנאה היא המדריכה את כנופיית-מצפן ומובילה אותה למסקנה חולנית: הכחשת תפקיד מפלגתנו בגידול, במתן חסות ובהעמקת תודעתו של הנוער הערבי בארץ זו.

האם כל בעלי-בריתנו בחזית האדמות
הם חאמד אבו-רביע?

‏הנקודה השלישית שמעלים הילדים ממצפן: לעג לשאיפת מפלגתנו להקמת חזית רחבה להגנת האדמה. הם אומרים כי רק"ח "עושה כמיטב יכולתה על מנת להגיע לחזית עם הכוחות הציוניים המתונים ועם עסקנים ידועים כמו ח"כ אבו-רביע."

‏בפרשה זו יש לנו ויכוח עקרוני עם נערי-מצפן ואנו רוצים להעלותו בפירוט.

‏לאחר שמהפכן מציב מטרה לאומית או דמוקראטית צודקת, הריהו שואף למשוך את מרבית הכוחות למאבק למענה – האין זה כך? איש אינו מכחיש כי חבר הכנסת מאיר פעיל הוא ציוני. אך האם זה מזיק לנו או מועיל לנו כאשר מאיר פעיל מתנגד ‏בתוקף ובחריפות לתוכנית הגזענית של יהוד הגליל? ואם חבר הכנסת אבו-רביע מתייצב נגד שוד האדמה, ולו גם בהיסוס, מי הוא זה שצריך לדאוג? אנו, המעוניינים בכל קול חדש נגד שוד האדמה, או הממשלה, המצפה מאבו-רביע שיתמוך בה במעשה השוד, בעוד שהוא מבטא – ולו גם בצורה חלקית ‏ובאופן בלתי עקבי – את בדואי הנגב המסרבים לוותר על אדמותיהם? המערכה להגנה על האדמה אינה מערכה לשינוי סוציאליסטי, לכן אפשרי הדבר שערבים מתונים, ואפילו הם נחשבים אהודים על השלטונות, ויהודים ציוניים – ליברליים ושמאליים – ­ינקטו עמדה נכונה בשאלה זו; האם נקלל אותם בשם המהפכנות הכוזבת, או שנושיט להם יד?!

כמו כן ישנה הטעיה וישנו עיוות בהצגת הבעיה ‏בצורה זו. האם כל אלה שהלכנו איתם במערכת האדמה הם אבו-רביע? מפלגתנו מתגאה בכומר ‏שחאדה שחאדה, בד"ר סלים מחולי, במר חנא מוויס, במר מוחמד מוסטפא מחמיד, במר מסעד קאסיס, במר נעים מחול, במר מחמוד נעאמנה ובעוד מאות אחרים שעמדו איתנים ועודם מתמידים בעמדתם בעקביות במערכה להגנת האדמות; ואפילו שבשאלות אחרות נחלקות הדעות הרי שהתאחדנו דווקא בשאלה הזו.

הטרגדיה של נערי-מצפן היא באי-יכולתם להקים בריתות או קואליציות המיועדות לשלב מסויים, מפני שהם זורקים את כל הסיסמאות שבאמתחתם, עד כדי כך שקשה לכרות איתם ברית. והדוגמה הבולטת ביותר לעמדתם האינפנטילית הבדלנית הזאת, כשביקשו להניף את הסיסמה "סוציאליזם במזרח התיכון" בעת המערכה העממית שהתנהלה בשעתו למען החזרת תושבי איקרית ובירעים לכפריהם.

הנהגת המפלגה הקומוניסטית התקדמה תחת לחץ?!

הנקודה הרביעית שמעלים יתומי-טרוצקי בישראל היא הטענה המצוצה מאצבעותיהם, כי המנהיגים של המפלגה הקומוניסטית לא היו מעוניינים בארגון שביתת יום האדמה וכי לחץ הנוער, כולל אולי חברי  ‏רק"ח והנוער הקומוניסטי, הוא שאילץ אותם לצאת למאבק. והראיה: עמדתו של החבר סאלם ג'ובראן באסיפת התאחדות ועדי הסטודנטים הערביים, ערב השביתה. מהי עמדה זו?

‏יומיים או שלושה לפני השביתה התקיימה אסיפת התאחדות הוועדים, והדיון  אמור היה להתרכז סביב תפקיד הסטודנטים בהצלחת המערכה; אבל אחד מן הטיפוסים הילדותיים החשודים, מחוגי הדרוואשה המצפניסטית, ושמו עלי אל-אזהרי, הציע שהנקודה הראשונה תהיה: מה לעשות במקרה של בגידת הוועד הארצי להגנת האדמות במערכה? החבר סאלם ג'ובראן דחה את העלאת השאלה הפרובוקטיבית, המלוכלכת והשחצנית הזו ודרש כי הסטודנטים יקבלו על עצמם את הקו הכללי שקובע ועד ההגנה על האדמות, בהיותו הגוף ההנהגתי של המאבק, שבו משתתפים גם הסטודנטים.

האם עמדה זו מצביעה על כך שהקומוניסטים היו מוכנים לחנוק את המאבק המהפכני של ‏ההמונים ביום האדמה, או שהטיעון של נער-מצפן עלי אל-אזהרי הוא טיעון אידיוטי, חשוד, טיעון של ילד המתרוצץ בתל אביב ואינו מכיר בכלל את המחשבה ואת הדופק של ההמונים שלנו?! הניסיון להפריד בין המוני רק"ח והנוער הקומוניסטי לבין ההנהגה המנוסה של מפלגתנו הוא יותר מדי מלוכלך ואווילי מכדי שנשיב עליו. מפלגתנו היא שבוחרת את הנהגתה באופן דמוקראטי. ולדעתנו הנהגה משמעה יתר-אחריות ויתר-הקרבה. ובכן, נערי-מצפן, החליפו נא את המחט שבה אתם תופרים עתה במחט אחרת.

רק"‏ח לא תוותר על תוכניתה לשלום

‏הנקודה החמישית אותה מעלים נערי-מצפן במסגרת הערכת יום האדמה היא כי מקור הרע בעמדות רק"ח הוא תוכניתה לשלום, "שנפגשת עם כמה מהציונים המתונים". מהי תוכניתנו לשלום? נסיגה מלאה מכל השטחים שנכבשו ב-1967 ‏וזכותו של העם הערבי הפלסטיני להגדרה עצמית ולהקמת מדינתו הלאומית העצמאית, לצידה של מדינת ישראל. וכמובן – שוויון בזכויות הלאומיות והיומיומיות המלאות להמונים הערבים בתוך ישראל, וכן – וזה מוכח במסמכי מפלגתנו – פתרון בעיית הפליטים הפלסטינים על פי החלטות או"ם; דהיינו: בחירה בין שיבה למולדת לבין קבלת פיצויים.

‏אם זה יתגשם, האם ייחשב הדבר כמכה לעם הפלסטיני, או כמכה לאידיאולוגיה ולפרקטיקה הציוניות? אם כך יקרה תהיה זו התקפלות, שפל ונסיגה להתנחלות הציונית, בפעם הראשונה מזה 75 ‏שנים! אומרים נערי-מצפן: האם תיסוג ישראל מכל השטחים שכבשה במלחמת יוני 1967? הניחו לה לענות. ואם היא תסרב היא תישא באחריות לכך במישור הבינלאומי. אומרים: היתכן שמדינת ישראל תסכים, כל עוד היא ציונית, להקמת מדינה פלסטינית? תנו לה לומר מה עמדתה, ואם תשיב בשלילה, תישא היא בתוצאות.

אנו אומרים להפכפכני הפוליטיקה מהמחששה של מצפן: מה אתם מציעים? שיישארו הפליטים במאהליהם עד שתנצח המהפכה הסוציאליסטית בכל המזרח התיכון? מדוע אינכם רואים כי הסלמת המאבק נגד הכיבוש והאפשרות הריאלית ‏להדיפת הכיבוש ולהקמת מדינה פלסטינית יכולים להיות סיבה חשובה להעמקת משבר הציונות ולשקיעתה?

‏למרבה המזל מפלגתנו אינה היחידה המעלה את התוכנית הזו. ישנו סמי-קונצנזוס בינלאומי הנוגע לתוכנית זאת וסקטורים יסודיים בתוך ההתנגדות הפלסטינית מקבלים למעשה עמדה זו. מה אתם אומרים עליהם? האם גם הם "משתפי פעולה עם הציונות"? זאת ועוד: אם יקבלו "ציונים מתונים" תוכנית זאת, היכן תהיה טמונה הסתירה – בבריתנו עם ה"ציונים" המתונים האלה או בעמדתם שלהם? למעשה נוגדת עמדתנו את קודש קודשי הציונות, שהוא ההתפשטות הטריטוריאלית הקולוניזטורית! אנו מעלים שאלות הגיוניות מאוד ופשוטות. אך כיצד ניתן לחפש הגיון ישר אצל מטורפים הנגועים בכלבת העוינות לקומוניזם?!

ולסיום – מבקשים הם להיות
תחליף למפלגה הקומוניסטית

‏הנקודה האחרונה והיסודית ב"הערכה התיאורטית" של יתומי-טרוצקי בישראל, היא שהמפלגה הקומוניסטית הישראלית אינה יכולה להמשיך את המאבק וכי "אכזבת ההמונים" ממפלגה זו היא "הכרחית". ולכן זקוקים ההמונים ל"אלטרנטיבה" למפלגה הקומוניסטית. ובקיצור: יתומי-טרוצקי, שדי באצבעות יד כדי לספור אותם, ואשר מספר הסיעות בקרבם רב יותר ממספרם, מבקשים להיות תחליף למפלגה הקומוניסטית. לדברים אלה יש לנו תשובה פשוטה.

ההמונים שניהלו את מאבק הגבורה ביום האדמה ראו ברחוב את ביתם. בראש ההמונים מאות פעילי מפלגתנו, ובתוכם ההנהגה; הרבבות שחגגו את האחד במאי עשו זאת לפי הזמנת מפלגתנו, תחת סיסמאותיה ודגליה. ההמונים שלנו בוטחים במדיניות המפלגה הקומוניסטית, בוטחים בסיסמאותיה, בוטחים בטקטיקה שלה לקידום המערכה ומתגאים ב"היסוסיה", זאת אומרת – בדאגה שהקורבנות יהיו עד כמה שאפשר מעטים וההישגים יהיו עד כמה שאפשר רבים יותר בכל מערכה. הם לא מקבלים את הסיסמה האווילית, הרואה באלימות מטרה לכשעצמה. ההמונים שלנו, כשאר העמים, לא יתכן שייגררו אחרי הרפתקנים, אנרכיסטים, שטחיים, בלתי-מוכשרים לראייה מהפכנית של המציאות ולראייה ריאלית של מהלך הפעולה המהפכנית. לכן, ‏שחצנותם של נערי-מצפן, כאילו מהווים הם "אלטרנטיבה" למפלגה הקומוניסטית, היא קריקטורה ואינה יותר מקריקטורה!

ומלה אחרונה לנערי-מצפן הערביים

ניסינו להשיב לעיל על הטעיות נערי-מצפן בעזרת ראיות ברורות. ואין אנו משיבים בגלל שמצפן קבוצה בעלת משקל. שהרי עד כמה שיעמידו פני אריות, יישארו צפרדעים. אבל אנו דואגים שלא יפלו צעירים ערביים למלכודות מצפן. פעילי מצפן כותבים בעברית ובערבית, שהם למען הפלתה והריסתה של מדינת ישראל ולמען שחרור כל פלסטין מהציונות וכו', בו-בזמן שהם מתרוצצים בבתי-קפה בתל אביב מבלי שייעצרו או ישפטו. אבל הערבי נעצר, מעונה ונשפט על סיסמה שהיא פחותה מאלה.

‏זה מניע אותנו לשאול: כלום נערי-מצפן, או לפחות מנהיגיהם, זוכים לתמיכה ממשלתית בעמדותיהם "העוינות" לישראל, או שיש להם נקודת מפגש  אובייקטיבית עם השלטונות?! או שמא מנהיגי מצפן הם הצד השני, "השמאלי", של המשטר הבורגני הקיים, המעוניין בהסטת הנוער ובחסימת דרכו אל המפלגה המהפכנית של המעמד העמל – המפלגה הקומוניסטית?

אנו מקווים כי מעט הצעירים שנדבקו במצפן יתנערו מכנופיה זו, הנוגדת את האינטרסים של המונינו הערביים והמחבלת בעבודה המהפכנית האמיתית בארץ זו. אנו מדגישים כי אנו בטוחים לגמרי שכנופיות הפכפכניות אלו, המשחקות בסיסמאות המהפכה, תישארנה גוף זר, דחוי ושולי ולא יהיו להן שורשים באדמת עמנו.

‏המונינו בחרו בדרך המאבק המודע, העקבי, ההגיוני, ותוך כדי מאבק הגבורה הצמיחו להם הנהגה מהפכנית נבונה ומנוסה. המונינו לא יושלו מקרקור מהפכני כוזב של הפכפכני הפוליטיקה – הטוענים ל"שמאליות"!