להגנת האדמות

הכרוז שחולק בכנס בנצרת –  29 במאי

‏אל משתתפי הכנס הארצי להגנת האדמות הערביות – ברכות למאבקכם ולעמידתכם האיתנה.

‏מה הלאה ? – זוהי השאלה היסודית הניצבת היום בפני הלוחמים להגנת האדמה – נגד התוכניות הגזעניות להמשיך ולייהד את הארץ, על חשבון בני העם הערבי הפלסטיני – בסח'נין ובקדום, בנצרת ובחברון.

‏חללי כפר כנא, עראבה, סח'נין ונור-שמס מוכיחים כי השלטונות רואים בכל ערבי את אויבם ובכל שטח המיושב ערבים שטח אויב. לכן לא היססו להפוך את יום האדמה ליום של דם.

‏‏ובכן, מה עושים?

‏תשובתנו המיידית: להרחיב ולהעמיק את ההתארגנות להגנת האדמות ולהפכה להתארגנות עממית – בכל כפר ובכל עיר.

‏אסור להשאיר את המאבק בידי עסקנים ונכבדים. כי הניסיון מלמד שאלה מתנשאים מעל לעם, מפנים לו גב ומתפשרים עם השלטונות. לכן צריך להבטיח כי הוועדים המקומיים הקיימים, יחד עם ועדים מקומיים חדשים, יהפכו לחוט השדרה של המאבק ולבסיסו. כך, מכל פינות הארץ, ישלחו ההמונים את נציגיהם למוסדות הארציים, המרכזיים, כדוגמת הוועד הארצי להגנת האדמות המקיים את הכינוס של היום.

‏הפיקוח של ההמונים על נציגיהם הוא הערובה הטובה ביותר לשמירת המאבק מפני ניוונו ושבירתו. הוא גם הדרך הטובה כדי להבטיח שמאוויי ההמונים יבואו לכלל ביטוי ‏וישמשו מורה-דרך לנציגי הציבור הנאבק.

‏כסוציאליסטים מהפכנים סבורים אנו, כי המאבק להגנת האדמות הוא מאבק צודק הראוי למלוא התמיכה של סוציאליסטים ושל דמוקרטים אמיתיים; ‏זהו קטע אחד במאבק למען מימוש זכויותיו הלאומיות והאנושיות של בני העם הערבי הפלסטיני. לכן צריכה פרוגרמת המאבק נגד הפקעת האדמות לכלול עובדה זאת בצורה ברורה ומפורשת: המאבק נגד הפקעת האדמות הוא חלק מן המאבק נגד הציונות – שגירשה מאות-אלפי פלסטינים מבתיהם וממולדתם, הנחיתה על הנשארים בתוך גבולותיה את הפרגול הכפול של הדיכוי הלאומי והאפליה הגזענית, ועודנה חותרת להיפטר גם מהם (בצורת חוק השבות, תקנות הגנה, הפקעת אדמות וכו' וכו').

‏היותו של המאבק להגנת האדמות חלק מן המאבק נגד הציונות מאפשר את הרחבת שורות הנאבקים גם לאותם יהודים-ישראלים המבינים כבר עתה כי הציונות מסכנת גם את עתידם; ‏שכן לאורך ימים אין עתיד לעם היהודי הישראלי עם הציונות, אשר הקימה לו גטו מודרני בלב המזרח הערבי.

• ‏למען קידומו של המאבק העממי להגנת האדמות !
• ‏למען פיתוחו של מאבק ערבי-יהודי משותף נגד הציונות !