חסן נעאמנה, בן 62 שנה. יליד ותושב הכפר עראבה שבגליל. בשנת 1965-1966 הופקעה למשפחתו חלקת אדמה מיוערת ששטחה מאה ועשרים דונם. למשפחתו נשארו שבעים ושמונה דונם של אדמה חקלאית, שהיא מגדלת בהם טבק. עד שנת 1974 היו בני משפחה זו חייבים לשאת אישור כניסה אל אדמתה זו, הנמצאת בשטח 9.

חסן חייב לשאת אישור כזה בצירוף לתעודת זהות כשהוא נמצא על אדמתו, ואם הוא שוכח מסמך אחד מהשניים הוא עלול לספוג קנס כספי שגובהו אלף לירות. חסן מחכה עכשיו למשפט על עבירה כזאת.

בשנת 1951 נהרג אביו, אחמד נעאמנה, בחלקת האדמה הזאת, בהתפוצצות פגז ישן. מאז הבחירות האחרונות לעיריית נצרת לא חידשו לא השלטונות את אישור הכניסה לאיזור, ומאז אסור לחסן להיכנס לאדמתו. בני המשפחה נכנסים אל השטח בלי אישור מדי יום ביומו ואנשי המשטרה הנמצאים שם רושמים להם "עבירות" ומרחיקים אותם מאדמתם כל יום. האדמה זרועה עכשיו בחיטה המתחילה להבשיל, אבל ביום האדמה נכנסו אליה שריוניות והשחיתו את היבול. בולדוזרים החלו בחפירת תעלה שרוחבה שמונה מטרים ועומקה שישה מטרים לצד החלקה, כדי להקשות על בעליה להיכנס. את האדמה החפורה הם משליכים בתוך השטח הזרוע.

לאחר שמנעו ממנו להיכנס אל אדמתו, לקח חסן נעאמנה דלי, מילא אותו עפר מאדמתו והוא שומר עליו ונושא אותו איתו לכל מקום. באסיפת מחאה הוא הסביר: "אם יקחו את אדמתי יישאר לי ממנה הדלי הזה". הוא גם ציווה לקבור אחרי מותו את דלי העפר יחד איתו.

עובדי הבולדוזר, אשר זרקו את האדמה החפורה לשדהו וכיסו את היבול, ראו אותו יושב על אדמתו ואמרו לו: "יותר טוב ככה?"

והוא צעק: "למה אתם מכסים את היבול?"

-         "אדמה מופקעת!"

-         "זה בשביל לתת לחם לילדי".

-         "לך מכאן או שנעצור אותך…"

ביום האדמה התפרצו חיילים לביתו לאחר ששברו את שער הברזל בכניסה אל החצר, והיכו אותו ואת אשתו וילדיו. הפצע בראשו הוא תוצאה של מכה בקת רובה.

*  *  *

עראבה: סעיד שחאדה נעאמנה, בן 66 שנה. תושב הכפר עראבה שבגליל. בעל כרם זיתים. נטע את עצי הזית לפני ארבעים שנה. ב-31 במארץ 1976, בבוקר יום האדמה, באו שריוניות אל כרם הזיתים (הנמצא במרחק שני קילומטרים מהכביש), עשו תמרון ועקרו בתוך כך שבעה עשר עצי זית. סעיד חזר ונטע פעם שנייה כמה מהעצים העקורים הללו.