להלן הנוסח המלא של גילוי הדעת של הוועדה להגנת האדמות בכפר קאסם. הקוראים ישימו לב כי עצם הפנייה אל חברי הכנסת, וכך ההסתייגות "מכל השפעה שלילית", מעידות כי לא מדובר בגורמים "קיצוניים", המוסתים על ידי רק"ח או "מצפן", אלא באלמנטים "מתונים" ביותר מקרב הערבים הפלסטינים החיים בישראל.
* * *
לכל חברי כנסת ישראל, ולכל אדם המוקיר את זכותו של האדם לחיות חופשי ובכבוד במולדתו – אנו פונים בגילוי-דעת זה.
(1) החדירה לשורש הבעיה מובילה אותנו בהכרח לחזור לשנת 1949, כאשר סופח כפרנו למדינת ישראל. הכפר מנה אז 1,700 תושבים, שמקור פרנסתם ומחייתם העיקרי היה עיבוד האדמה שברשותם. אדמה זו הסתכמה בסך 12 אלף דונם, חלקה אדמה מישורית טובה וחלקה אדמה הררית.
בשנת 1950 הפקיעה המדינה כארבעת-אלפים דונם מהאדמה המישורית. חלק מאדמה זו (1,500 דונם) נשאר בידי התושבים. הם עיבדו אותו עד לשנת 1952, כשהופקע מבעליו בחסות המימשל הצבאי. כל זה קרה על אף מסמכי הטאבו שבידי התושבים, המוכיחים את בעלותם הבלעדית על האדמות, ועל אף מחאתם נגד הפקעת האדמה וסירובם למיקוח כלשהו.
(2) במרוצת הזמן ותחת לחץ הריבוי הטבעי ואובדן האדמות, נאלץ חלק נכבד מהתושבים לעבור לעבודה שכירה. רק למיעוט קטן היוותה החקלאות מקור פרנסה.
(3) בבעלותם של התושבים ישנם 3,500 דונם של אדמה הררית. משטח זה כאלף דונם מהווים את תוכנית המיתאר של הכפר. שאר האדמות – 2,500 דונם – היה מעובד כדלקמן:
החלק העיקרי נוצל לעיבוד פלחה. החלק השני שאינו מתאים לפלחה נוצל לנטיעת עצים שונים ובעיקר עצי-זית.
האדמות ההרריות הנ"ל מקיפות את שטח הכפר מכל הצדדים. הן שייכות ליותר מתשעים אחוזים מכלל התושבים, שמספרם כיום כששת-אלפים. וזה אומר: פחות מחצי דונם לכל נפש, תוך התעלמות מהריבוי הטבעי והתפתחות הכפר בעתיד.
(4) בשנת 65'/64' החל מינהל מקרקעי ישראל בפעולת הסדר הקרקעות בכפר. המטרה המוצהרת דאז היתה הסדר האדמות ורישומן בשמות בעליהן, שברשותם מסמכים רשמיים המוכיחים את בעלותם, ושבמשך דורות עיבדו אותם באופן רצוף. התושבים שיתפו פעולה עם פקידי המינהל בפעולת ההסדר וקביעת תחומי החלקות השונות, בתום לב ובלי הטלת ספק.
(5) לפני כשלוש שנים הופתעו התושבים כשקיבלו הודעות מבית המשפט ונודע להם על תביעת מדינת ישראל לאדמות אלו. התושבים החלו במגעים עם השלטונות, ולבסוף הוקמה ועדה לדון בבעיה. מוזר הדבר שהוועדה הזאת לא כללה אף נציג מבני הכפר. נודע לנו כי ועדה זו מציעה לתושבים להתחלק עם המינהל בבעלות על הקרקעות. מובן מאליו וטבעי שהתושבים דחו הצעה זו מכל וכל.
המינהל פנה בתביעות שלו לבית המשפט. התוצאה הבלתי צפויה היתה יצירת המצב הנוכחי, שבו מרבית האדמות עומדות בפני סכנת הפקעה ולראשונה חשנו את טבעת החנק מסביב לצווארנו הולכת ומתהדקת.
(6) המינהל טוען כי האדמות עמדו נטושות ובלתי מנוצלות עד לשנת 1966, כפי שהתבטא סגן המנהל הכללי בעיתון "הארץ" (18.1.76). זו טענת שווא הנוגדת את העובדות. את האמת מוכיחים עצי הזית ויתר העצים. הסמנכ"ל טוען גם כי התושבים נטעו עצי זית גדולים ומבוגרים כדי לשוות לאדמה מראה יפה וליצור "עובדות פוליטיות". ההיגיון דוחה בשאט נפש טענה מוזרה זו, המוכיחה בורות וחוסר מידע אובייקטיבי על מצב האדמות. אבל אין פלא בטענות הנ"ל אם נדע שבאותו ראיון הרחיק לכת כבוד הסמנכ"ל באומרו כי התושבים אינם מכירים במדינה, וכך יצא המרצע מן השק. הסתה גלויה ועלובה זו רחוקה מלהתקבל על דעת כל אדם החי במדינתנו והבא במגע עם תושבי הכפר הידועים בשלוותם. הם שוקדים על עבודתם הרחק מכל השפעה שלילית, ומטרתם העיקרית היא להתפרנס בכבוד ולחנך את ילדיהם על בסיס האזרחות הטובה.
(7) בני הכפר, אשר שכלו 49 נפשות מטובי בניהם ובנותיהם בשנת 1956 וטעמו את טעמה המר של הטרגדיה שפצעיה עוד לא הגלידו, ואשר מלחמת 1967 לא פסחה עליהם ותבעה את קורבנותיה – הרוגים, פצועים, והרס – תושבים אלה מאמינים כי ימצאו את הכוחות האנושיים בקרב אזרחי המדינה, שיושיטו להם העזרה הדרושה למימוש זכויותיהם.
אנחנו בטוחים שאתה יכול ליטול חלק במשימה אנושית זו; אתה, כבעל מצפון נקי, תתרום תרומה חשובה למען הסרת העוול.
אנא, תן יד ונשתף פעולה ביצירת אקלים מתאים לאחווה.
בברכת חברים, הוועדה להגנת האדמות כפר קאסם